חוקה בהסכמה ?
עם תחילת "עבודתה" של הכנסת החדשה שוב עולים קולות לגבי פרויקט החוקה שבהסכמה. לדעתי חוקה שבהסכמה היא קודם כל סתירה פנימית - אם יש הסכמה , מדוע בכלל צריך את החוקה, סימן שהכל בסדר ? ישנן 3 גישות "ציוניות" מרכזיות לגבי החוקה : (1) גישת מיכאל איתן שמאוד פופולארית אצל פוליטיקאים. אותם אנשים חושבים שיש בעיה עם חוקי היסוד ושצריך ליצור שיטה חדשה של בלמים לבימ"ש. מה לעשות, שזו לא סיבה נורמאלית ליצור חוקה*.
(* אם כבר חוקה אמורה להגביל את כוחה של הממשלה ושל הזרועות הביצועיות שלה כמו המשטרה, הצבא והפרקליטות. בצרפת לאחר המהפכה הצרפתית המחשבה היתה להגביל גם את כוחם של השופטים אבל רק בגלל קרבתם לשלטון המושחת...) (2) גישת דן מרידור : דן מרידור מבין שהאקטיביזם של בימ"ש היה תמיד, גם לפני חוקי היסוד. היה הרבה יותר אקטיביזם בעבר, ואין שום הגיון בלקרוא לשופטים "שמאלנים" היום בלי סוף... לדעתי כידוע זה משקף חולשה מנטאלית של אנשים שמחפשים שעירים לעזאזל במקום להסתכל נכוחה בעמדות הממשלות והכנסת. בכל זאת, דן מרידור רוצה את החוקה כדי להחזיר את הכבוד למערכת וכדי למנוע הכפשות. מה לעשות, שגם זו לא סיבה הגיונית לכונן חוקה .
(3) גישת חוגים מסוימים מהשמאל : אותם אנשים רוצים חוקה כדי להפוך את המדינה למדינה של כל אזרחיה. העניין הוא שהחוקה אמורה לתת את מה שבימ"ש לא נתן. בניגוד למה שאנשים חושבים, בימ"ש דווקא קבע למשל שעברית שפה רשמית יותר מערבית בישראל למרות שלפי החוק היבש מעמדם זהה. וכן הלאה. החוקה אמורה לדעת מי שדוגל בזכויות האדם לוודא שיהיה באמת שוויון מלא בין כל אזרח ואזרח. זו כן סיבה לחוקק חוקה, אבל לא סיבה שאני מוכן לחיות איתה....
====> הגישה שלי אם כן היא הגישה שדומה לגישתו של ח"כ יצחק לוי מהאיחוד הלאומי (מבחינת הפוליטיקאים). יצחק לוי (שאיתן מאשים אותו שתמך בחוקי היסוד של 92) מבין שאקטיביזם היה תמיד, מבין שבימ"ש תמיד יכול לפרש את הדברים אבל הוא גם מבין שהחוקה לא תשיג כלום... למעשה חוקי היסוד כפי שהתקבלו הם עוד כלום לעומת מה שאמור להיות בחוקה. אותם ערכים רגישים כמו חופש ביטוי , תנועה בתוך הארץ, חופש מדת ורבים אחרים לא נחקקו מסיבות ברורות. כיום לא קיימת סיבה אמיתית לחוקק חוקה ויצחק לוי מבין שהכנסת היא לא מכון מחקר ושכל העיסוק בחוקה בהסכמה הוא בזבוז זמן.
ומדוע ? מפני שמדינה שעדיין קיימת בסכנה קיומית לא יכולה לכונן חוקה. קודם כל נכריע את המאבק הישראלי הערבי. נכריע מהי עיר הבירה שלנו ומהם הגבולות שלנו באמת... נכריע מה עושים עם האוכלוסייה הערבית, האם יש או אין טרנספר וכן הלאה. עד שלא עושים דברים בסיסיים שכאלו, עצם הרעיון שאפשר לכונן חוקה שתייצג את ערכי מדינת ישראל לעתיד לבוא הוא רעיון אווילי. חוקה בד"כ מגיעה במדינות לאחר מלחמת אזרחים או מאבק שחרור, איזשהו מאורע גדול. גם אצלנו זה היה אמור לקרות לאחר מלחמת העצמאות. זה לא קרה. אז זה לא קרה ! עכשיו העיתוי ? מספיק... נראה איך ייגמר הסיפור הזה, הסיפור הציוני בשנים הקרובות. אם זה ייגמר טוב, נחוקק חוקה אז. ----מה דעתכם בסוגיה ?
עם תחילת "עבודתה" של הכנסת החדשה שוב עולים קולות לגבי פרויקט החוקה שבהסכמה. לדעתי חוקה שבהסכמה היא קודם כל סתירה פנימית - אם יש הסכמה , מדוע בכלל צריך את החוקה, סימן שהכל בסדר ? ישנן 3 גישות "ציוניות" מרכזיות לגבי החוקה : (1) גישת מיכאל איתן שמאוד פופולארית אצל פוליטיקאים. אותם אנשים חושבים שיש בעיה עם חוקי היסוד ושצריך ליצור שיטה חדשה של בלמים לבימ"ש. מה לעשות, שזו לא סיבה נורמאלית ליצור חוקה*.
