יחסים האתגר
שלום רב, אני מבינה שהיית רוצה שהילדים יקשיבו לך. להגיד לילדים מה לעשות והם יעשו. למשל להגיד תסדרו והם יסדרו. מה שקורה בפועל שאת מבקשת והם לא מקשיבים . הלא כן? השאלה הגדולה שאני מזמינה אותך לשאול היא איך נוכל לרתום את הילדים שלנו להקשבה ולשיתוף פעולה? נסי לחשוב על מצבים בחייך: בבית ההורים או בעבודה. מתי גילית נכונות לשתף פעולה? בני אדם וילדים מוכנים לשתף פעולה על בסיס של יחסים טובים. כאשר הם מרגישים שאנחנו רגישים וקשובים להם, לצרכים שלהם, לרצונות שלהם, לאם ומתי מתאים להם לעשות פעולה כזו או אחרת. בני אדם שמרגישים שדורשים /כופים או תובעים מהם מתנגדים. אני מציעה לך להצטרף לבית ספר להורים וללמוד שיטות חינוך שמכוונות לייצר בבית אווירה של רצון לעשייה. כמו: שיתוף, התייעצות, העצמה, הדגשת החיובי, לגלות אמפאטיה במקום לכעוס, להכיר ולעריך את הרצונות שלהם, לעשות איתם הסכמים ולבדוק מה, מתי ואיך מתאים להם? לדבר במסר האני= במשפטים המתחילים בלשון אני, למשל, אני מבקשת, להכיר בעובדה שבקשה אינה דרישה, זכות הילדים לסרב, לקבל סרוב זמני בהבנה, להציע אלטרנטיבות = אפשרויות בחירה למשל, מתי יתאים לך לשים את המשחק במקום לפני או אחרי ארוחת הערב? האם אתה זקוק לעזרה ממני? מה דעתך שאני אשים את המשחק במקום ואתה בינתיים תערוך את השולחן לארוחת הערב? הרעיונות הללו נלמדים בהרחבה בקבוצת הורים. את שפת העידוד והבחירה ניתן לרכוש. ילדים שמרגישים בעלי ערך, מוערכים, חשובים, משמעותיים מוכנים גם להקשיב, לתת ולתרום. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
