חוסר איכפתיות

[האגדה והאיש1]

חוסר איכפתיות

אתמול הגעתי לביתי לראשונה מאז נעשה המעשה. הורי בקשו שאגיע מחופש. וכך עשיתי. אח"כ חשבתי על זה ויצא לי שאולי הייתי צריך להגיע כמו שאני כדי שיעכלו את המצב לאשורו. הייתם רואים בזה חוסר איכפתיות? כי בסך הכל זה בשבילם כדי שלא יצליחו לרמות את עצמם.

 

[Sonic hedgehog]

לא נראה לי שהם רוצים לרמות את עצמם

יכול להיות אבל שהם רוצים לרמות את השכנים. אני הגעתי להורים לבושה כפי שהם רצו במשך תקופה ארוכה מאוד, אני לא רואה בזה להתחפש אני רואה בזה לכבד אותם ודרך חייהם (כפי שאגיע למשל לכותל עם חצאית או התלבשתי בצניעות בביקור בותיקן).

 

[pokeret]

ממני לא ביקשו, אך עדיין מקפידה

לבוא בלבוש הולם (לא קוראת לזה תחפושת)
אבל, מכיוון שלי יש ילדים וחשוב לי שהקשר שלהם עם המשפחה המורחבת ישמר ושהם יחושו בנוח, יתכן שהמקרה שונה.

 

[כיפה אדומה17]

גם אני מתחפשת

חלקית אמנם, זה לא מספיק להם לפי כל כללי וחוקי הצניעות המחמירים לאורם גדלתי. אבל מכבדת כמה שיכולה.
אצל גברים העניין פשוט יותר, כיפה על הראש ונגמר הסיפור.
אלא אם כן הופעת בכובע, חליפה וציצית, שזה משהו שאני כן הייתי חושבת לוותר עליו, אולי בהמשך. לאט לאט.
אין סיבה בעולם לסבול מידי הרבה.

 

[האגדה והאיש1]

נסחפת

מדובר על שחור לבן וכיפה. אבל גם זה דרש ממני מבצע לוגיסטי נרחב.

 

[Sonic hedgehog]

אני בעד הדרגתיות

בעוד כמה זמן תבוא אם חולצה כחולה במקום לבנה ואח"כ עם דוקרס וחולצת כפתורים וכו' וכו'.
בסוף ג'ינס טישרט וכיפה

 

[כבשה תוהה]

ועגיל באוזן או בגבה.

 

[Sonic hedgehog]

להוציא לפני הביקור כמובן

 

[כבשה תוהה]

אני מכירה הורים

שאפילו קיבלו את בנם עם עגיל באוזן העיקר שיבוא לבקר. מה שאומר שכשאוהבים מישהו מוכנים 'לסבול' את הגחמות שלו שיהיו משונות בעיני ההורים ככל שיהיו.

 

[Sonic hedgehog]

אבל כשהילד אוהב את הורים שלו

הוא גם משתדל לא לגרום להם "לסבול"

 

[כבשה תוהה]

את צודקת חלקית

אני למשל אוהבת את משפחתי אבל אוהבת את עצמי יותר.

לכן, כשאני מתארחת אצלם בשבתות אני סובלת, מאד, ולובשת בשבילם חצאית וחולצה לא חשופה ושומרת כמובן על קלה כבחמורה. אבל, במהלך אמצע השבוע הם אלה שצריכים "לסבול" ולראות אותי עם מכנסיים או, אצל חלקם, שותה קפה אחרי ארוחה בשרית.

ושוב, האמיני לי שהיום, אחרי שנים שהם התרגלו למי שאני החדשה הם מרגישים עם זה בסדר גמור. כי, מה לעשות, להם יש את הכללים והאמונות שלהם ולי יש את שלי. כל עוד יש כבוד הדדי הם גם צריכים לוותר ולא רק אני.

 

[Sonic hedgehog]

נכון זה בהחלט משתנה ממשפחה למשפחה

אני כיום למשל מגיעה במכנסיים (טוב לא כיום אבל באופן כללי בשנים האחרונות) אבל לא אוכל למשל משהו בברור לא כשר מול העיניים שלהם גם בבית שלי.
פשוט להתחשב ולהפעיל שיקול דעת של מה באמת יפריע להם ומה באמת מפריע משתנה עם הזמן.

 

[כבשה תוהה]

יופי. אז אנחנו מסכימות.

 

[LielDotan]

עוד עגיל באוזן נראה לי אחלה...

א. מה דעתכם/ן?
ב.זה יהיה חיובי גם בקטע של להוציא את זה לפני הביקור אצל ההורים וככה גם אני מכבדת אותם וגם הם קצת יקלטו עד כמה אני לא "שם"

 

[motii011]

יש מדד אחד שלפיו אני מודד

וזה אנשים זרים!
איך היו מתלבשים אם היה מגיע טכנאי הביתה או אישה זרה האם ההורים שלך היו דורשים מהם להתחפש?
או רק מבקשים לבוש צנוע של כבוד?
בעיני יש מינימום הכרחי שצריך להתעקש עליו!
וזה אומר אם הם דורשים מכולם (כולל אנשים זרים) לבוא עם כיפה אז תדאג לבוא עם כיפה שונה.
אם הם דורשים מנשים צניעות אז רק את הצניעות שהם דורשים שזה חצאית ושרוולים ארוכים לא לכסות את הראש! אף אישה זרה לא באמת שמה כיסוי ראש.
השאלה הגדולה האם אתה רוצה ללכת בצורה כזו או מעדיף להתחפש?

 

[naf86]

כל פעם שאני הולך למשפחה

אני שם כיפה. אפילו אם הם יודעים שאני לא דתי, זה מתוך כבוד.
אני בא מציבור דתי-לאומי, אז מבחינת לבוש אין הרבה הבדלים ביני לבין כל אחד (רק ציצית וכיפה). אם אני הולך לשבת, אני שם בגדי שבת (חולצה מכופתרת ומכנסיים יפות). אחותי הייתי באה להורים שלי במכנסי ג'ינס. אבל אם זה ארוחת חג או אירוע משפחתי היא תשים חצאית.

זה הכל תלוי במשפחה. יש לי בני דודים חב"דניקים. הרבה פעמים מתארחים אצלהם חילונים שבאים ללא לבוש מיוחד. אז הם נותנים להם כיפה וזהו. הייתי בארוחת שבת עם חילונים שלובשים ג'ינס וכיפה.

כל אחד מקבל את הקרוב משפחה ה"שונה" בצורה אחרת. יש כאלו שלא אכפת להם כי "משפחה זה משפחה", ויש כאלו שלצערי מתנתקים קשרים.
אבל בסופו של דבר אני רואה את זה ככבוד לאחר. כמו שאני רוצה שיכבדו אותי בבית שלי כך אני מכבד אחרים בבית שלהם.

 

[boten d]

לאט לאט

בהתחלה זה קשה, אבל בסוף אני מאחל לך לגלות שההורים שלך אוהבים אותך יותר מאת החבר הדימיוני שלהם.

גם אצלי בהתחלה לא היה להם פשוט לקבל (דתיים לאומיים) והיום אני שם כיפה כשאני מגיע אליהם, גם אם זה רק לארוחת שישי ובסוף הארוחה אני חוזר לרכב שלי, שחונה מחוץ לשער היישוב, וחוזר לתל אביב.

 

[comicsgirl]

אם היה תלוי

רק במשפחה, הייתי באה כמו שאני.
אבל בגלל שמדובר בעיקר בשכנים ובמלשינים פוטנציאליים לשדכנים/שדכניות, אני מפחדת להרוס לגיסות שלי ולמשפחה בכלל את המוניטין ובאה "מחופשת".
זה אמנם מעצבן ומצריך הרבה חיוכים מזוייפים ותכנון מראש (טוב, אז את החצאית הזו אני לא יכולה לקחת, ואת החולצה הזו אני חייבת ללבוש עם גופייה סגורה מתחת), אבל אני רואה בזה נקודה לזכותי. אני מסוגלת לכבד אותם, למרות שהדרך שלהם היא לא הדרך שלי. הם אלה שלא מסוגלים לכבד.

ומזל טוב

איך היה היחס אליך באופן כללי?

 

[האגדה והאיש1]

על מה???

על מה מגיע לי מזל טוב? היחס היה בסדר בגלל שבאתי מחופש וההורים לא רצו שהקטנים ירגישו.

 

[כיפה אדומה17]

הקטנים

הם לא יודעים איך לספר להם דבר כזה, ואני מבינה אותם. מבחינתם כל עוד אפשר להציג עסקים כרגיל הם יעדיפו, ולא לערער לקטנים את היסודות שהם מניחים בהם.

כשהקטנים יגדלו הם פתאום יבינו.