rainbow too
New member
חופש../images/Emo98.gif
כולם מדברים על חופש. אנו מדברים על חיים במדינה חופשית. אך האם אנחנו חופשיים להיות מי שאנחנו באמת? התשובה היא, כמובן, לא. איננו חופשיים. חופש אמיתי זהו חופש להיות מי שאנו באמת והוא נובע מהנשמה האנושית. מי מונע מאיתנו להיות חופשיים? אנו מאשימים את הממשלה, את מזג האויר, את הורינו, את מוסדות הדת, את אלוהים. מי באמת מונע מאיתנו להיות חופשיים? ניחשתם נכון – אנחנו מונעים מעצמנו. מה פרוש להיות חופשיים באמת? אנחנו מתחתנים ואומרים שאיבדנו את החופש שלנו, ואז אנחנו מתגרשים, ובכל זאת איננו חופשיים. מה מונע זאת מאיתנו? מדוע איננו יכולים להיות מי שאנחנו? אנו זוכרים שלפני זמן רב היינו חופשיים ואהבנו להיות חופשיים, אך שכחנו את משמעותו האמיתית של החופש. כשאנו רואים ילד בן שנתיים או שלוש, אנו רואים אדם חופשי. מדוע הוא חופשי? מפני שהוא עושה כרצונו. אם נתבונן היטב בבני אדם בני שנתיים, נבחין שרוב הזמן נסוך על פניהם חיוך גדול והם נהנים. הם חוקרים את העולם, הם אינם חוששים לשחק. הם חשים פחד כשאחד מהצרכים שלהם לא מסופק, אך הם אינם מוטרדים מהעבר או מהעתיד ונמצאים כל כולם אך ורק ברגע הנוכחי – בהווה. ילדים צעירים מאד אינם חוששים לבטא את מה שהם חשים. הם מלאים באהבה. כל מה שהם רואים וקולטים זה אהבה הם חיים את האהבה, והם כלל לא חוששים לאהוב. כך מתנהג יצור אנושי רגיל. הנטייה האנושית הטבעית שלנו היא להנות מהחיים, לשחק, לחקור לשמוח ולאהוב. אז מה קרה לאדם המבוגר? מדוע הוא כל כך שונה? מדוע הוא לא חופשי? מנקודת הראות של הקורבן אנו יכולים לאמר שקרה לנו משהו עצוב, מנוקדת המבט של הלוחם אנו יכולים לאמר שמה שקרה לנו הוא דבר נורמלי. מה שקרה הוא שיש לנו את השופט הגדול והקרבן אשר שולטים בחיינו. איננו חופשיים מפני שהשופט, הקורבן ומערכת האמונות אינם מאפשרים לנו להיות מי שאנחנו באמת. לאחר שהתודעה שלנו תוכנתה בכל הפסולת הזו איננו מאושרים עוד. החופש שאנו מבקשים הוא החופש להיות ולבטא את עצמנו. אך אם נתבונן בחיינו נראה שרוב הזמן אנו עושים דברים בכדי לרצות אחרים, בכדי לרכוש את הסכמתם במקום לרצות את עצמנו. הצעד הראשון שעליינו לעשות לשחרורנו אל החופש הוא להיות מודעים לכך שהשופט והקורבן שולטים בחיינו, ומתוך הבנה זו אנו יכולים לשחרר אותם לחופשי ולתת לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת. בלי לחשוב מה אחרים חושבים או אם הם מקבלים אותנו. וכמובן הדבר הפשוט ביותר- לאהוב את עצמנו. רוב הכתוב צוטט מספרו של דון מייגל רואיס – "ארבע ההסכמות". הרבה אהבה ואור טהור.
כולם מדברים על חופש. אנו מדברים על חיים במדינה חופשית. אך האם אנחנו חופשיים להיות מי שאנחנו באמת? התשובה היא, כמובן, לא. איננו חופשיים. חופש אמיתי זהו חופש להיות מי שאנו באמת והוא נובע מהנשמה האנושית. מי מונע מאיתנו להיות חופשיים? אנו מאשימים את הממשלה, את מזג האויר, את הורינו, את מוסדות הדת, את אלוהים. מי באמת מונע מאיתנו להיות חופשיים? ניחשתם נכון – אנחנו מונעים מעצמנו. מה פרוש להיות חופשיים באמת? אנחנו מתחתנים ואומרים שאיבדנו את החופש שלנו, ואז אנחנו מתגרשים, ובכל זאת איננו חופשיים. מה מונע זאת מאיתנו? מדוע איננו יכולים להיות מי שאנחנו? אנו זוכרים שלפני זמן רב היינו חופשיים ואהבנו להיות חופשיים, אך שכחנו את משמעותו האמיתית של החופש. כשאנו רואים ילד בן שנתיים או שלוש, אנו רואים אדם חופשי. מדוע הוא חופשי? מפני שהוא עושה כרצונו. אם נתבונן היטב בבני אדם בני שנתיים, נבחין שרוב הזמן נסוך על פניהם חיוך גדול והם נהנים. הם חוקרים את העולם, הם אינם חוששים לשחק. הם חשים פחד כשאחד מהצרכים שלהם לא מסופק, אך הם אינם מוטרדים מהעבר או מהעתיד ונמצאים כל כולם אך ורק ברגע הנוכחי – בהווה. ילדים צעירים מאד אינם חוששים לבטא את מה שהם חשים. הם מלאים באהבה. כל מה שהם רואים וקולטים זה אהבה הם חיים את האהבה, והם כלל לא חוששים לאהוב. כך מתנהג יצור אנושי רגיל. הנטייה האנושית הטבעית שלנו היא להנות מהחיים, לשחק, לחקור לשמוח ולאהוב. אז מה קרה לאדם המבוגר? מדוע הוא כל כך שונה? מדוע הוא לא חופשי? מנקודת הראות של הקורבן אנו יכולים לאמר שקרה לנו משהו עצוב, מנוקדת המבט של הלוחם אנו יכולים לאמר שמה שקרה לנו הוא דבר נורמלי. מה שקרה הוא שיש לנו את השופט הגדול והקרבן אשר שולטים בחיינו. איננו חופשיים מפני שהשופט, הקורבן ומערכת האמונות אינם מאפשרים לנו להיות מי שאנחנו באמת. לאחר שהתודעה שלנו תוכנתה בכל הפסולת הזו איננו מאושרים עוד. החופש שאנו מבקשים הוא החופש להיות ולבטא את עצמנו. אך אם נתבונן בחיינו נראה שרוב הזמן אנו עושים דברים בכדי לרצות אחרים, בכדי לרכוש את הסכמתם במקום לרצות את עצמנו. הצעד הראשון שעליינו לעשות לשחרורנו אל החופש הוא להיות מודעים לכך שהשופט והקורבן שולטים בחיינו, ומתוך הבנה זו אנו יכולים לשחרר אותם לחופשי ולתת לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת. בלי לחשוב מה אחרים חושבים או אם הם מקבלים אותנו. וכמובן הדבר הפשוט ביותר- לאהוב את עצמנו. רוב הכתוב צוטט מספרו של דון מייגל רואיס – "ארבע ההסכמות". הרבה אהבה ואור טהור.