חוסר שליטה מוחלט
אישתי בשנות העשרים המתקדמות לחייה ומעולם לא היו לה חברות ( אמיתיות ( היא סוחבת איתה כל החיים חסך עצום שרק מעמיק עם הזמן. זה מתבטא במצבי רוח קיצוניים שנובעים בעיקר מאם היא קיבלה טלפון/הזמנה למשהו שקשור לחיבור חברתי בכל רמה שתעלה על דעתכם.היא יכולה להכנס לדכאון ממש, אם ״חברה״ מסויימת לא התקשרה באותו יום או משהו כזה. אישתי יפה ( מאד) לכל הדעות , משכילה ( תואר שני), קרייריסטית , אך ניחנת בקשיים בקישוריה החברתיים. אתם בטח שואלים את עצמכם, עם כל המסביב שנשמע ורוד איפה בדיוק הבעיה. אז ככה ..... -דימויי עצמי נמוך. -עודף ישירות - כלומר אין מסננים כמעט, זה מתבטא בשאלות שאנשים לא רוצים שישאלו אותם לעיתים וכו׳ -תלותיות יתר - מתבטא ברצון לקשר רצוף , תמידי וכו׳, מה שנהוג לכנות במחוזותינו ״ליש״. -מיצוב עצמי בצד החלש של הקשר, כאילו רק היא תפסיד אם הקשר ידעך/ יסתיים. היא תמיד נותנת מעצמה מעל ומעבר כדי לשמר איזהו רמז להמשך ה״חברות״ - וכמעט תמיד מקבלת פירורים בחזרה. מיותר לציין שכשכל הסימפטומים הללו חוברים יחדיו, הצד השני מזהה את זה ועד מהרה זו הופכת להיות הנבואה שמגשימה את עצמה. ---- היא מרגישה חלשה, רע לה , היא נוטה לדכאונות. לאישתי אין חברות אמת ב-כ-ל-ל. היא די מרגישה כ״חברת שיעמום״, כזו שמתקשרים אליה לעת מצוא ולא לכתחילה. הנה מה שאישתי כתבה פעם בפוסט " החיים שלי מנוהלים ע"י הסביבה החיצונית – אם אני חושבת שמתייחסים אליי יפה אז אני מאושרת אחרת אני בדאון עמוק ואין לי חשק לכלום – לא מצליחה לשמוח בכל מה שיש לי יש לי ילדים בריאים מדהימים בעל טוב עבודה טובה אבל יש לי קושי בליצור חברויות אמיתיות – מעולם לא היו לי חברים טובים וגם את הפוטנציאליים הצלחתי להרחיק ממני – הדמיון והמחשבות אצלי עובדים שעות נוספות וזה לא מרפה ממני לא מצליחה לקרוא סטיטואציות חברתיות – תמיד רוצה יותר ממה שהצד השני מוכן או רוצה לתת מרגישה שאני לא אטקאטיבית חברתית ואם מישהו נמצא בחברתי אז הוא שם מתוך רחמים או ניצול כלפיי" למה אני בעצם רושם את הפוסט הזה בכלל? כדי שתתנו לי רעיונות ל: - טיפול מקצועי מומלץ. - סדנאות ( מכל סוג שהוא) שבהם ניתן לפגוש נשים אחרות. - מפגשי נשים ( הכי טוב - כאלו שרוצות חברות מדהימות כמו אישתי). או כל רעיון שעולה לכן בראש. תודה רבה מראש לעוזרים. בעלולון
אישתי בשנות העשרים המתקדמות לחייה ומעולם לא היו לה חברות ( אמיתיות ( היא סוחבת איתה כל החיים חסך עצום שרק מעמיק עם הזמן. זה מתבטא במצבי רוח קיצוניים שנובעים בעיקר מאם היא קיבלה טלפון/הזמנה למשהו שקשור לחיבור חברתי בכל רמה שתעלה על דעתכם.היא יכולה להכנס לדכאון ממש, אם ״חברה״ מסויימת לא התקשרה באותו יום או משהו כזה. אישתי יפה ( מאד) לכל הדעות , משכילה ( תואר שני), קרייריסטית , אך ניחנת בקשיים בקישוריה החברתיים. אתם בטח שואלים את עצמכם, עם כל המסביב שנשמע ורוד איפה בדיוק הבעיה. אז ככה ..... -דימויי עצמי נמוך. -עודף ישירות - כלומר אין מסננים כמעט, זה מתבטא בשאלות שאנשים לא רוצים שישאלו אותם לעיתים וכו׳ -תלותיות יתר - מתבטא ברצון לקשר רצוף , תמידי וכו׳, מה שנהוג לכנות במחוזותינו ״ליש״. -מיצוב עצמי בצד החלש של הקשר, כאילו רק היא תפסיד אם הקשר ידעך/ יסתיים. היא תמיד נותנת מעצמה מעל ומעבר כדי לשמר איזהו רמז להמשך ה״חברות״ - וכמעט תמיד מקבלת פירורים בחזרה. מיותר לציין שכשכל הסימפטומים הללו חוברים יחדיו, הצד השני מזהה את זה ועד מהרה זו הופכת להיות הנבואה שמגשימה את עצמה. ---- היא מרגישה חלשה, רע לה , היא נוטה לדכאונות. לאישתי אין חברות אמת ב-כ-ל-ל. היא די מרגישה כ״חברת שיעמום״, כזו שמתקשרים אליה לעת מצוא ולא לכתחילה. הנה מה שאישתי כתבה פעם בפוסט " החיים שלי מנוהלים ע"י הסביבה החיצונית – אם אני חושבת שמתייחסים אליי יפה אז אני מאושרת אחרת אני בדאון עמוק ואין לי חשק לכלום – לא מצליחה לשמוח בכל מה שיש לי יש לי ילדים בריאים מדהימים בעל טוב עבודה טובה אבל יש לי קושי בליצור חברויות אמיתיות – מעולם לא היו לי חברים טובים וגם את הפוטנציאליים הצלחתי להרחיק ממני – הדמיון והמחשבות אצלי עובדים שעות נוספות וזה לא מרפה ממני לא מצליחה לקרוא סטיטואציות חברתיות – תמיד רוצה יותר ממה שהצד השני מוכן או רוצה לתת מרגישה שאני לא אטקאטיבית חברתית ואם מישהו נמצא בחברתי אז הוא שם מתוך רחמים או ניצול כלפיי" למה אני בעצם רושם את הפוסט הזה בכלל? כדי שתתנו לי רעיונות ל: - טיפול מקצועי מומלץ. - סדנאות ( מכל סוג שהוא) שבהם ניתן לפגוש נשים אחרות. - מפגשי נשים ( הכי טוב - כאלו שרוצות חברות מדהימות כמו אישתי). או כל רעיון שעולה לכן בראש. תודה רבה מראש לעוזרים. בעלולון
