חוסר באמא

[MommyHug]

חוסר באמא../images/Emo201.gif

יכול להיות שאם הייתה לי משפחה, לא הייתי זקוקה לאמא. המטפלת שלי, וכל מי שמכיר אותי טוב יודע, שכל מה שאני עושה, מרגישה, חושבת, הכל סובב סביב דבר אחד. חסך אדיר באמא. ילדים לומדים להסתדר ולהתחזק רגשית ולהאמין בעצמם כיוון שדמות האם מופנמת בתוכם חזק. אצלי אין את זה, ולכן כשקשה לי, כשרע לי- רע לי פי כמה וכמה. זה חור שחור שלעולם לא מתמלא רק אם משפחה הייתה מאמצת אולי אולי או כאשר אקים משפחה משלי. חוסר בדמות אם מופנמת אינו דבר שאפשר להחליף / לתקן / להתגבר עליו... לצערי

אם הייתה לי משפחה זה היה אחרת, אני בטוחה. אבל מה עושים בינתיים? כשאת לבד? אין לי מושג!

 

[ליידי דרמה]

קשה לקרוא את דברייך. להרגיש שאין לך אף אחד

אבל זה באמת ככה או שזה רק תחושה שלך? כי גם חברים טובים יכולים להוות תחליף ולהעניק לך אהבה וחיבוק בשעת הצורך - אבל זה דורש גם ממך להתנער מההרגשה הזו ולהיות פתוחה לקבל אנשים חדשים לחייך.

 

[MommyHug]

היי ליידי דרמה

גיליתי, שכמה שיש חברים, ברגעים מסויימים הם לא יכולים להיות שם בשבילך. למשל בחגים, בשבתות, כל אחד בדרך כלל עם המשפחה שלו. ואז את יושבת וכואבת על העובדה שלך אין את זה. מה לעשות, לא תמיד אפשר להיות שם בשביל חבר שחסר כל כך, שחסר דברים בסיסיים. העובדה שהאנשים שם, גם אם לא יכולים פיזית להיות איתי ברגעים קשים, בהחלט עושה טוב בלב. אבל לפעמים, לפעמים, זה פשוט לא מספיק...

 

[ליידי דרמה]

ואיך המטפלת שלך מציעה לך להתמודד?

או להתגבר?

 

[MommyHug]

אין מה לעשות

מלבד לנסות להשלים עם המצב הנתון.

 

[ליידי דרמה]

איך להשלים? להתעלם מהקושי?

להגיד לעצמך - אלו הם חיי ואני חייבת לבנות אותם מתוך החוסן הנפשי שלי? לקבל את המצב ולהישאר בחוסר ריגשי? לא הבנתי, מצטערת.

 

[MommyHug]

לא הבנת כי גם לי זה לא ברור

וגם למטפלת שלי. אני חושבת שמה שיכול לפתור זה לנסות לבנות בתוכי משהו חזק, יציב, כמו שילד בונה בתוכו דמות של אמא. אולי זה מה שהטיפול יוביל אליו. כשאני אביא ילד, כאשר זה יתאפשר, אני מאמינה שהחוסר הזה יתמלא מעצמו. כמו שהוא מתמלא כשאני בעבודה ונותנת מעצמי למי שזקוק לי.

 

[ליידי דרמה]

לא קשור לילד שיהיה לך יום אחד.

ממש אל תתלי את התקוות שלך בילד שעתיד להגיע יום אחד ולהפוך אותך לאם. זה משא כבר עבורו. מצד שני - אני מסכימה שאת צריכה להיבנות מנקודות החוזק שמצאת בחייך . לא הבנתי מה זה לבנות דמות אם בתוכך. תוכלי להסביר?

 

[MommyHug]

בנתנינה למישהו שהוא שלך יש הרבה יותר

מנתינה לילד שממשיך אחר כך הלאה. ברור שכאשר יהיה לי במי לטפל ולהשאר איתו, אז החור יתמלא בהמון אור ואושר. כפי שהוא מתמלא כעת מהדברים האלו אך לא ממשיך איתי... לבנות דמות אם הכוונה למה שילד עושה בשנותיו הראשונות. הוא בהתחלה חרד כשהאם איננה ואז לאט לאט לומד שהיא לא נעלמת אלא גם כשהיא בעבודה או לא פיזית איתו, היא עדיין איתו ומה שהיא אומרת לו ומחזקת אותו נמצא בתוכו מבלי לשמוע שוב ושוב או לראות אותה פיזית איתו.

 

[ליידי דרמה]

ילדים זה לא רק אושר ואור. אני יכולה לומר לך

שילדים זה גם חששות וחרדות ויסורי מצפון ולמידה בלתי פוסקת ועוד המון דברים. אל תעשי מהילד שלך מקור לפתרון כל הצער שבליבך. אבל כן קבלי את העובדה שחסרה לך דמות אם ותראי שיש לך הרבה דרכים למצוא אושר בחיים (את עובדת? יש אנשים שלא, את יכולה להרשות לעצמך לקנות דברים? יש אנשים שלא, את רואה? יש אנשים שלא) גם לי היו שנים רעות מאוד עם אמא שלי וחיפשתי את דמות האם האידיאלית בעיני. כשהבנתי שזה לא יקרה עם האמא שלי, השארתי את זה מאחורי והמשכתי הלאה. הקיבעון הזה גורם לך להישאר ולדשדש שוב ושוב באותו מקום במקום להמשיך ולפרוח. תאמיני לי - זה כדאי להמשיך הלאה. בני את עצמך איך שאת רוצה,לא תמיד אנחנו זקוקים לחיזוקים חיצוניים מההורים שלנו (למרות שזה בהחלט נעים ) .

 

[ענתי 78]

../images/Emo24.gifאהבה ונתינה

אני מאוד מסכימה איתך. אני בת 30 ויש לי ילדה בת שנתיים. בשנתיים האחרונות עברתי שינוי משמעותי בליווי מטפל מעולה וגם אצלי יש "עניין אמא" קשה.סיפור מורכב וקשה לתפיסה במספר משפטים אשמח לספר לך יותר במסר. אני מכבדת את מה שליידי דרמה מספרת על החוויה שלה כאמא, אבל אני חושבת שלכל אחת יש חווית אימהות קצת שונה ועם השפעה של חווית הבת, איך שהיתה או לא היתה אמא שלה אליה. גם ילדים, יש קווי דמיון אבל יש גם אופי ואישיות, כמו למבוגרים. אני יכולה לומר לך שהבת שלי היא מתנה אמיתית. טפו טפו טפו. אושר גדול. את נשמעת מאוד רגישה ונבונה, ויש מצב לחוויה מתקנת למופלאה שלך כשתהיי אמא.

 

[MommyHug]

תודה לך ענתי../images/Emo24.gif

אני מאד מתחברת לדברים שלך! אני כל כך שמחה בשבילך שיש לך את האושר הזה, ואני שמחה שעברת את השינוי שאמרת. האם את מרגישה שכיום החסר פחות מורגש? את מרגישה שאכן הנתינה לבת שלך מתקנת את החוויה שחווית כבת בעצמך?

 

[ענתי 78]

הוא פחות על סדר היום וכבר לא מטלטל

אותי בלי אזהרה בסטואציות שונות ו"לא קשורות". גם הבן זוג שמצאתי מאוד תומך ומחבק ונותן מרחב. יכול להיות שזה הוא בכלל שממלא את החוסר, יש בו דאגה נעימה ועוטפת. אבל הדאגה והטיפול בביתי ממלאים אושר. אני מצליחה להתחיל איתה מחדש בלי לערבב עם מה ש"קיבלתי" מאמא שלי. ויכול להיות שזה גם הוא וגם היא ופשוט העובדה שיש לי את המשפחה הגרעינית שלי, שהיא השיוך הכי חזק ומחייב שיש לי כרגע. שיהיה המון בהצלחה.

 

[ענתי 78]

דבר נוסף

אני חושבת שמה שהחזיק אותי ברגעים קשים זה קשרים חזקים שהצלחתי ליצור פה ושם עם חברים, שיכולתי "להיזרק"עליהם. לבוא ולהרגיש כמו בבית. יש לי גם דודה כזו, שהבית שלה היה המקום היחיד שהרגיש כמו בית. אם יש לך קשרים כאלה- תשמרי עליהם ותרשי לעצמך להתפנק שם.

 

[ליידי דרמה]

מסכימה מאוד../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

 

[beky1]

מה לעשות ? לעשות

החסרון של הורה תמיד יהיה שם, לי אין אב, מזלי שהספקתי להינות ממנו עד לבגרותי, אך גם כיום הוא חסר לי פיזית ממש , הוא היה חבר והאדם שהכי הבין אותי בעולם, משום שהיינו דומים מאוד באופי וכשאמרתי משפט לא הייתי צריכה להסביר למה אני מתכוונת. הוא הלך לשם (אין לי מושג לאן) החודש לפני 8 שנים, והוא איתי כל רגע , כל דקה וכל שעה. הוא מלווה אותי לכל מקום והוא איתי תמיד , אבל מעולם לא תליתי בו את עצמאותי , הוא היה שם בשבילי ועכשיו הוא לא. צריך ללמוד לחיות עם הבלי ולהמשיך הלאה. עליך לבנות את עצמך כאדם מלא ושלם ,השלם עם עצמו ועם מי שהוא מבלי להזדקק לחיזוקים מהחוץ שאת בסדר. את פשוט בסדר והכל מגיעה לך , אז קדימה , התחילי עם הצעד הראשון והוא להתחיל ללכת ולא לחשוב איך הולכים. אל תחפרי בתוך עצמך , בני את עצמך למעלה ולא למטה , הבניה היא תמיד לגובה ולא לעומק. ילד הוא יישות בפני עצמה , העומדת ברשות עצמה מהר מאוד , הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת , ילד בגיל שנה ומעלה מתחיל גם להפגין עצמאות ואפילו בגיל הזה הוא מבין שאת שם בשבילו גם אם את לא פיזית לידו. ולי יש 2 אפרוחיות (אחת גדולה שעושה ליבית ספר ומכונה ההוריקן והשנייה שקטה ועושה את שלה בדרכה) לא קל להיות אם 24/7/365 לפעמים בה לי להתפטר , אבל רק בדמיון ולא במציאות , אמהות היא חוויה שלא לומדים בבית הספר , אם בכלל אפשר. ובנותי אינן קשורות לשאיפותיי ולמה שאני רוצה להשיג לעצמי, לכל אחת מהן יש את הרצונות והדברים שכל אחת שואפת עבור עצמה ללא קשר אלי. אם תביני את זה תביני בעצם שאת צריכה לבנות את עצמך וכאשר את עצמך תהיי שלמה , זה הזמן המתאים ממנו תוכלי להפוך לאם בעצמך.

 

[MommyHug]

תודה על התגובה, אך דבריך לא חידשו לי דבר

כולל המשפט האחרון. השאלה מה עושים בינתיים עם החוסר... זה השאלה. אני יודעת שאני צריכה לבנות את עצמי וזה מה שכתבתי, אך כאשר אין את הביטחון הבסיסי שתינוק מקבל, איך יהיה אותו כשהוא גדל? כפי שאת אפילו אומרת- את הרגשת את אבא שלך עד אשר היית צריכה להפרד ממנו... אבל הרגשת אותו, הוא כבר בתוכך, הוא חלק ממך. בתוכי אין חלק כזה.

 

[ליידי דרמה]

אבל למה את רוצה חלק כזה בתוכך?

כלומר מה החסך שאת רוצה למלא? הרי אמא לא תהייה לך, משפחה מאמצת תמלא לך את הצורך בקירבת אנשים שטוב לך איתם ואת אוהבת אותם והם אותך - ככה זה גם עם חברים טובים לא? אל תתגעי לפנטזיה. תשתמשי במציאות כדי ליצור לך תנאים טובים ונעימים עבורך.

 

[beky1]

כמו שאמרת בעצמך

את לא יודעת מהו החלק החסר , קצת קשה לדעת מה אין , כאשר הוא כמעט ולא היה. מגדרים את החסר לפינה נחמד ושמים אותם בצד ומקווים שהפינה שאת תשאירי אצל ילדיך יהיה טוב וגדול. עדיין לא השלמת עם מה שצריך וכל עוד זה לא יקרה , השאלה תמשיך להשאל , עד שתקבלי עליך את העובדת החסר תחברי אותה באהבה והבנה , עד אז השקט וההשלמה לא יהיו חלק ממך. השלימי עם הקיים בכדי שתוכלי לבנות את העתיד.

 

[mich78]

../images/Emo24.gif מכירה את התחושה

להרגיש לבד לגמרי בעולם, הייתי שם הפתרון שעזר לי באותה תקופה היה לאמץ חתול נשמע מצחיק אבל נתן תחושה של שייכות מסויימת... לגבי משפחה - היום אני אמא לשני ילדים

שממלאים את העולם שלי - מקסימים, מדהימים, נפלאים להגיד לך שאני לא מרגישה בחסרון של דמות אמהית - אשקר הצורך קיים ויהיה קיים תמיד, אני רק מקווה שלא אחזור על טעויות ואדע להקנות לילדי את הבטחון,לחזק אותם רגשית, וללוות אותם בצורה נכונה בכל הדרכים שילכו, ובעיקר לתת להם את התחושה שתמיד אהיה בשבילהם ולא משנה מה