The Lost Optimist
New member
חוסר יציבות רגשית?
שלום לכם שוב.. אומנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל אני עדיין עוקב אחר הפורום מפעם לפעם.. אם כן, יש לי בעיה מהתחום הרומנטי, או יותר נכון, תהייה..וסתם רציתי לשתף אתכם. אז ככה, בקצרה לפני 4 חודשים הכרתי מישהי. יצאנו עם חברים משותפים, בלי להכיר אחד את השניה. היא נדלקה עליי, סיפרה לחברים המשותפים, ואני נענתי כי העניין היה הדדי, ו..התחלנו לצאת. בהתחלה הקשר היה קצת בעייתי. היא שיחקה לא מעט משחקים שפגעו בי, בעיקר כי לא הייתה מוכנה ממש לקשר רציני, כי הייתה פגועה מקשר קודם. בעקבות כך, הקשר הרומנטי בינינו הפסיק, אך שמרנו על קשר. מפה לשם..המשכנו להפגש סתם ככה..והיא התאהבה בי. המשחקים נפסקו, הקשר היה יציב, חזרנו לקשר רומנטי ואף נהיינו "זוג רשמי". המחשקים שהיו בתחילת הקשר, קצת חסמו אותי רגשית, אך כשראיתי את השינוי שחל בה (מבחינת היציבות שלה והעובדה שהיא הפסיקה לשחק משחקים ולפגוע), התפתחו גם אצלי רגשות כלפיה..ניסיתי לשכנע את עצמי שגם אני אוהב אותה (גם בעקבות מעט לחץ שלה וגם כי רציתי לאהוב אותה..)..בסוף גם הצלחתי לשכנע את עצמי..אך תוך חודש התפכחתי..והבנתי שזה סתם היה שכנוע עצמי..שהאהבה לא באמת הדדית, שאני לא באמת אוהב אותה, ועל בסיס זה החלטתי לסיים את הקשר. הקשר הסתיים יפה, ובבגרות, כי בימים האחרונים של הקשר היא הרגישה שאני לא באמת אוהב אותה, ולכן כבר הייתה מוכנה לכך כנראה. והיא אף אמרה לאחר מכן שהיא מעריכה את העובדה שלא גררתי את הקשר, ושהיא יודעת שלא הייתה לי כל כוונה לפגוע בה. במשך 3 השבועות האחרונים, מאז שנפרדנו, שוב..שמרנו על קשר ידידותי. וככה יצא, שבזמן האחרון, הלב שלי מבולבל קצת...אני חושב שאני מתאהב בה, אני חושב שהפעם זה אמיתי אבל..אני לא סגור על עצמי. הסיבות שאני לא סגור על עצמי הן שאני מפחד שזה משהו זמני, ואז אני שוב אגיע למסקנה שבעצם לא, ואז אני אפגע בה.. ונכון, אומרים שאם אוהבים, אז אין ספקות, אז פשוט יודעים. ואכן, יש פעמים שאני אכן מרגיש בוודאות שאני אוהב אותה..אבל מתישהו יבואו החששות האלה שוב..שאולי זה לא באמת אמיתי..ואז אני כבר לא אהיה בטוח, ואני באמת לא רוצה לפגוע בה. (ויש לי סיבות טובות להאמין שהרגשות שלה כלפיי עדיין לא חלפו מהעולם..). בימים הקרובים אנחנו עומדים להפגש פעם ראשונה מאז שנפרדנו (זה לא משהו שקורה כל יום, כי יש בינינו מרחק נסיעה יחסית רציני, ולי אין רכב פרטי (רק של ההורים), ולה אין רשיון). אז מה אתם אומרים..? אני סובל מחוסר יציבות/בגרות רגשית? זה טבעי? לעזוב את זה על מנת לא לפגוע בה שוב? לנתק איתה קשר? או לנסות ללכת על זה שוב במידה והספקות יעלמו? אני לא מבקש מכם להכנס ללב שלי ולראות מה קורה שם..אני יודע שזה בלתי אפשרי..אבל סתם..רציתי לשתף..
שלום לכם שוב.. אומנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל אני עדיין עוקב אחר הפורום מפעם לפעם.. אם כן, יש לי בעיה מהתחום הרומנטי, או יותר נכון, תהייה..וסתם רציתי לשתף אתכם. אז ככה, בקצרה לפני 4 חודשים הכרתי מישהי. יצאנו עם חברים משותפים, בלי להכיר אחד את השניה. היא נדלקה עליי, סיפרה לחברים המשותפים, ואני נענתי כי העניין היה הדדי, ו..התחלנו לצאת. בהתחלה הקשר היה קצת בעייתי. היא שיחקה לא מעט משחקים שפגעו בי, בעיקר כי לא הייתה מוכנה ממש לקשר רציני, כי הייתה פגועה מקשר קודם. בעקבות כך, הקשר הרומנטי בינינו הפסיק, אך שמרנו על קשר. מפה לשם..המשכנו להפגש סתם ככה..והיא התאהבה בי. המשחקים נפסקו, הקשר היה יציב, חזרנו לקשר רומנטי ואף נהיינו "זוג רשמי". המחשקים שהיו בתחילת הקשר, קצת חסמו אותי רגשית, אך כשראיתי את השינוי שחל בה (מבחינת היציבות שלה והעובדה שהיא הפסיקה לשחק משחקים ולפגוע), התפתחו גם אצלי רגשות כלפיה..ניסיתי לשכנע את עצמי שגם אני אוהב אותה (גם בעקבות מעט לחץ שלה וגם כי רציתי לאהוב אותה..)..בסוף גם הצלחתי לשכנע את עצמי..אך תוך חודש התפכחתי..והבנתי שזה סתם היה שכנוע עצמי..שהאהבה לא באמת הדדית, שאני לא באמת אוהב אותה, ועל בסיס זה החלטתי לסיים את הקשר. הקשר הסתיים יפה, ובבגרות, כי בימים האחרונים של הקשר היא הרגישה שאני לא באמת אוהב אותה, ולכן כבר הייתה מוכנה לכך כנראה. והיא אף אמרה לאחר מכן שהיא מעריכה את העובדה שלא גררתי את הקשר, ושהיא יודעת שלא הייתה לי כל כוונה לפגוע בה. במשך 3 השבועות האחרונים, מאז שנפרדנו, שוב..שמרנו על קשר ידידותי. וככה יצא, שבזמן האחרון, הלב שלי מבולבל קצת...אני חושב שאני מתאהב בה, אני חושב שהפעם זה אמיתי אבל..אני לא סגור על עצמי. הסיבות שאני לא סגור על עצמי הן שאני מפחד שזה משהו זמני, ואז אני שוב אגיע למסקנה שבעצם לא, ואז אני אפגע בה.. ונכון, אומרים שאם אוהבים, אז אין ספקות, אז פשוט יודעים. ואכן, יש פעמים שאני אכן מרגיש בוודאות שאני אוהב אותה..אבל מתישהו יבואו החששות האלה שוב..שאולי זה לא באמת אמיתי..ואז אני כבר לא אהיה בטוח, ואני באמת לא רוצה לפגוע בה. (ויש לי סיבות טובות להאמין שהרגשות שלה כלפיי עדיין לא חלפו מהעולם..). בימים הקרובים אנחנו עומדים להפגש פעם ראשונה מאז שנפרדנו (זה לא משהו שקורה כל יום, כי יש בינינו מרחק נסיעה יחסית רציני, ולי אין רכב פרטי (רק של ההורים), ולה אין רשיון). אז מה אתם אומרים..? אני סובל מחוסר יציבות/בגרות רגשית? זה טבעי? לעזוב את זה על מנת לא לפגוע בה שוב? לנתק איתה קשר? או לנסות ללכת על זה שוב במידה והספקות יעלמו? אני לא מבקש מכם להכנס ללב שלי ולראות מה קורה שם..אני יודע שזה בלתי אפשרי..אבל סתם..רציתי לשתף..
