shellyland
New member
חופש שלא מן המנין
חנות "ספרים" בשץ היא מוסד ירושלמי ותיק ומוכר לכל שוחר ספרות ותרבות. לעובר האורך התמים נראית החנות הקטנה והצפופה ליד הפיקדילי הסגור כמקום ששכחו אותו בתקופת המנדט הבריטי, כמו כמה חנויות נוספות בעיר. אך לקוחות וותיקים ומביני דבר יגלו לכם כי מתחת לאבק ולקורי העכביש המכסים את הספרים המשומשים חבוי אוצר שאין כדוגמתו. הקומה התחתונה, המפתיעה בגודלה, מכילה בתוכה ספרים ישנים ונדירים מיד-שנייה (או שלישית או רביעית או עשירית) כמעט בכל נושא אפשרי, ובעיקר בתחומי הספרות העברית ומחשבת ישראל. למה אני מספרת לכם את זה? גם כדי לעשות להם קצת פרומושיין, אבל בעיקר כי לאחרונה הם יצאו במבצע משתלם: על כל רכישה של ספרים משומשים מקבלים במתנה עיתון משומש. בפעם הקודמת בה פשטתי על החנות וקניתי ככל שעלה על ידי לסחוב, קיבלתי את "הארץ" מהדורת מרץ 1961. לא זוכרת איזה יום בדיוק. היום ערכתי מבצע הסתערות נוסף (אשר כלל רכישה של "עיר היונה" לאלתרמן בהדפסה מקורית!) וקיבלתי את "דבר השבוע" - מוסף ערב שבת של "דבר" (היה פעם עיתון כזה) מיום י"ז בשבת תשכ"א (4 בפברואר 1961). עלעול קצר במוסף מגלה שהוא לא שונה בהרבה ממוספי סופהשבוע של היום. בתמונת השער: "חופש שלא מן המנין הוא תמיד דבר רצוי לתלמידים, ולכן מחייכות גם התלמידות שבשער (מבית הספר התיכון העירוני "אליאנס" ברמת-אביב); להורי התלמידים, ולציבור כולו, נגרמות אך עוגמת נפש וצרות על ידי סיבת ה"חופש" - השבתת הלימודים על-ידי מורים" הכתבה הראשונה פותחת במילים: "מרבית מנהגי האמריקאים והמצאותיהם מגיעים במוקדם או במאוחר אלינו. אם מכוניות ארוכות או תה נמס, סופרמרקטים, או שירי אלוויס פרסלי, מכונות-כביסה או טלביזיה (אי"ה). אולי זה משמח ואולי מעציב, אולי מדהים ואולי מדאיג - בעיקר מחמת ההבדל העצום במצב הכלכלי שבין שתי הארצות ורמת-החיים הכללית, אבל נראה שאין מנוס מן האמריקניזציה החודרת עד לעצמותינו" הדבר היחיד שיותר מרגש אותי מריח של ספרים ישנים הוא הצבע הדהוי של עיתונים ישנים.
חנות "ספרים" בשץ היא מוסד ירושלמי ותיק ומוכר לכל שוחר ספרות ותרבות. לעובר האורך התמים נראית החנות הקטנה והצפופה ליד הפיקדילי הסגור כמקום ששכחו אותו בתקופת המנדט הבריטי, כמו כמה חנויות נוספות בעיר. אך לקוחות וותיקים ומביני דבר יגלו לכם כי מתחת לאבק ולקורי העכביש המכסים את הספרים המשומשים חבוי אוצר שאין כדוגמתו. הקומה התחתונה, המפתיעה בגודלה, מכילה בתוכה ספרים ישנים ונדירים מיד-שנייה (או שלישית או רביעית או עשירית) כמעט בכל נושא אפשרי, ובעיקר בתחומי הספרות העברית ומחשבת ישראל. למה אני מספרת לכם את זה? גם כדי לעשות להם קצת פרומושיין, אבל בעיקר כי לאחרונה הם יצאו במבצע משתלם: על כל רכישה של ספרים משומשים מקבלים במתנה עיתון משומש. בפעם הקודמת בה פשטתי על החנות וקניתי ככל שעלה על ידי לסחוב, קיבלתי את "הארץ" מהדורת מרץ 1961. לא זוכרת איזה יום בדיוק. היום ערכתי מבצע הסתערות נוסף (אשר כלל רכישה של "עיר היונה" לאלתרמן בהדפסה מקורית!) וקיבלתי את "דבר השבוע" - מוסף ערב שבת של "דבר" (היה פעם עיתון כזה) מיום י"ז בשבת תשכ"א (4 בפברואר 1961). עלעול קצר במוסף מגלה שהוא לא שונה בהרבה ממוספי סופהשבוע של היום. בתמונת השער: "חופש שלא מן המנין הוא תמיד דבר רצוי לתלמידים, ולכן מחייכות גם התלמידות שבשער (מבית הספר התיכון העירוני "אליאנס" ברמת-אביב); להורי התלמידים, ולציבור כולו, נגרמות אך עוגמת נפש וצרות על ידי סיבת ה"חופש" - השבתת הלימודים על-ידי מורים" הכתבה הראשונה פותחת במילים: "מרבית מנהגי האמריקאים והמצאותיהם מגיעים במוקדם או במאוחר אלינו. אם מכוניות ארוכות או תה נמס, סופרמרקטים, או שירי אלוויס פרסלי, מכונות-כביסה או טלביזיה (אי"ה). אולי זה משמח ואולי מעציב, אולי מדהים ואולי מדאיג - בעיקר מחמת ההבדל העצום במצב הכלכלי שבין שתי הארצות ורמת-החיים הכללית, אבל נראה שאין מנוס מן האמריקניזציה החודרת עד לעצמותינו" הדבר היחיד שיותר מרגש אותי מריח של ספרים ישנים הוא הצבע הדהוי של עיתונים ישנים.