חופש הקיום

[ilana541]

לא, אבל בכיוון

 

[ארקדי וולמן]

מה בכיוון ? התהליך מביא לכיוון השורש ?

זה בכיוון להוכיח שהתהליך מביא לשורש ? ובכל אופן למה את חושבת שזה בכיוון ?

 

[ilana541]

אין סוף לשאלות האלו,

כול מה שאני יענה, תשאל אותי ואיך את בטוחה? אני ממש לא מבקשת שתאמין לי, כי זה לא יעזור, לא לי ולא לך,איך אמר דן בן אמוץ,ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו.

 

[ארקדי וולמן]

אמתין מעט...

 

[ארקדי וולמן]

בהשתאות...

 

[ארקדי וולמן]

פשוט אמתין שההשתאות תעבור לי...

 

[תמיד א נ י]

קידה.

 

[ארקדי וולמן]

תגיד, אתה לא מפחד מאינפלציה ?

 

[דניאל גליקר]

למה אינפלציה?

תראה איזה גב גמיש יהיה לו.

 

[ארקדי וולמן]

עברה לי ההשתאות, אני יכול להמשיך עכשיו

אמרתי לך שאני מזהה אמונות בדברים שאת כותבת. ענית לי: "ציין דבר אחד שנראה בעיניך אמונה‬ ובוא נדבר על זה" אז התחלתי לדבר איתך על זה שלדבריך אליעד מוביל אותך לכיוון השורש. אחרי בקושי שתי שאלות, את אומרת לי: "כול מה שאני יענה, תשאל אותי ואיך את בטוחה?" - אני לא שואל אותך האם את בטוחה, אני מציע לך לבדוק האם זו אמת או שזאת רק עוד אמונה שפשוט לא נוח לך לבדוק. את המשפט: "אני ממש לא מבקשת שתאמין לי" אני מבין שלא חשוב לך שאאמין לך, אך זו האופציה שהצעת לי. כלומר גם אצלך זו אמונה. ואם "יאכלו" לא תהיה זאת אמונה ?

 

[ארקדי וולמן]

ואצטט אותך:

"על ידי זה שהאדם שואל שאלות, הוא מגיע לשורש השאלות שהיא, האם באמת יש הבדל בין שני דברים, בין טוב לרע, בין יש לאין." ואוסיף: "האם באמת יש הבדל בין האם יאכלו לבין אם לא יאכלו ובין אליעד ללא אליעד"

 

[ארקדי וולמן]

הם מושגים ברמת הבנה מסויימת

 

[שנטידווה]

"כלא"

הוא דימוי למצב תודעתו של אדם (למעשה - מרביתה של האנושות) שבה הוא למעשה עבד כמעט מוחלט של נסיבות חייו.

 

[דניאל גליקר]

במקום לדבר על

"חומר" ועל "רוח" אפשר לדבר על תודעה ועל מערכת עצבים. או במלים אחרות על רוח (mind) ועל גוף. בלי תודעה, אין מערכת עצבים. בלי מערכת עצבים, אין תודעה. הם קשורים זה בזה בקשר הדוק ביותר. אי אפשר לפתח את התודעה בלי לדאוג למערכת העצבים וליהפך.

 

[שנטידווה]

כמה דברים:

השאלה הראשונה שאתה מעלה, שהיא שאלה של ניגודיות, לדעתי היא ספקולטיבית לחלוטין ואינה רלוונטית כלל. אין זה משנה כלל האם בגלל X אנחנו יכולים לדעת את Y וכן הלאה. מספיק שנדע שיש X ושיש Y כמצב נתון שיש לעבוד איתו. שנית, פירושה של המילה "סמסארה" הוא נדודים, וככזאת לא מדובר על מקום אלא על מצב מנטאלי מתמיד של נדודים, נדודים בתוך התודעה/הכרה בין רגשות, הרגשות ומחשבות המשתנות תדיר וכתוצאה מכך גם לפעמים נדודים בגופנו ממקום למקום וכן הלאה והלאה. שלישית, אם אכן כבר הבנו שאנחנו בכלא, אכן ההזדמנות שהוא מציע היא יקרה מפז.

 

[neophile]

השאלה הראשונה שלי

נוגעת למקום של הערכה , לדעת שבלי כלא אתה לא יכול להשתחרר . כלומר זה שאנחנו בכלא זה המצב הנתון , לעומת זאת מצב של שחרור מוחלט מהכלא , כלומר להיות האדון ולא המשרתים , או להיות הבודהי - אותו אנחנו לא מכירים ולמעשה ניתן לומר שאנחנו מכירים אותו רק כתמונת תשליל למצב שבו אנחנו נמצאים . אדם מתבונן בעצמו ורואה שהוא עבד לנסיבות , שאין לו שום החלטה משל עצמו , שכל דבר שהוא חושב , עושה, מרגיש או חש הוא תגובה לארועים אחרים - כשאדם אכן רואה את המצב הזה ומקבל אותו לחלוטין - אז עולה גם האפשרות של להגיע למצב שונה . אחת מהתגובות האוטומטיות שלי לעניין הכלא ואני בטוח שזה בכלל לא מיוחד לי , זה לרחם על עצמי שזה כמובן רגש שלילי אחד גדול אבל עכשיו אני מבין שזה בגלל שההערכה שלי לא היתה במקום הנכון . כלומר , אני יכול לדמיין איך יהיה מצב של ההפך מכלא בייחוד בהקשר לשאלת הסבל , כלומר כל הסבל שאני חווה עכשיו - לא יהיה קיים כשאני אמלט מהכלא וכו' הבעיה עם זה , זה שאני פשוט מזדהה במצב כזה עם הרעיון של להשתחרר מהכלא . אם כן מה שהבנתי זה שאם אני יגיע להערכה של הכלא אני אהיה במקום אפקטיבי יותר מבחינת העבודה שלי . ולגבי עניין הסמסארה התכוונתי לזה במובן הכללי של הנשמות שנמצאות בסמסרה , מתגלגלות שוב ושוב והזכרתי את זה כי ביקשתי את הדעה האישית שלכם בנושא , כלומר של מי שנמצא בתוך הסמסרה , של עבדים לנסיבות . של חברים לכלא ...

 

[טרנסנדנטלית]

הגוף הוא כלי נפלא לבטא בו את רצון הרוח.

 

[צחי שוחט]

יפה, יפה. ללא הגוף הרוח "סתם" עוברת

עם הגוף היא יכולה לעשות דברים.

 

[למואל א]

כן, מה שעוד מתואר במסורות השונות

לפחות ברמת ה"סוד" זה שאלהים רצה להתנסות בחומר ונפרדות ולכן נוצרנו, כדי שאח"כ נחזור ונדע להעריך את האור והטוב. יש ב"שיחות עם אלהים" משל של קרן האור הקטנה, שהיתה עם השמש כל הזמן כמובן, ולא ידעה משהו אחר ולכן גם לא העריכה את המצב, ואז שלחו אותה לתקופה להיות בחושך, ואח"כ כשחזרה אז החוויה שלה היתה הרבה יותר מלאה ושלמה. בזוהר זה מתואר כ"לחם ביזיון" שהנשמות היו מקבלות טוב אינסופי מאלהים אבל התביישו מכך ולא יכלו להכיל עוד את הטוב, לכן באו לכאן כדי שיוכלו לעבוד בשביל זה ולהתאמץ, לבחור לקבל את הטוב, וזה כל הקטע של ה"תיקון" וכו' לכן גם העונש כביכול של מי שלא מתאמץ כדי לצאת, הוא גם תיקון, כי הוא פשוט חווה את הרע לפני שהוא חוזר לטוב. זה בעצם בחירה כביכול שיש לנשמה, להעריך את הטוב דרך התנסות בסבל, או להעריך את הטוב ע"י התאמצות ועשיית טוב בעולם, ושני הדרכים לגיטימיות, פשוט לנו זה נראה כמו שכר ועונש