חוצפה של אנשים.

[ציקילי]

גם אני רוצה לקבל מידע

עינת יקרה, האם תוכלי לתת גם לי כמו לקשכפית את כל הידוע לך על אימוץ מרומניה או מכל מקום אחר. תודה

 

[נועם@בת]

מידע מדויק על אימוץ תוכלו למצוא

בפורום אימוץ בתפוז, ובפורום אימוץ בYNET. (קישורי הפורום- סרגל אפור למעלה). נועם

 

[עינתפ]

לכל מי שמבקשת מידע

נראה לי מיותר לכתוב פה בפורום תוכלו לפנות אלי במסרים או למייל einat_p@walla .co.il אשמח לעזור.

 

[רחל של ענבל]

זה לא נגמר גם אחרי ההצלחה הראשונה..

בבריתה של ענבל, כעדיין העוברים עוד לא יבשו מעל צלחת הפטרי, כבר אמרו לי "נו, מתי תעשי עוד אחד? עדיף שיהיו צפופים, שיהיו חברים ביניהם". נכון, באותו רגע שום דבר לא יכל להעכיר על האושר שלי, אבל רציתי להגיד לה: "אני כבר מתקשרת לאסותא, שיפשירו לי את המוקפאים", או אולי "יופי, אז תביאי לי את הבן שלך לרבע שעה, אולי הזרע שלו יותר טוב משל בעלי" (זה בא ממישהי שאחד הילדים שלה כבר הביא את ילד השמיני). אין מה לעשות, זה ירדוף אותנו כל החיים. רחל

 

[קשכפית]

מסקנה: אנחנו מוקפים בהמון המון

אנשים אטומים וחסרי טאקט..... זה מה שיש לי להגיד. גם השאלה ששנים שאלו אותי בלי קשר בכלל לטיפולים של עכשיו. בכל מקום שראו שאני כבר לא בדיוק בת 12, נשאלה השאלה, את לא נשואה??? למה את לא עושה ילדים??? כאילו הלואו... אולי יש לי בעייה ??? זה לא חוצפה לשאול כך בן אדם??? מה זה הדבר הזה שיזהרו עכשיו ממני כל מי שידבר לא לעניין כי אני אשאג עליו, לא סתם אני מזל אריה

 

[רינתילה]

הישראלים ידועים כדוחפי אפים../images/Emo123.gif

זה לא נגמר כל החיים. אם את לא מתחתנת "בזמן" יש להם מה להגיד, אם את מתחתנת "מוקדם מידי" יש להם מה להגיד, אם אין לך ילדים או שההפרש ביניהם גדול או קטן מידי - יש להם מה להגיד, וכמובן - גם על איך שאת, בעלך, הילדים, הגינה והבית שלך נראים, על מה שאתם אוכלים, על מה שאת לומדת, על איפה שאת עובדת, בקיצור - ידענים גדולים ב-ה-כל! והכל - רק כי מ-אוד איכפת להם ממך (וכי הם מתים ללכת לספר משהו עליך לחברים). הבעל שלי אומר שלאנשים כאלו יש כניראה חיים כל כך משעממים שהם צריכים כל הזמן להידחף לחיים של אחרים. לא יודעת אם זה נכון או לא, אבל לי זה בהחלט עזר לחשוב עליהם ככה. את מוזמנת גם! המון כוחות להמשך הדרך! מה שתבחרי - שיהיה לך טוב!!! רינת.

 

[דש1דש]

עם בורים וחצופים

אני בדרך כלל מסתדרת - מנופפת בחיי המלאים פעילות, טיולים, ושאר דברים שיכולים לנקר - כדי להסביר למה עדיין לא בוער לי בכלל לעשות ילד - אבל מה שמוציא אותי מהדעת אילו האנשים שכן יודעים - אלו שיודעים שאני בטיפול - מנסה שוב ושוב ובמקום לתמוך או לפחות לשתוק הם טוענים שזה שטויות - שזה בראש שלי, שאם הן היו מנסות הן היו מצליחות מיד בפעם הראשונה (אפילו אם זה נכון - זה לא סיבה לזלזל!) אלו האנשים שלי יש קושי לסלוח להם. למרות שלא פעם יכולתי לדמיין עצמי עם אותו פטיש על ראש של הריונות אחת שאמרה "כדאי לך - זה נורא כיף" או "ומה איתך?" ררררררררררררררררררררררר

 

[דש1דש]

ועוד משהו

שאולי יהמם אותכן - אבל זה לא רק כאן... יש לי כמה חברים בריטים עם אותו חוסר טאקט ואותה התנהגות דוחפת אפים של "נו ואת לא רוצה קטנטן כזה?" וכן הלאה. אולי קצת יותר מנומס (הם לא ישאלו מה הבעיה בדיוק) אבל הפולניות לא מהם והלאה....

 

[oorly]

../images/Emo124.gifאני שונאת אותם!!!!!!!!!!!!!!

איך שנשים שלא עוברות את מה שאנחנו עוברות יודעות להגיד את הדבר האחרון שנירצה לשמוע. "זה לטובה...." "הכל מאלוהים..." "שמעתי על זוג ש..." "שמעתי שיש לטיפולים 99%הצלחה...." (כן גם את זה אמרו לי), והכי נורא שחברה אמרה לי "לדעתי את עדיין לא מוכנה להיות אמא בגלל זה אלוהים מעקב אצלך הכל!!!!!!" להתעצבן פרושו להתרגז מבורות של אנשים טיפשים!!!!!!!!!!!!!!

 

[רומי 007]

אני עוברת את זה פעם בכמה זמן

ופעם זה בא מאיזו מטומטמת ופעם דווקא ממישהי אינטיליגנטית והגעתי למסקנה שזה לא תמיד פונקציה של שכל אלא יותר של חוסר רגישות וחוסר טקט וקהות חושים וחוסר יכולת להרגיש אמפטיה או להזדהות עם האחר. חלק מהעניין הוא שבמידה מסויימת ה"נכות" שלנו היא בלתי נראית. ואז היא פחות מעוררת אהדה רחמים או הזדהות. כשרואים מישהו על כסא גלגלים לא מעיזים לשאול אותו למה הוא לא מנסה ללכת או האם הוא מיצה את כל הטיפולים האפשריים כדי לקום מהכסא או האם לא בא לו לפעמים לרקוד. זו תהיה גסות רוח לשמה. אבל במקרה שלנו מותר להגיד הכל כי לא רואים את הסבל וחלקנו גם מסתירות וזה גם לא נתפש כנכות. אולי משום שבכל זאת יש אור בקצה המנהרה. אולי משום שאנחנו חדורות אמונה ויודעות שננצח. אז לפעמים עיניתי - מה לעשות - ממשיכים לחרוק שיניים. הטיפולים הופכים אותנו לרגישים מאוד - לעצמנו ולזולתנו אבל מי שלא עובר משהו דומה לא יכול אפילו לשער. יכול להיות שאנחנו עצמנו דורכים על זולתנו בנושאים אחרים, שפחות קרובים לליבנו. אני לפעמים תופסת את עצמי עם משפטים שאולי לא הייתי צריכה להוציא מהפה באותו רגע. ואפרופו - סיפורי השכנה שאחרי 10 שני הצליחה אלה הסיפורים השנואים עלי מכול. אני לא רואה באותו רגע את העובדה שהיא הצליחה אלא את 5 השנים שעוד מצפות לי. אני עונה על משפט כזה - "אני מקווה שאת לא חושבת שצפויות לי 10 שנים של גיהנום עכשיו". אבל האמת - נקעה נפשי מקטעים כאלה. תגידי לעצמך בראש: "אני מקיאה עכשיו" ושני נושא.

 

[כלשםתפוס]

עינתוש...

כמה מוכרת ההרגשה הזאת שבא לך לפוצץ לאנשים כאלה את הצורה!!! אין גבול לשאלות, לחקירות וכמה שיהיה לך יותר פרטים, ככה יהיה להם יותר סיפורים, כולן שכחו כאן גם לציין שהשאלה הראשונה שנשאלת ישר אחרי שאת אומרת שאין לך ילדים היא כמה זמן את נשואה??? ואם זה יותר משנה אז חבל על הזמן, בטח הם מתחילים לחשוב לעצמם כל מיני דברים.. אני נתקלתי גם בכאלה שכשאמרתי שאני נשואה כמעט 4 שנים ואין לי עדיין ילדים אמרו לי ישר בלי להתבלבל... מה יש בעיות??? ואם כן?? מה זה עניינכם בכלל ובאיזה חוצפה אתם מעיזים לשאול, כל אחד חושב שאת חייבת לו הסברים על כל דבר! וגם לי יש שכנה (בכל מקום יש את השכנה הזאת) שמבלבלת לי את המוח כבר שנתיים וחצי.. לכי תספרי לה ששנה לפניה אני כבר ניסיתי ולה כבר יש ילד בן שנה וחצי.. אבל זה לא ימנע ממנה לשאול, נו למה אתם מחכים?? תעשו חבר לבן שלי. אבל שיא השיאים זה אלה שאומרים לך: מה קורה? את לא יודעת איך עושים את זה? צריך ללמד אותך? לאלה לא הייתי מהססת וישר הייתי נותנת בוקס לפרצוץ ואיזה בעיטה שתסובב להם את הצורה!!! והעצוב הוא שיש כאלה! בקיצור, החלטתי שבפעם הבאה ששואלים אותי אני פשוט אומרת שיש לי ילד וזהו! שיקפצו לי כולם, נמאס לי להיעשות אדומה תמיד ששואלים אותי את השאלה הזאת אז מהיום פשוט יש לי ילד לכל מי ששואל (ורחוק ממני כמובן..) ואפילו שהוא דמיוני לא אכפת לי בכלל! מצטערת שיצא לי ארוך פשוט העלית את הנושא הכי כאוב שלי!! רק שיהיה טוב לכולנו! באהבה כלשם

 

[נילה אוהבת]

אנשים הם אנושיים

ולכולנו יש חסרונות. לא יודעת איך זה שלי לא נכנסים לשחלות, אבל נראה לי שזה משהו שאני שלמדתי לשדר לעולם "אין כניסה" או משהו כזה. או שזה כבר כ"כ לא משפיע עלי שאני שוכחת שהתערבו בכלל, או שאולי זה היתרון של הגיל (וואלה יש גם יתרונות

) בכל אופן אני ממליצה להתייחס באסרטיביות לכל הנכנסים באין כניסה ולהגיד משהו כמו: תודה, לא מעוניינת לשתף אותכם! שזה סותם פיות (לרוב האנשים), ואם בכל זאת קרה - אז קרה, ולשמור על הלב בזהירות יתרה - במילים אחרות, למה שאני אתרגז/אתבאס/אכאב בגלל שמישהו אחר עשה טעות?

נילה

 

[עינתפ]

מגיעה לכן תודה ענקית ../images/Emo51.gif

הבוקר קמתי כמו חדשה, אחרי דיכדוך של אתמול, הכל עבר כאילו לא היה. (נו טוב, זה גם אחרי שיחה עמוקה עם האיש שלי

). הוחלט על ניסיון נוסף - כנראה נתחיל בשבוע הבא ואז נראה. בכל מקרה מקווה שיצליח אם לו אנחנו כבר מכירים את הדרך האחרת. שוב תודה לכן. ולכל מי שרצתה מידע, כל פעם שאני כותבת על האימוץ של שי נראה לי כי זה לא בדיוק המקום לרשום זאת. אני חושבת פעמים אם לכתוב משהו על זה. זו הדרך שאנחנו בחרנו ולא הרבה אנשים מעוניינים לקרוא על זה (אולי מחשש של זהו, זה השלב האחרון שאנחנו לא רוצים להגיע אליו). אז אתן מוזמנות לשאול את כל השאלות מבטיחה תשובות מלאות במסרים או במייל שרשמתי למעלה בהודעה. בוקר טוב תודה עינת

 

[מאי של אור]

עוד תשובה...

אנחנו גרים במקום קטן. פעם, שכן, שבדיוק נולד לו הילד השלישי תוך שנתיים וחצי, שאל אותנו מהכביש "מה קורה?", אז צעקתי לו באותו טון "בינתיים אנחנו רק מתאמנים בכיף". האדם - דתי באמונתו, האדים והכחיל, אמר שבת שלום והלך!

 

[oorly]

עוד תשובה

פעם מישהי שאלה אותי "נו מה קורה...." אמרתי לה שאנחנו עדיין בירח דבש! (שנתיים אחרי החתונה)

 

[orp]

שימי פס גדול ../images/Emo70.gifכמו שאומרים......

אבא שלי תמיד אומר שלא תמיד מה שאנשים אומרים זה רלוונטי לגבינו לכן הרבה פעמים אנשים אומרים דברים ולא מתכוונים לדבר רע אלא פשוט אנחנו בני אדם נוטים לייחס כלפינו את אותם דברים לא כל מה שטוב לאדם אחד טוב לאדם שני לכן שימי פס גדול על כל אלה שלא רלוונטים כלפיך ,ככל שתפנימי את זה יותר מוקדם כך יהיה לך יותר קל בחיים כי אותם אנשים יכולים גם בעתיד לחוות את דעתם על נושאים מסויימים בחיים שלנו כמו איך לגדל ילד מה עדיף , ואת יודעת עוד דברים מעצבנים אחרים ... אני לא אשכח שאחרי שהתחתנתי לכולם היה ברור שעכשיו אני קונה בית וגם נכנסת להריון אני מטבעי בחורה שדיי יודעת לסתום את הפה למדתי את זה בקיבוץ שם גדלתי .... לסיכום או לנטרל את האנשים הלא נחמדים או לסתום להם את הפה ולהגיד להם לא לדחוף את האף שלהם אם לא שאלו אותם ניתן גם להגיד את זה בעדינות דבר נוסף הכי חשוב אל תתני לאף אחד שלא מהמעגל המשפחתי או החברתי הקרובים אליך לדכא אותך!!! הם פשוט לא כל חשובים !!!! אז שיהיה שבת שלום ושולחת זר פרחים לעידוד

 

[מיליקי]

עינת חמודה, אל תתרגזי

על כל ה"נשמות הטובת" שיודעות יותר טוב מכולם מה טוב להם. אם תחליטי לנסות טיפולים (ולהצליח!), או לאמץ, או גם וגם (!), ומתי, ובאיזה סדר, - כל זה ממש לא עסק של אף אחד! תעשי מה שנכון לך וטוב לך. וכל מערכת השיקולים שלך היא לא עיניינו של אף אחד, חוץ מאלו שאת תבחרי לשתף! בהצלחה בכל דרך שתחליטי מילי