חוסר שביעות רצון

[תותיPרוטי]

חוסר שביעות רצון

שלום לכלום, אני מקווה שאוכל להעזר בכם בבעיה שמציקה לי כבר הרבה זמן. הבעיה שלי היא שאני פשוט לא מאושרת, אני לא יכולה להסביר למה. תמיד ארגיש חוסר שביעות רצון מסויים לכאורה החיים שלי מעולים. יש לי עבודה מצוינת ומתגמלת בתחום ההיטק. אני נשואה לאדם מקסים שאותו אני מאוד אוהבת, היחסים מעולים יש לי משפחה חמה ואוהבת. באיות טפו טפו מעולה. אני תמיד מרגישה שמשהו חסר לי, זה כך מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד מחפשת את הדבר הבא, עבודה יותר טובה, בית יותר יפה וכולי אף פעם לא ממש מרוצה ממה שיש למרות שמה שיש הוא מעולה. גם בתוחם הזוגי זה ככה חשבתי שנעבור לגור יחד יהיה לי טוב ואח"כ שנתחתן יהיה יותר טוב עכשיו זה אולי אם נביא ילד יהיה יותר טוב. אבל אני חושבת שכל אלה הם רק סיממנים חיצוניים לשלב הבא במסלול הידוע מראש שלא ממש עושה אותי מאושרת. מה עושים? אשמח לכל דעה... אני ממש רוצה להיות מרוצה ממה שיש לי ( כי יש לי ממה להיות מרוצה) אבל תמיד מרגישה חוסר למרות שהוא לא ממשי

 

[גברת שוקולדה]

כמה כיווני חשיבה

נסי לראות מה מתאים לך - האם את זוכרת מצבים בחייך בהם בכל זאת הרגשת מאושרת? אולי בילדות? מה אפיין את המצבים הללו? מה היה בהם שונה מהיום? אם קשה לך לחשוב על מצב כזה, אולי תוכלי לבחור בזכרון ילדות מאושר ולספר אותו כאן כדי שנוכל לעזור לך להבין. כיוון חשיבה אחר - לעיתים קרובות, כשאדם לא חי על פי ערכיו הוא מוצא את עצמו בהרגשה שמשהו "חורק". האם יכול להיות שיש ערך כלשהו, שחשוב לך מאד, ואת לא מקיימת אותו? האם את מרגישה שאת מגשימה את ייעודך בעבודה? האם ייתכן שהחיים שלך נראים טוב "על הנייר", אבל לא טובים למה שמתאים לך? אשמח לשמוע את התשובות שלך.

 

[תותיPרוטי]

ילדותי

מאז שני זוכרת את עצמי זה ככה. אף פעם לא הייתי הילדה הכי מקובלת בכיתה וזה היה התרוץ. ואז כשעלית לתיכון דברים השתנו ופרחתי אבל בכל זאת תמיד הייתי טיפוס שלא מרוצה מסיק גם כשהשגתי את הבחור שרציתי גם כשהוצאתי מאה במבחן כאילו כלופ לא יכול לגרום לי אושר מלא. החוויה היחידה בחיי שבה ממש הייתי מאושרת זה כשבעלי הציע לי נישואים, הייתי איזה יומיים בהיי ( הוא עשה מחווה גדולה ויפה) ואז הכל חזר לקדמותו. מרוצה מהחיים הנוחים והבאמת טובים אבל לא ממש מאושרת. לגבי העבודה. גם שם אני מרוצה אבל תמיד רוצנ עוד ולמה אני מתכוונת תמיד רוצה עוד זה שאני מרגעשה שתמיד אני חייבת לקבל את המשימה שהכי גדולה וחשובה, חייבת תמיד להיות מקדימה.

 

[גברת שוקולדה]

וכשתהיי שם מקדימה

מה זה ייתן לך? איך תרגישי? על איזה צורך שלך זה יענה?

 

[גברת שוקולדה]

ברח לי ה"שלח"

שאלות נוספות - ראשית, אני רוצה לשקף לך שההשגיות מאד בולטת אצלך. לא כתבת שלא היית מקובלת, אלא שלא היית הכי מקובלת בכיתה, כלומר אני מבינה מדבריך, שהיה חשוב לך להיות הכי. כשעלית לתיכון ופרחת, מה גרם לך לפרוח? מה השתנה שם? מה גרם לך לאושר כשבעלך הציע לך נישואים?

 

[isaacm]

לכבודך, חיפשתי בגוגל

מה דעתך על זה? פשוט כתבתי "האושר" ולחצתי על חפש. ראיתי כל מני דברים שעולים, ובחרתי אחד מהם - והצצתי לאתר aish.co.il, אולי זה יוכל לתרום לדרך החשיבה שלך. המשכתי לגלוש ומצאתי את הפואמה שכתב גבריאל גרסיה מרקס לפני מותו (The Puppet). עוד קצת חיפוש והנה הפואמה מתורגמת לעברית - הפלא ופלא. וכל זה לכבודך. ומיד אצרף את הפואמה להנאתך. אני מקווה שתמצאי את הדרך להיות מאושרת שהרי כל השאר כבר כאן, אצלך. איציק בובה - גבריאל גרסיה מרקס =================== אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים והיה מעניק לי במתנה טיפת חיים הייתי, אולי לא הייתי אומר כל מה שאני חושב אבל בוודאות הייתי חושב כל מה שהייתי אומר. הייתי מעריך את הדברים לא לפי שווים אלא לפי ערכם. הייתי ישן מעט,חולם יותר. אני מבין שבכל דקה שאנו עוצמים את עינינו אנו מפסידים שישים שניות של אור. הייתי מתהלך במקומות בהם שוטטו אחרים, והייתי ער בזמן שהאחרים ישנים. הייתי מקשיב כשאחרים מדברים, וכל כך הייתי נהנה מגלידת שוקולד. אם אלוהים היה מעניק לי במתנה טיפה חיים הייתי מתלבש בפשטות, הייתי משתטח תחת השמש וחושף לא רק את גופי אלא גם את נשמתי. אלוהי, אילו היה לי לב, הייתי רושם את שנאתי על הקרח וממתין לצאת החמה. עם חלום של ואן גוך אצייר על הכוכבים שיר של בנדטי ושיר של סרט יהיה הסרנדה שלי לירח. בדמעותי אשקה את השושנים, לחוש את הכאב של קוציהם והתגלמות הנשיקה שבעליהם . . . . אלוהי, לו רק הייתה לי טיפת חיים. לא הייתי נותן ליום לעבור מבלי לומר לאלה אותם אני אוהב, שאני אוהב אותם. הייתי משכנע כל אישה או איש שהם המועדפים עלי והייתי חי מאוהב באהבה. הייתי מוכיח לאנשים כמה הם טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב כשהם מזדקנים מבלי לדעת שמזדקנים כשמפסיקים להתאהב. לילד הייתי נותן כנפיים אך אתן לו ללמוד כיצד לעוף בכוחות עצמו. לזקן אלמד שהמוות לא מגיע עם הזקנה אלא עם השכחה. כל כך הרבה למדתי מכם האנשים. . . למדתי שכולם רוצים לחיות על פסגת ההר מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בצורה בה אנו מטפסים במדרון. למדתי שכשתינוק אוחז לראשונה באגרופו את אצבעו של אביו, הרי שתפס אותו לנצח. למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם. כל כך הרבה דברים למדתי מכם האנשים, אך בסוף רובם יהיו חסרי תועלת, משום שכשישימו אותי בתוך הארון כבר אהיה מת. והנה עוד . . . אילו הייתי יודע שאלו הם רגעי האחרונים לראותך, הייתי אומר "אני אוהב אותך" מבלי להניח בטפשות שזה כבר ידוע לך. תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת לעשות את הדברים היטב, אבל במקרה ואני טועה והיום הוא כל מה שנשאר הייתי רוצה להגיד לך כמה אני אוהב אותך ושלעולם לא אשכחך. המחר אינו מובטח לאף אחד צעיר או זקן, היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהובך, ולכן אל תחכה יותר, עשה היום כי אם מחר לעולם לא יגיע בוודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, נשיקה או חיבוק והיית עסוק מכדי להגשים להם בקשה אחרונה. שמור על אהוביך קרוב, תלחש באוזנם כמה אתה זקוק להם תאהב ותתייחס טוב אליהם, תקדיש זמן לומר אני מצטער, בבקשה ,תודה. אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות, בקש מאלוהים את הכוח והמחשבה לבטא אותם.

 

[bridges]

הודיה והוכרה...

אני מכיר את החווייה שאת מתארת טוב, טוב (מעצמי ומאחרים שעבדתי איתם) אחץ הדרכים שעובדת עבורי היא ההודיה: כמעט כל יום אני מודה ליקום על מה שיש לי, אני מוכיר (מתוך המילה הכרה) את עצמי ואת הסובבים אותי. אני עושה את זה בחשיבה אבל יש אנשים שזה עובד להם טוב יותר בכתיבה. לדוגמא: את יכולה לשים ליד המיטה של מחברת וכל יום לכתוב בה, בבוקר, לפחות דבר אחד שאת מודה על כך שהוא קיים בחיים שלך. ואותו הדבר בערב לפני שאת הולכת לישון. אני חושב שאת רוצה לבדוק אלו אמונות יש לך לגבי שביעת רצון. השאלה שאת רוצה לשאול את עצמך: "מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות אם אני אהיה מרוצה באופן מלא ממה שיש לי?" רונן

 

[ordanco]

קצת מידע על עונג ואושר

כתבה מעיתון כלכליסט - לגעת בעונג: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3409039,00.html הרצאה - למה אנחנו מאושרים: http://www.ted.com/talks/lang/eng/dan_gilbert_asks_why_are_we_happy.html (להרצאה יש אפשרות לתרגום בעברית)

 

[ענבל כהן חמו]

הכתבה מעניינת מאוד

ומביאה היבט מסקרן על האופן הסובייקטיבי בו אנו תופסים דברים. הסרט לא עולה לי, אולי הוא עייף בשעה הזו... ההרצאות בטד תמיד מעניינות.

 

[סאלי תדמור]

על מה שווה להתאמן?

רוב האנשים חושבים על אימון, או סוגים כאלו ואחרים של עבודה עצמית, כאשר יש משהו גדול שלא עובד: לא מוצאים עבודה, לא מוצאים בן זוג, העסק לא מצליח, וכו'. לדברים האלה אפשר לקרוא "כיבוי שריפות". כלומר, שווה להתאמן (או משהו אחר), כאשר יש שריפה. אבל, אם מסתכלים על האנשים והארגונים המצליחים ביותר, הם ממש לא עובדים כך. מחלקת הפיתוח של סוני יושבת וחושבת לא איך להציל את סוני מפשיטת רגל (כיבוי שריפות), אלא איך להזניק אותה קדימה. מה עוד אפשר להביא לעולם הזה. איך אפשר להיות עוד יותר מצליחים, רווחיים, חדשניים, טובים. אפשר לקרוא לזה אימון לרמה הבאה. גם לספורטאים יש מאמן, לא כדי לא להפסיד ברמה הנוכחית, אלא כדי לנצח ברמה הבאה. רוב האימון שקיבלתי אי פעם בחיי היה בכוון הזה: קדימה. לא כי משהו לא בסדר עכשיו, לא כי יש שריפה, כי אין. החיים שלי, כמו שלך, מצוינים. אבל אני רוצה עוד משהו. אני מחפשת עוד משהו. ואני מנסה לברר, בשיטות שמשתנות מתקופה לתקופה, מה זה. מה זה העוד הזה? ואיך להשיג אותו? גם אם העוד הוא משהו עמום יחסית כמו אושר. מתחת לעמום הזה, אגב, מסתתרות משאלות קונקרטיות כנראה, גם אם זה לא ה"חשודים המיידיים" כמו בית ואוטו. בהצלחה

 

[תותיPרוטי]

ואיך עושים את זה?

ואיך מממשים אימון לרמה הבאה? מה הכוונה ?

 

[סאלי תדמור]

כמו כל אימון, רק שיש פה

שלב התחלתי של בדיקה, שהוא ארוך יותר. בדיקה - מה בעצם רוצים? השיטה שאני עובדת איתה באימון היא הרבה "התמקדות". שזו שיטה רגשית. ויש תרגול טוב שעושים, לוקחים איזה רגש שמפריע, או מציק, מטריד, תוקע, ו"יושבים" איתו בסבלנות, אמפטיה, סקרנות - מקשיבים לו. ואז מתחילים להגיע עוד דברים. במקרה שלי אישית - שהוא דומה לשלך - אני עושה תרגולים של התמקדות בתחושה הזו של "אני רוצה עוד", "אני רוצה חופשה כל החיים", "אני לא רוצה לעבוד בכלל"... כל מיני דברים עמומים. אלו דברים שניתן להתעלם מהם - הם לא מפריעים לי לתפקד בחיים - אבל אני לא רוצה להתעלם, אני רוצה להקשיב. ומתוך התרגול הזה בנושאים הללו עלו לי דברים מעניינים. חלק דברים שקשורים לילדות שלי. ואז קרו לי גם דברים שונים, חלק מהרגשות הללו הביאו אותי להגדיר לעצמי עוד מטרות - שאת חלקן כבר השגתי - שיממשו את ה"עוד" הזה שאני רוצה, וחלק מהתחושות הללו שאני רוצה "חופש של החיים" התחילו להיות יותר נוכחות בחיי היום. הרי חופש הוא תחושה. אם יש לי תחושה קלילה וטובה ביותר בכל מה שאני עושה (מה שאפשר להשיג באימון והתמקדות), אז יש לי יותר את תחושת החופש הזו שאני רוצה. בהצלחה

 

[Yin]

יכול להיות

ועדיין יש משברים וצריך לשרוד ולצאת מהם, עוד לפני ההתקדמות. מחלקות פיתוח גם מתקנות באגים. ולעיתים יותר חשוב לא להפסיד מאשר לנצח. נראה לי קצת יומרני לומר על מה שווה ועל מה לא שווה להתאמן. עדי

 

[סאלי תדמור]

כנראה שלא הסברתי את עצמי טוב, מתנצלת

לא התכוונתי שלא כדאי לצאת ממשברים, או לתקן באגים. כמובן! רק שבנוסף (ואחרי), גם להתאמן קדימה.

 

[Yin]

מסכימים

 

[Yin]

מעולה

נדמה לי שחוסר שביעות רצון זה בדיוק מה שנותן לנו את המוטיבציה לצעד הבא. את כותבת שאת לא מאושרת, יכול להיות. אני לא בטוח ששם נמצאת עיקר הבעיה. תרשי לי להיות קצת פרובוקטיבי, יכול להיות שבמסגרת אותם סממנים חיצוניים שיש לך את רוצה להשיג עוד סממן חיצוני - האושר. זה ב-הא הידיעה. מי אמר שאושר שכזה בכלל קיים? עדי

 

[גברת שוקולדה]

אגב, אושר באמת לא קיים

האושר הוא מה שכל אדם מחליט שהוא. במסגרת חקר המח הצליחו למפות רגשות שונים - אהבה, שנאה, כאב. מה שלא הצליחו למפות הוא האושר... צריך לזכור שיש לנו בחירה במה שאנחנו מחליטים שהוא האושר.

 

[ordanco]

יפה אמרת..