חוק השבות

[Go Leo Go]

חוק השבות

לפני כמה חודשים סיפרתי פה את סיפורי והגיע המן לעדכן, אבל קודם כל תקציר הפרקים הקודמים. חברתי לחיים מפולין. אביה יהודי ואמה חצי יהודיה (מצד האב). היא לא יהודיה לפי ההלכה אבל היא זכאית עליה לפי חוק השבות. הגשנו בקשה לקבלת אשרת עולה לפני שבעה חודשים. הבקשה עודנה נדונה ונסחבת. אף אחד לא מגרש אותה מהארץ (עד עכשיו לא היתה בעיה להאריך את הויזה), אבל ההתאזרחות לא מתקדמת. חוץ מזה, מכיוון שקיבלתי מלגה לבלות את הקיץ בנורווגיה אין לנו חשק להישאר פה בחום. השאלה שאנחנו מתחבטים בה כעת היא האם ללכת לטיפול משפטי (בג"צ), לצאת למדיה, לבקש סעד מח"כים צעקניים, או פשוט לתת לרשויות זמן עד הסתיו (ממילא נהיה בחו"ל בקיץ והפקידים חוזרים ואומרים שאוטוטו הכל נגמר ואני כמובן לא מאמין לאף מילה שלהם). החלטה מה לעשות טרם התקבלה. נפגשנו עם עורכי דין. אם טיפול שלהם יועיל או יזיק לענין קשה לומר, אבל בטוח שיזיק לכיס (כשמדובר במשפטנים מהשורה הראשונה). אם יש למישהו עצה על סמך נסיון או סתם משהו לומר נשמח לשמוע. חג שבועות שמח!

 

[GalGula]

היי ליאו ../images/Emo13.gif

נעלמת לנו...

יופי לראות אותך שוב כאן

. לגבי השאלה שלך - לדעתי כדאי לתת לרשויות זמן עד הסתיו. ולמה? כי קודם כל, בינתיים אין לכם בעיה של שהות לא חוקית, מאריכים לה את הויזה בלי בעיות. אז למה לשלם הון תועפות לעורכי דין, שאפילו אין לכם מושג אם יועילו או לא? לדעתי, תסעו לכם בראש שקט לנורווגיה, תבלו, תנקו את הראש, תחזרו ותמשיכו במאבק. אולי אפילו ככל שאתם מחכים יותר זמן - הסיכוי שלכם לזכות במאבק עולה. הם אמרו לכם שזה אוטוטו נגמר? תנסו להאמין (כן, בטח...) ואם הדבר לא יתבצע - תהיה לכם עוד עילה לתביעה (האם אני תמימה בצורת החשיבה שלי?.... אני תוהה)... מה אומרת על זה זוגתך? אני חושבת שזה יכול ממש לתסכל

... אגב, אם כבר מדברים על זה - אולי אתה יודע איך בדיוק הולך חוק השבות? על סמך מה בדיוק היא רשאית עליה? זהו בינתים שבת שלום

 

[אניטה007]

חוק השבות

לפי מה שידוע לי,צאצא ליהודי, עד דור שלישי,רשאי לעלות ארצה עפ"י חוק השבות. אני מכירה זוג שבו הגבר הוא נכד של יהודי ואשתו לא יהודיה והם בכל זאת קיבלו רשות לעלות ארצה. ואזרחות כמובן.

 

[Go Leo Go]

לחיי התמימות

בכל מה שנוגע לפקידי מדינה אני חושש שאת תמימה. אנחנו מדברים כאן על שילוב של בררה ורוע לב, אנשים שאפילו לשטוף כלים במקדונלדס לא הייתי לוקח אותם. נעדכן אתכם כשנחליט.

 

[GalGula]

למען האמת תיארתי לעצמי

שאני תמימה מדי בענין... אולי אפילו יותר ממה שאני חושבת...

 

[bisty]

יש לי שאלה קצת בנושא וקצת

לא.. בן הזוג שלי הוא בעל תעודת זהות כחולה עקב נישואין קודמים לישראלית. מישהו יודע אם יש מצב שבעקבות הגרושים אזרחותו יכולה להלקח ממנו? דבר נוסף, סיימון גויס לצבא בגיל 30 ... דבר לא כל כך טבעי, תארו לכם, בגיל הזה לקבל פקודות וטירטורים מילדון בן 19. בכל מקרה, בהתחלה הוא די השתדל ולקח את כל העניין ברצינות, הוא עשה טירונות מיוחדת בת חודש בערך לעולים חדשים ולאחריה קושר ליחידת מילואים. כעבור חצי שנה באו המילואים הראשונים אותם עשה אי שם בשטחים בשמירה על התנחלות מסוימת בעלת אופי דתי קיצוני. אותם תושבים לא התייחסו בכבוד בראוי לאותם חיילים ששמרו עליהם, סיימון לא היה יכול שלא לחשוב כי אם היו יודעים שהוא לא יהודי היו בטח בועטים בו או משהו... מצב די אבסורדי, שלא נדבר על קשיי שפה ועוד קשיים שלא כל כך טבעיים לבחור בגילו ובמצבו לעבור. אני בדרך כלל די פטריוטית אבל אני יכולה להבין אותו במצבו, הוא לא חש שייכות או רצון להמשיך ולעשות את זה ואני לא חשה רצון לאבד חלילה את בן זוגי בעבור מטרות שאין לו אישית שום קשר אליהן.אם משהו יקרה לו לא אסלח לעצמי לעולם. למישהו יש עיצות מה לעשות? זאת אומרת אייך יוצאים מזה עם מינימום בעיות? אם יש מישהי שבן זוגה עשה צבא במסגרת זאת אשמח לשמוע מניסיונה. אני יודעת שהעניין מאוד מטריד אותו כחלק מחוויות השהייה הכללית פה, אני מעדיפה לעזור לו, שהוא יהיה מרוצה בכלל לא משנה מה דעתי האישית בנושא... בכל מקרה תודה ונשתמע בקרוב, מיכל

 

[elico]

שלום מיכל

ראשית כל, אני לא עורך דין ואם תרצי חוות דעת משפטית מוסמכת, יפה תעשי אם תפני לאחד כזה. מה שחשוב להבנת העניין זה מה מעמדו המדוייק של בעלך. האם הוא אזרח ישראל או תושב קבע (בשני המקרים מקבלים ת.ז. כחולה ומשרתים בצה"ל). אם הוא תושב קבע אז הוא עלול לאבד את תושבותו אם ישהה בחו"ל 6 שנים או יותר (על פי חוק הכניסה לישראל). במקרה והוא קיבל אזרחות הוא עלול לאבד אותה אם קיבל אותה במרמה (על פי חוק האזרחות). אי יכול להביא לך מקרה דוגמא אחד ממש קשור לנושא. מישהי (לא יהודיה), שעבדה עם אשתי בעבודה קודמת הגיעה לארץ עם בעלה (דווקא יהודי) וילד משותף על פי חוק השבות, קיבלה אזרחות והתגרשה ממנו פחות משנה לאחר העליה. לאחר מספר שנים היא התחתנה עם מישהו בארץ מוצאה והגישה בקשה למשרד הפנים להביאו ארצה. אחד הדברים הראשונים שמשרד הפנים בדק, זה אופן קבלת האזרחות שלה. לפי מה שהיא סיפרה לאשתי, מה שמשרד הפנים בדק זה האם היה תכנון מוקדם לעלות לארץ, לקבל אזרחות ואז להתגרש (במקרה כזה יש מרמה ברורה בקבלת האזרחות). במקרה שלה, משרד הפנים השתכנע שאין הדבר כך כי הגרושים היו עקב הסתבכותו של הבעל בפלילים לאחר העליה וקבלת עונש מאסר בפועל אותו הוא עדיין מרצה. לבעל השני שלה היא עדיין מחכה ולא רואה סוף לעניין. לגבי השרות הצבאי, תרשי לי לא להסכים איתך. בעלך קיבל מעמד בארץ מרצון, ויחד עם המעמד באות החובות. חלקן, ממש לא נעימות, אבל זה מה שיש. אם נשים בצד את נושא המשתמטים החרדים, אז במה שונה בעלך מאנשים כמוני למשל? אני עוד מעט סוגר את העשור השלישי לחיי וטחנו ועדיין טוחנים אותי במילואים מדי שנה. חברון, "קוו סגול" (כשהיה) וכדומה ... תאמיני לי שבכל פעם שאני לובש מדים, אשתי מקבלת צמרמורת. וגם אצלי, המחשבות על מה יעלה בגורלה (מבחינת הרשויות) אם יקרה לי משהו במילואים לא כל כך מרנינות (ראי מקרה סגן רוז´קוב ז"ל). אבל, זה מה שיש בארץ הזאת, לטוב ולרע. יש דברים שיש להלחם לשנותם ויש חובות שצריך למלא.

 

[bisty]

היי אליקו

קודם כל רציתי להבהיר שאנחנו לא נשואים. סיימון היה נשוי לישראלית במשך כ-3 שנים ועקב כך הוא אזרח כמוני וכמוך. עד כמה שהבנתי בית הדין האזרחי שנתן להם את הגרושים העביר את האינפורמציה למשרד הפנים. הנישואים לא היו במרמה חלילה, פשוט לא הסתדר להם ביחד כמו שקורה לצערנו לעוד רבים וטובים. לי אישית לא נראה שישללו את אזרחותו, במיוחד לא אם וכאשר נינשא אבל הוא די מפחד מהעיניין ואפילו לא הולך למשרד הפנים לשנות כתובת. חוץ מזה הוא אזרח שומר חוק, עובד, משלם מיסים וכן, גם הולך לצבא וזאת התמודדות קשה עבורו, אני מבינה את מה שאתה אומר ובעיקרון גם אני מחזיקה באותה הדיעה רוב הזמן אבל למדתי אחרי תקופה ארוכה של התלבטויות והתנצחויות שלא יעזור שום דבר, אני לא נמצאת בנעליו ולכן לא אוכל להתחבר כראוי לנקודת מבטו ולכן לא אוכל להעביר ביקורת. אני ואתה רואים את השירות בצבא כעובדה בשטח, משהו שאין לערער עליו, ככה זה, כמו שאמרת עם הזכויות באות החובות גם אם הן לא נעימות. אבל תאר לך אותך או סתם מישהו היפוטתי עובר לארצה של בת זוגו ובגיל 30 לאחר שמעולם לא החזיק נשק צריך ללכת לצבא ולעשות מילואים, לשמור על שלושה קרוואנים שאם יושביהם היו יודעים כי אינך "אחד משלהם" לבטח היו מסקלים אותך באבנים... אולי זה לא אפשרי לדמיין את הסיטואציה הזאת, אולי כל הנושא הזה הוא חסר פיתרון, אני רק יודעת שבן זוגי נמצא פה בשבילי בלבד, הוא יכול להיות באנגליה, להרוויח יותר ולחיות בשקט בלי שישאלו אותו כל הזמן אם הוא יהודי או לא, בלי להתבייש לפתוח את הפה. הוא ניסה, כל כך רצה להשתייך, הוא מנסה עם העברית והולך לא לא רע אבל זה לא הכל מסתבר... בטירונות הוא היה מקום ראשון במחלקה אבל במילואים היה לו קשה מהרבה סיבות שאת חלקן פירטתי קודם. אני מרגישה שאין לי זכות לשפוט אותו, הוא פה למעני ואוכל די הרבה חרא בשבילי ואם בסופו של דבר הוא יחליט לוותר על זה אני אתמוך בו גם אם זה מנוגד לדעתי האישית, בנושא הספציפי הזה אני מוכנה לשים את דעתי האישית בצד ולתת לו את ההרגשה שאני עומדת מאחוריו במקום לתת לו עוד סיבה לרצות לעזוב.

 

[GalGula]

באמת בעיה...

לא רק לנו אלא בכלל בעיה לאומית... המצב היום לא קל כאן. מה לעשות. קשה, מפחיד, עצוב... אני נוטה להסכים עם אליקו בענין הזה. בעיני יש בזה דוקא משהו אפילו יפה - ההשתלבות הזאת כאן, הוא אפילו חייל, מה יותר מזה? אני שוחרת שלום, עקרונותי מנוגדים לחלוטין למתרחש כיום במדינה, וגם לי כואב ומרתיח אותי לשמוע על התופעות של המתנחלים שמתייחסים בזלזול לאלה שמסכנים את חייהם עבורם, לעתים בניגוד לעקרונותיהם... ובכלל המלחמה המיותרת הזאת... כל-כך כואב ומרגיז... אבל לדעתי זה חלק מלהיות ישראלי. את צריכה להיות גאה בו על הדרך שהוא עובר כדי להרגיש שייך. את מגוננת עליו וזה יפה ומעורר הערכה, אבל תחשבי על זה שהמוני נשים ישראליות אחרות חיות את אותם פחדים ומחשבות... בדיוק כמוך...

 

[elico]

לא ממש בנושא הפורום, אבל בכל זאת

תראי גל, את טועה בנושא המתנחלים. החיכוך בין המתנחלים לצבא החל לא מהיום אלא עוד בימי "לשבור להם את העצמות" של רבין. תרשי לי להביא שני מקרי דוגמא בנושא. בימים ההם, יצא לי לעבוד בחברה שממוקמת בהתנחלות. מדי יום הייתי נוסע באוטבוס לבית-ליד ועולה להסעה של העבודה ובערב אותה ההסעה היתה מחזירה אותי לבית-ליד. יום אחד, באיזור המוסכים של טול כרם פוצצו את רכב ההסעה עם אבנים. זה היה 200 מטר ממחסום צבאי והחיילים שהיו במחסום, לא נקפו אצבע. ממש כאילו מדובר בחיילי הצבא הבריטי ולא בחיילי צה"ל. מזל, שזה נגמר רק עם פצועים קל. ועכשיו, תארי לעצמך שזה קורה מדי יום ועם תוצאות קשות בהרבה. על מדוע החיילים לא נקפו אצבע, יכול לשפוך אור המקרה השני: פחות או יותר באותה תקופה, כשהייתי בשנה א´ באוניברסיטה, נקראתי למילואים בחברון בדיוק בחופשה בין סמסטר א´ לסמסטר ב´. בשיא התמימות עוד לקחתי איתי ספרי אינפי´ ואלגברה לינארית כי חשבתי שאיכשהו אצליח ללמוד לבחינות שם. כבר באימון המקדים נוצרה התחושה שכל חייל צריך עורך דין צמוד ושהפקודות שניתנו לנו מפקירות את חיינו ומשמשות ככיסוי תחת לפוליטיקאים. וכמובן, יום אחד זה בא לביטוי. פיטרלנו ברחוב ופתאום קראו לנו בקשר, כי נמצאו סיסמאות טריות על הקיר של הקסבה. רצנו לשם כמו מטורפים ונכנסנו שם למארב בלוקים. היה היסוס אדיר אם לפתוח באש וגם עם איזה תחמושת. האם להשתמש בתחמושת חיה, או אולי בגומי או פלסטיק, ושימוש באיזה תחמושת יחסוך לך כלא צבאי. למרבה המזל היה כזה חושך שהבלוקים פיספסו אותנו. אחד נחת 10 ס"מ מהרגל הימנית שלי. כאלה דברים לא שוכחים בקלות. בסוף, הקצין שהיה איתנו החל לרסס עם אש חיה את הקיר של הקסבה, את החלונות בקיר הזה ואת הגג וכך נחלצנו משם. לדעתי, ההתנחלויות היו הקטליזטור העיקרי לתחילתו של תהליך אוסלו ויצירת פרטנר פלשטינאי לתהליך מדיני. לתמיכה בטענה זו ארשה לעצמי להביא מדבריה של חנאן עשרוואי בראיון טלוויזיוני בימי תחילת תהליך אוסלו. בראיון היא הודתה שאילו תנועת ההתנחלות היתה ממשיכה, היה נוצר מצב בו לא היה נותר שטח לחלוקה ולכן הצד הפלשטינאי נכנס למשא ומתן עם ישראל. לדעתי לא צריך לתקוף פה את החולשות האנושיות של המתנחלים. יחד עם חצי הכוס הריקה של החוויה של בעלה של מיכל, צריך לראות את חצי הכוס המלאה, של ציבור ממושמע שבמשך שנים סופג את עיקר האש, לא פעם, תוך הפקרה. המקרים החריגים, כמו של גולדשטיין והמחתרת היהודית תמיד היו השוליים שבשוליים וכך גם צריך להתייחס אליהם. ממש אין לי רצון לעורר כאן פולמוס בנושא זה כי זה לא הנושא של הפורום. אבל, מה שכן קשור לנושא, הוא ההתמודדות של הזוגות המעורבים עם המצב המורכב והכל כך לא חד משמעי. החל בתחושות של בני זוג זרים שלפתע נקלעו לקונפליקט לא להם וכלה בבני זוג ששייכים לשני הצדדים בקונפליקט. באמת, הייתי מציע לשים את הפוליטיקה בצד ולהתרכז בפן האנושי של ההתמודדות עם הקונפליקט. קשה להאמין שאצל כולם הכל על מי מנוחות בימים אלה.

 

[GalGula]

../images/Emo45.gif אתה צודק.

אגב, אני מאד השתדלתי שלא להכנס להבעת עמדה פוליטית. דיברתי על תופעות של מתנחלים כנ"ל. לא הגדרתי את כל המתנחלים ככאלה. אין ספק שהכללות, במיוחד במצבים כאלה, לא רלוונטיות (בדיוק כפי שלא כל הפלשתינאים טרוריסטים). לגבי ההתמודדות של בני הזוג עם הסכסוך הכל-כך זר להם, המצב באמת לא קל. אני רק יכולה לנחש מה עובר על זוגות שבאמת שייכים לשני הצדדים בקונפליקט... בן-זוגי, למשל, מאד מפחד ממה שקורה כאן. בכל פיגוע הסבתא שלו מתקשרת אליו לשאול אם הכל בסדר אצלי, כולם יושבים לו על הראש ושואלים מתי אני מגיעה לשם, כי כל כך מסוכן בישראל... מי שלא חי כל חייו במדינה המטורפת שלנו, לא יכול להתרגל לשגרה שכזאת. אני יודעת שאחד השיקולים של חברי בהחלטה שלא להגיע לכאן, היא שאולי יאלץ לשרת בצבא. הוא שירת בצבא האוסטרי (שירות חובה של חצי שנה.... אחחח החיים הטובים...), כשמרבית השירות כלל מסיבות שחיתות והרבה צחוקים. אין לו מושג איך משתמשים בנשק... מה עושים בקרב... מה זה פקודות... לא מצליחה לדמיין אותו על מדים בכלל... אגב, עד איזה גיל מגייסים לצבא אזרחים חדשים?

 

[elico]

שלום ליאו

שלום ליאו. ראשית כל, האם ידוע לך בדיוק באיזה שלב בתהליך תקועה הבקשה של החברה שלך? זה חשוב, להבנת העניין. לגבי יציאה משותפת מהארץ: בדרך כלל, כאשר הרשויות עדיין לא קיבלו החלטות בעניין, זה רעיון רע למדי. בכל מקרה, כדאי לחברתך להצטייד באשרה לכניסה חזרה לארץ במשרד הפנים. אחת הבעיות שיכולה להיות, שהרשויות יחליטו שחברתך לא זכאית שבות (בצדק או שלא בצדק) ואז כשתחזרו ארצה, פשוט יסובבו אותה חזרה בביקורת הדרכונים בנתב"ג וזה כמובן, יהיה מאוד לא נעים. כך שנותר לי רק לומר לך ברוך הבא למועדון מוגבלי התנועה בשל הביורוקרטיה. אצלי, החברות במועדון המפוקפק הזה התבטאה באובדן נופש בקפריסין מטעם העבודה (עוד בימים הטובים) כי לא ראיתי טעם לצאת אליו בלי אשתי. מצד אחד הניירות של אשתי היו בתהליך במשרד הפנים ומצד שני היא לא יכלה לקבל ויזה לקפריסין עד שמעמדה בארץ לא יהיה ברור בעיני השגרירות הקפריסאית (זאת אומרת שהחותמת הישראלית תהייה מוטבעת בדרכונה). מקרה קלאסי של נפילה בין הכסאות. מקווה שאצלך העניינים יסתדרו טוב יותר. נ.ב. לקבלת איפורמציה נוספת, כדאי לנבור קצת באתר בית המשפט העליון. אם תכניס למנוע החיפוש את "שר הפנים" כאחד הצדדים ואת סוג הערכאה "בג"ץ" תעלה על לא מעט מקרים של התדיינות מול משרד הפנים בנושא מעמד בארץ וביניהם גם תמצא מקרים של התדיינות בשל התמשכות ההליכים. אני ראיתי שם לפחות מקרה אחד בו משרד הפנים משך תיק 3 שנים (וקיבל על כך מקלחת צוננים מבג"ץ) אבל כיום אתקשה לספק לך את מספר התיק הנ"ל.

 

[Go Leo Go]

אל המאבק!

אין לנו כוונה להישאר בארץ ללא אשרה מכיוון שהדברים עלולים להגיע לתהליך משפטי. לא הייתי רוצה להגיע לבית המשפט בידיים לא נקיות. מאותה סיבה חברה שלי לא תעבור לפני שתקבל רשיון עבודה. סיימנו עכשיו שופינג עורכי דין והבחירה נשארה בין שניים: אחד שעושה רושם יותר אידאולוגי ורוצה 6,000 דולר על כל התיק עד סוף הבג"צ ואחד שנראה יותר מתאים למשא ומתן ומסתפק ב3,000 דולר. הסכומים לא כוללים מע"מ, ואני מניח שעוד פתוחים למיקוח במידת מה. אם התיק יסתיים בלי עתירה, זה כמובן יהיה הרבה יותר זול. ביקרנו גם בכנסת, וביום שישי הקרוב תהיה עלינו כתבה ב"הארץ". דבר אחד בטוח - הסיכוי להצליח גבוה יותר אם יש לך קשרים. אם אין לך קשרים (ואני מקפיד שבין חבריי לא יהיה אפילו פקיד אחד ממשרד הפנים מכיוון שאלו לדעתי הירודים שבאנשים פרט אולי לרבנים ושחקני כדורגל) - כדאי שלפחות יהיו המשאבים והמרץ.

 

[elico]

אשרה, המממ...

ליאו, אם העניין יגיע לבית המשפט, הדבר הראשון שבית המשפט יחליט זה איסור גירוש עד לתום ההליכים המשפטיים. כך שבמקרה זה לא תצטרך לדאוג לאשרה ....

 

[Go Leo Go]

עוד לא בג"צ

אם ניגש כרגע לבג"צ הוא יזרוק אותנו מכל המדרגות כי טרם מוצו ההליכים. יכול להיות שנגמור בבג"צ, אבל עד אז למשרד הפנים וללשכת הקשר עומדות הרבה מאוד הזדמנויות לגמור איתנו בטובות. אם הם יעשו את זה או לא, אני באמת לא יודע.