חוק טבע חברתי

[neophile]

חוק טבע חברתי

כולנו יודעים שפועלים עלינו חוקי טבע שונים , כוח המשיכה , קרינות שונות ומשונות , הגאות והשפל וכו'

אך מה לגבי החברה האנושית שאנו חיים בה? האם היא לא בעצמה מעין כוח טבע שפועל עלינו ? אולי הכוח החזק ביותר מבחינת קביעת ההעדפות , הסלידות , מה שנחשב ומה שלא נחשב וכו'
ואפילו ברמה ממש פיזית , בדיוק כשם שכוח המשיכה מחזיק אותנו צמודים לאדמה , כך השפעות החברה מחזיקות אותנו ?

כולנו מתייחסים בלעג או לפחות בסקפטיות בריאה למי שטוען שהוא מסוגל לעוף אבל אם אכן החברה היא סוג של כוח טבע , אז האם אנחנו לא צריכים להתייחס באותה סקפטיות בריאה קודם כל - למחשבות שאנחנו מסוגלים להפריד את עצמנו מההשפעות האלה ?
זה מתבטא בין השאר ברעיונות שמספיק שאני אתייחס בביטול לתפיסות שלי שפתאום הן ייעלמו ואני אגיע לאיזה הארה ...כאילו התפיסות האלה הן בכלל שלי לבטל .

 

[ינוקא1]

בוודאי !

ויותר מזה -
לדעתי כל מה שאתה רואה בחברה מסביבך , אלו השתקפויות של מה שקורה אצלך פנימה.

 

[neophile]

אולי זה להפך ...

כל מה שקורה אצלך פנימה אלו השתקפויות של מה שקורה בחברה ...

 

[ינוקא1]

לדעתי אין הבדל בינהם.

החוץ משקף את הפנים , והפנים משקף את החוץ.

מה שמשנה אדם מאדם למרות שבתוך כל אחד ישנו הכל , זה המקום (ולא רק במובן של מקום פיזי , אלא גם של מקום אנרגטי).

(למשל - הסכסוך בין ישראל לפלסטינים נמצא בתוכי וגם הסכסוך בין צפון קוריאה לדרום קוריאה - שהרי הכל נמצא בתוכי.
אך בגלל שאני בישראל , אז הסכסוך הישראלי ערבי "תופס" אצלי יותר מקום ומשפיע עלי יותר , כי התודעה שלי עוסקת בו יותר).

 

[neophile]

אבל זאת לא היתה הנקודה שלי

אני שואל על ההשפעה של החברה על האינדווידואל ואם אנחנו באמת אינדווידואלים כמו שנראה לנו שאנחנו או שאנחנו רק אינדווידואלים בצורה שהחברה מאפשרת לנו להיות ?

ואם בכלל יש אינדווידואליות , כלומר משהו שהוא באמת שלנו או שאנחנו מקבלים את כל ההעדפות והסלידות שלנו מהחברה?

האם ניתן בכלל להתנגד להשפעות הללו ?
לדעתי אין בכלל דיון בנושא הזה כי זה כמו לשאול - האם אתה יכול להתנגד על כוח המשיכה?

 

[ינוקא1]

ניתן להתנגד להשפעות הללו

וניתן גם להתנגד לכח המשיכה.
אבל זה דורש עבודה רבה.

הספר שלימד אותי זאת בהתחלה היה "מעבר המכשפים" מאת טאישה אבלאר.
ואחר כך גם הספר "התקדשות" של אליזבת הייך.

אני עובד היום על סמך התיאוריה שמציגים הספרים הללו , אם כי בדרך ישום שונה מהמתוארת בהם.
ואני רואה שזה עובד.
(אם כי התיאוריה הרבה יותר עמוקה מכפי שנראה ממבט ראשון - בעיקר בספר "התקדשות").

עדיין לא התגברתי על כח המשיכה , וגם לא על השפעת החברה , אבל ברור לי שלפחות בתיאוריה שני הדברים אפשריים.

זה נכון שאדם שלא עשה עבודה הוא כולו כבול בהזדהויותיו - החברתיות והטבעיות.
אבל ניתן לפרק הזדהות לאחר הזדהות , לאט לאט ובתהליך הדרגתי - ואז מגיעים אל החופש.

דוגמה לאדם שידע את הטכניקה להתגברות על כח המשיכה , וישם זאת :

http://www.epochtimes.co.il/news/content/view/10400/88/

 

[שנטידווה]

מאמר יפהפה!

 

[ינוקא1]

 

[neophile]

מי מתנגד?

אתה אומר שעוד לא התגברת על השפעות החברה והנקודה שלי זה שאין בכלל אני אמיתי שיתגבר על השפעות החברה .
האני שיש לנו הוא השפעות החברה ברובו ( + התכונות שנולדנו איתם) .

הדבר היחידי שיכול להיות לנו שהוא באמת שלנו זאת התנגדות שבהכרח גורמת לחיכוך , כלומר סבל מרצון .

באמצעות הסבל הזה ניתן לרכוש אני אמיתי .

אתה בטח תקרא לכל העניין הזה "אני גבוה" אבל לנסיוני עדיף לא לעבוד עם המונח הזה כי הוא עלול להיות עוד סתם מונח שאנחנו מזדהים איתו במקום משהו שאנחנו ממש עושים.
מבחינתי לקרוא לזה אני גבוה זה עוד נסיון לברוח מהסבל , כאילו אני מתנחם בזה שלפחות יש לי אני שהוא לא גבוה ...אבל אין קיצורי דרך בעניין הזה ועדיף לחסל כמה שיותר מהר את האשליות שיש אולי איזה שהוא קיצור דרך ...ושאפשר להסתפק באשליה הזאת של אני שיש לי כרגע .

אני אישית מטפח חוסר שביעות רצון כלפי האשליה הזאת וכלפי אשליות אחרות , זה לא אומר שאני כבר לא נמצא בהן , אלה רק שאני לא מתפשר ומתרץ לעצמי תירוצים .
אז אם אני רואה שאני נמצא באיזה אשליה כזאת או אחרת - אני רק מתבונן בזה ורק שתדע שה"רק התבוננות" הזאת דורשת ממני מאמץ עצום שממש לא תמיד יש בכלל אנרגיה לעשות אותו - ואז בייחוד במצבים כאלה אני יכול להתחיל לספר לעצמי סיפורים ולרחם על עצמי במקום לעשות כמייטב יכולתי .

יש משהו מאוד שיפוטי בעצם בלקרוא לדברים האלה "אני רגיל" ו "אני גבוה" אבל מי ששופט זה בסך הכל אותו אני לא אמיתי אז אין שום ערך לשיפוט הזה ..
זה עוד משהו שקיבלנו מבחוץ , במקרה הזה מספרים רוחניים.

 

[ינוקא1]

אתה כותב דברים נחרצים

שאני לא כל כך בטוח בהם.

ראשית - האם יש "אני אמיתי"\נשמה או שאין , יש בזה מחלוקת.
נכון שבבודהיזם למשל אומרים שאין (למיטב ידיעתי) אבל לפי הוודות , למשל , אומרים שיש.
לכן אני לא כל כך נחרץ ש"אין אני אמיתי".

(ביהדות הדיעה המקובלת היא שיש , אבל לא רואים את המושג גוף- נשמה אלא רק מהתלמוד ואילך ולא לפני זה).

הדיעה היותר מקובלת עלי היא שיש אינסוף מדרגות יחסיות. כל מדרגה נחשבת גוף לעומת המדרגה שמעליה שנחשבת כלפיה כנשמה.
סולם מוצב ארצה , וראשו מגיע השמימה ובינהם אינסוף מדרגות.
בקצה אחד נמצא ה"אין" המוחלט - ההויה , ובקצה אחר נמצא ה"יש" המוחלט.
כך ששתי הדעות נכונות מבחינה מסוימת.

לגבי כל השאר -
צריך פשוט מאוד לנקות ולנקות ולנקות , ואז מגיעים להבנה.
לפני זה הכל דיבורים באוויר וסתם וויכוחים על לא דבר שאין לי חשק להיכנס אליהם.

(הניקוי לא חייב להיעשות באמצעות "התבוננות" , יש הרבה דרכים לעשות ניקוי - אני אישית נעזר בביואנרגיה).

כל עוד יש לך תת מודע , ומודע , ועל מודע - אז יש לך אני רגיל ואני גבוה.
וכמובן שיש באני הרגיל ערך , וגם בשיפוט שלו ייש ערך , ולא לחינם קיימת ההפרדה הזו.

אם הגעת למצב כזה בו שלושתם התאחדו זה סיפור אחר.
אך כל עוד לא הגעת לשם - ה"אני הרגיל" אמיתי עבורך כי זה המקום בו אתה עומד.

 

[שנטידווה]

בדרשותיו המוקדמות

אומר הבודהה שכל ההשקפות בדבר האני, ללא יוצא מן הכלל, הן השקפות מוטעות. למה בכל זאת האין-אני זכה להיות דווקא ספינת הדגל בחזית הבודהיזם? זאת משום שבאופן כללי עם אין-אני יעיל יותר לעבוד על השתחררות מהיצמדויות והזדהויות. אלא מה? ברבות השנים אנשים רבים וטובים ומהם הרבה חכמים ונזירים בודהיסטים עברו להזדהות מוחלטת עם אין-אני

 

[דניאל גליקר]

הפרט והחברה הם דבר אחד

חברה איננה אלא אוסף הפרטים שמרכיבים אותה.
בכל סדר גודל.
משפחה, שכונה, ישוב, מדינה, העולם ואפילו היקום כולו.
היא מושפעת מהפרט והיא משפיעה עליו בחזרה.
איכות קולקטיבית של הפרטים בחברה, יוצרים את האיכות של החברה כולה.
מי שרוצה "שינוי חברתי" ואינו דואג לשינוי אצל כל פרט, משלה את עצמו בהזיות.

וכן.
אתה יכול להתייחס לזה בלעג.
אבל קל מאוד לאדם לעוף.

 

[שנטידווה]

מאה אחוז נכון, חוץ מעניין התעופה, שעל אף שכמוך אני חושב שהאפשרות הזו קיימת, מסיבות שונות לרובנו דווקא לא קל ליישם אותה.

 

[שנטידווה]

וגילוי דעת נאות:

על אף שלדעתי אכן אדם יכול לעוף, הדבר הזה במ''ט שאתה קורא לו "תעופה" אינו באמת כזה אלא קירטוע. כשפטאנג'לי מדבר על תעופה הוא מסביר שהיא אפשרית משום שהגוף מאבד את משקלו, ולא משום שהוא *מתגבר* על כוח המשיכה, והקרטוע שרואים בסרטוני המ''ט מראה שגופם של המודטים לא איבד את משקלו אלא שהם פשוט מנסים להתגבר על כוח המשיכה שממשיך לגרום להם לרדת למטה ולכן הם באמת קרטעים ולא "עפים".

 

[דניאל גליקר]

הדרך היחידה

(שנראית לי כרגע לפחות, ממש בלתי אפשרית

) היא שתתנסה בעצמך.
אז תדע ש-"הקירטוע" הזה שאני קורא לו תעופה, הוא משהו מאוד מאוד עצמתי.
כשתרגיש בעצמך את הקלות של הגוף, ואת הרצון שלו לעלות למעלה, בלי שום עשייה מצדך, למעט תירגול של משהו הכי פשוט, בתודעה.

התירגול הזה מביא לכך, שוב, ללא כל עשייה מצד המתרגל, לכמות אדירה של אנרגיה בסביבות עצם הזנב, שפשוט מעיפה את הגוף לאוויר.
בלי ניסיון או פעולה שרירית.
האנרגיה הזו אצל כל המתרגלים בשלב זה, איננה מספיקה כדי שהגוף יישאר באוויר, ומייד (לרוב די מייד) הגוף חוזר לקרקע.

אבל.
זה הדבר הכי פחות חשוב.
האם עפים או לא.
האם יש פוטנציאל להתחרות בלופטהאנזה או לא.

הדברים החשובים:
1. BLISS אדיר בזמן התירגול, בייחוד בשבריר השנייה בו עולה הגוף לאוויר.
2. מה קורה אובייקטיבית באותו שבריר של שנייה (קוהרנטיות מוחלטת של כל חלקי המוח ובו-בזמן, המצב העמוק ביותר של מנוחה - כמעט אפס חילוף חומרים).
3. ההשפעה הסביבתית של תירגול כזה בקבוצה שהיא מספיק גדולה (ירידה בפשיעה, בתאונות, באלימות, בלוחמה ועוינות...)

 

[שנטידווה]

ועדיין, למיטב זכרוני

זו אינה התעופה שפטאנג'לי דיבר עליה. אולי תעופה מסוג אחר, פחות חיננית

 

[דניאל גליקר]

מראית עין

אינה מצביעה על כלום.
ראה למשל מופעי קוסמים.
גורמים לך לחשוב שאתה רואה משהו בעוד שאתה רואה משהו שונה לחלוטין.

בוא נדבר על זה אחרי שאתה תתנסה בפעם הראשונה בתעופה היוגית, כפי שמלמד אותה מהרישי מהש יוגי.
רק אז תוכל לומר אם זו התעופה עליה דיבר פטאנג'לי או לא.
(למרות שכרגע זה נראה לך בלתי-אפשרי בעליל.)

 

[שנטידווה]

אוקיי, לא אתווכח איתך על זה

 

[סגול כהה1]

קבל את את האמת מבלי לגרוע או להוסיף ידידי ...

הסוטרה מתורגלת בדיוק על פי ההנחייה של פטנג'לי ישתבח שמו וכך זה הולך העברית -

"יחס בין גוף לאקאשה (חלל) , קלות של סיב כותנה"

מה שקורה בפועל בשלב זה על סמך נסיון אישי ונסיונם של מאות שראיתי ושאלתי מסביבי הוא כזה -

בזמן התרגול נוצרת ויברציה, לעיתים עזה מאוד, באזור עצם הזנב והבטן התחתונה. התנועה הזו מטלטלת את הגוף בחוזקה על הציר האנכי וגורמת לו לקפץ.
התנועה הזו מתרחשת ללא יוזמה שרירית של המתרגל מלבד תרגול מנטאלי של הסוטרה.
בשום שלב של התהליך עדיין לא מושגת, כפי שהסוטרה מרמזת, קלות של הגוף ביחס למשקלו המקורי. אם הייתה מושגת קלות כזו ולו רק לרגע, היה הגוף, בשילוב עם הטלטלה כלפי מעלה, עובר כברת דרך מעט יותר משמעותית בחלל ... אבל זה לא קורה עדיין.
מתרגלים ששומרים על חוסר מעורבות שרירית ונשארים עם התרגול המנטאלי בלבד, מקפצים קפיצות קטנות כל עוד הטלטלה נמשכת וזאת מספר שניות בכול פעם עד למחזור הבא

אבל מה ... רבים מן המתרגלים, משלבים ברגע ההתרחשות האוטנטית, פעילות שרירית, במידה זו או אחרת, כך שהקפיצות מתקבלות גבוהות יותר ממה שהן ללא פעילות כזו.
ההתערבות השרירית מתבצעת כך -
כאשר מתחילה הטלטלה, האגן מתרומם מעצמו מספר ס"מ מעל המזרן. באותו שבריר של רגע הברכיים נותרות על המזרן ומהוות נקודת אחיזה שעל בסיסה ניתן להגביה את האגן הלאה דרך ציר מפרק הירך ובאמצעות שילוב פעולה של שרירי הירך ובטן תחתונה.
זה נשמע מורכב כשמסבירים אבל בפועל זו פעולה פשוטה שכול אחד יכול לעשות גם ללא תרגול של הסוטרה.
הטענות המגוחכות של מתרגלי סידהיס שללא הסוטרה לא ניתן ליצר תנועה כזו ממצב של ישיבה מזרחית או ישיבת לוטוס הן כאמור מגוכחות. אני יכול לקחת אקראית כל אדם בריא מן הרחוב ולהדריך אותו בדקה לייצר את הקפיצות הללו.
השתתפתי אין ספור פעמים בתרגול קבוצתי של תעופה יוגית וראיתי, שתמיד תמיד, המתרגלים שעלו לגובה הרב ביותר היו טיפוסים בעלי מבנה גוף אתלטי וגם הם סיימו את התרגול מיוזעים כהוגן.
מעולם לא ראיתי אדם בעל משקל ניכר שמסוגל להפגין בעזרת התרגול של הסוטרה תוצאות המשתוות או אפילו מתקרבות לאלו של אותם מתרגלים אתלטים.
כלומר בשום אופן לא מעורבת בשלב זה של התרגול השגת קלילות כלשהי של הגוף שזו המהות האמיתית של הסוטרה על פי פטנג'לי.
יתכן ומה שכן קיים הוא שלב בדרך.
מעבר לזה אני מסכים עם דניאל שכבר בשלב הזה ישנן תוצאות כלשהן מבחינת החוויה הפנימית, הפיזית והמנטאלית, לתרגול של הסוטרה. משהו כן קורה שם שלא על פי התפקוד הנורמלי של הגוף.

כאן קול הכנות והאמת

רות ... עבור

 

[דניאל גליקר]

נשמע שאתה אומר כאן

דבר והיפוכו.
כרגע אני רוצה להתייחס אך ורק למה שאתה חווית.
איך הגוף יכול לקפץ, ואני מצטט אותך, "...התנועה הזו מתרחשת ללא יוזמה שרירית..."?
אם לא מעורבת כאן יוזמה שרירית, איך הגוף מתחיל לקפץ?
האם זה לא מראה במשהו אפילו, על קלות של הגוף.
השרירים לא פועלים.
בטח שעצם הזנב היא לא זו שפועלת.
ההסבר היחיד שאני רואה כאן שאיננו קלות של הגוף, הוא התנגדות קטנה יותר של כוח המשיכה ביחס לאותו גוף.

אם זה המצב, לדעתי נעשה כאן משהו שהוא ממש ענק.
התודעה שלנו יכולה להפחית ולנטרל (ולו לזמן קצרצר ביותר) את הכוח העצום ביותר שקיים בטבע.
הכוח שאוחז בשיווי משקל מילארדים של גלאקסיות.
מאות מיליארדים של כוכבים.
כוח המשיכה.
זה נראה לי, לפחות, כמשהו ממש פנטאסטי.