חופש ראשון בלי רונה....

[אמא של רונה]

חופש ראשון בלי רונה....

שלום לכולם. השאלה שלי מופנית אליכם כהורים בכלל - ולאו דווקא כהורים לפגים: בסוף השבוע נסענו בעלי ואני לחופשה באילת - מחמישי בבוקר ועד שבת בערב. את רונה השארנו אצל ההורים שלי. רונה בת חמישה וחצי חודשים. מאז שהיא נולדה היא ישנה פעמיים (בלעדנו) אצל הורי כשהיו לנו ארועים (כל פעם ללילה אחד עד הבוקר), אולם זו פעם ראשונה שהשארנו אותה "לבד" לכל-כך הרבה זמן. אבל - אני חייבת לאמר שממש נהנתי בחופש, לא חשבתי עליה כל שנייה, לא נקרעתי מגעגועים ו....אפילו הצלחתי להינות מהקלילות, מהחופש, מהשהות עם בעלי....(ילדתי את רונה בגיל 35 ועד אז הייתי חופשיה ואדון לעצמי). כמובן שהתקשרתי מספר פעמים ביום לשאול לשלומה. ומצד שני, כמובן, המצפון קרע אותי לגזרים: איזו אמא נוראה אני, איך אני מצליחה להינות ולבלות ככה כשרונה כה רחוקה, וכו´ וכו´ (האמת, שהסיבה שהייתי כה רגועה ונינוחה היא שהשארתי את רונה בידים הכי טובות, מסורות, אוהבות ומעריצות - ההורים שלי!) אז - מה אתן אומרות - האם התגובה שלי "טבעית ונורמלית" או שבאמת, אני אמא קרה ונוראית? ומה אתן הרגשתן כשהשארתן את הילדים שלכן פעם ראשונה ויצאתן לבלות? אשמח לקבל תגובות וסיפורים שלכן. שבוע טוב לכולנו, אמא של רונה

 

[ורד של שירה]

את אמא נפלאה, לכל אחד מאיתנו

מגיע חופש ולא כולן מצליחות לקחת אותו. אני מאמינה שמי שלא יודעת לפרגן לעצמה חופש בטווח הרחוק רק מזיקה לילד. אמא עייפה, מתוסכלת שמרגישה שחייה נלקחו ממנה זה הרבה יותר גרוע מאמא נינוחה אחרי חופש וניקוי ראש. אנחנו לקחנו חופש ראשון כששירה היתה בת ארבעה חודשים. אחרי שעברנו את טראומת הפגייה והתאקלמנו הרגשנו שאנחנו חייבים את זה לעצמנו. אז שירה נשארה אצל סבא וסבתא ואנחנו נסענו לשלושה ימים ליערות הכרמל, היה מדהים, ניתוק מוחלט, לא חשבנו על שירה בכלל חוץ מטלפון אחד בבוקר וטלפון אחד בערב. כששירה היתה בת שנה נסענו שוב הפעם לצפון, שוב 3 ימים ושוב עשינו חיים משוגעים ולא חשבנו עליה יותר מדי. היו לי שתי נסיעות עבודה לחמישה ימים מאז ששירה נולדה, התגעגעתי מאוד לשירה וגם לאבא שלה אבל ניקיתי את הראש, ישנתי לילה שלם רצוף, יצאתי למסעדות עשיתי חיים. בקיצור, את נורמלית לחלוטין וכן ירבו החופשים שלנו בלי הילדים.

 

[אמא של אורי]

אם לרונה טוב אז גם לך טוב.

כל הורה צריך קצת חופש ובעיקר אחרי לידת ילד ראשון בני הזוג חיבים לקחת קצת חופש ולהנות לבד. וביוחד שטוב לרונה אצל ההורים שלך.

 

[אינה של יערה]

תאמיני לי אם אני אומר לך...

...שאת אמא נפלאה ונורמלית שרק רוצה לטעון את סוללת האמהות כדי להיות אמא טובה יותר ואדם רגוע יותר? שמחה שנהנית מהחופש ומהזוגיות המחודשת, זה עושה רק טוב לנפש ונותן לך כוחות להתמודד עם גידול תינוקת שיכול להיות גם מאוד מתיש. אני הפקדתי את יערה אצל ההורים שלי בסביבות גיל 7 חודשים והיא ישנה אצלם בלילה. קצת התגעגעתי אליה אבל גם מאוד התגעגעתי ללישון לילה רצוף! עדיין לא יצאנו לחופש משמעותי יותר בלעדיה אבל זה בעיקר מסיבות של חוסר זמן וכסף. ביום-יום, מאוד קשה לי להיות צמודה ליערה 24 שעות ביממה. היא ישנה מעט מאוד במשך היום כך שהימים איתה מתישים אותי והלילות לא הרבה יותר טובים. היה לי הרבה יותר קל כשחזרתי ללימודים והיא היתה אצל מטפלת כמה שעות ביום. במשך היום אני יודעת שהיא במשפחתון עם מטפלת מעולה וגם לא נקרעת מגעגועים...

 

[אספידו]

ואני רק אוסיף...

שכל אמא שדיברתי איתה עד היום שיצאה לחופש בלי הילדים שלה הרגישה בדיוק כמו שאת הרגשת, כולל אני. ככה זה, זה לא שאנחנו לא אוהבים אותם, אבל יש לנו צדדים באישיות שלא קשורים ישירות אליהם וגם אלה זקוקים להתרעננות מדי פעם. אל תרגישי רע בגלל התחושות האלה, הן לא מעידות על מצב לא נורמאלי אלא להיפך - על מצב מאוד בריא בו את מסוגלת גם לקיים חלקים בעצמך שהם לא סימביוטיים איתה

 

[אפונת הגינה]

בדיוק לפני שבועיים חזרנו משבוע חופש

בחו"ל בלי הילדים והיה פשוט נפלא. זה היה זריקת מרץ לזוגיות שלנו. לא חשבתי עליהם כל דקה (ואפילו לא כל שעה), הסתכלתי על תינוקות ועגלות אבל זה בכלל לא "קרע אותי" (אם כבר, אז חשבתי: כמה טוב שלא הבאתי אותם איתי). הייתי זקוקה לחופש הזה אחרי 7 חודשים איתם בבית. אני חושבת שהרבה אימהות מרגישות ככה רק שלא מדברים על זה.