חוסר אונים

הצופה.

New member
שטויות?אם הכל בראש,

אז מה הוא מעשה? ואם לא תשאל שאלות על איזה בסיס יבוא המעשה? מה שנכון בעיקר הוא שמה שאחר חושב זה תמיד שטויות
האם החיכוך שלך הוא מעשה או הכל בראש?
 

בת דמות

New member
הקשר בין חוסר אונים למדיטציה

מתמצה (אצלי) בבקשה הפנימית "אני רוצה להכנע". במידה רבה, גם בסיטואציה של תפילה או כל מקרה אחר שממחיש לי שכדי לרצות להיות אחד אני חייבת להיות במצב של 2, ככל שאני מבינה את זה יותר עמוק אובד התסכול ושאר המטענים הרגשיים המתנגדים והחוסר אונים שלי מתגלה כיפה, כאוהב. הרצון עצמו הוא המחסום, ומאידך אין שום פעולה רצונית שניתן לעשות על מנת שלא יעלה. אפשר להתכוון, להרפות ולחכות
 

o n m y w a y

New member
חוסר בהירות

הרשי לי לנתב אותך מעבר למושגים. בהודעה שלך ישנה ערבוביה קלה במונחים הוורבאליים. הרצון הוא כלי טבעי, ככזה אנו צריכים לשאוף להפעילו בדרך אשר תקדם אותנו מבחינה אישית. "אני רוצה להיכנע", זהו משפט שסותר את עצמו כי הריי ידוע שהכניעה מגיעה כאשר אנו מגיעים לתדר שווה לרצון שלנו אנו מקבלים את אשר רצינו ואז אנו יכולים להמשיך הלאה ולהיות בחוויה. ולכשתסתיים החוויה ימשיך התהליך מחדש,הרצון שלנו יגדל שוב ואנו "נרצה להיכנע" שוב יותר מהר, יותר בשלמות, בזמן הליכה.. נסיעה... שינה... אך כל מצב שהוא נובע ביחס ישר לתדר בו אני נמצא, עם הרצון שלי מבורר ואני יודע שאני רוצה לדוגמא להיות אדם שמבטא את עצמו בבטחון, אני מתחיל תהליך שאחד הסממנים הראשונים בו הוא התנגדות למהלך שאני מנסה לבצע, אני מפחד משינויים, נוצר מצב שבו אני מבחין עד כמה אני רחוק ממה שאני רוצה, עצם הבנה זו יכולה לגרום לשנתיי תגובות עיקריות הראשונה היא יאוש וחוסר אונים תחושה שאני קטן ואין לי את האמצעיים לבצע את הרצון שלי להיות מה שנקרא "שם", תהליך זה בסופו יביא אותנו לבצע פעולה מתוך מיאוס, אנו נשתמש באנרגייה של כעס על עצמינו ועל העולם ונלמד איך להתמיר את האנרגיה שלנו ולהיות "כאן". תגובה שנייה היא של אדם שיודע שהוא בדרך ומקבל את גזר דין ההשתנות עם כל הקושי שבעניין, מדובר על אחריות אישית, מרגע שאני מבין שאני רוצה להתקדם, אני מנצל הזדמנויות על מנת לעשות זאת, לכן ברגע שאנו מזהים את הפער בין מי שאנו כעת לרעיון איך אנו צריכים להיות, אנו צריכים להודות על ההזדמנות, להתאזר בסבלנות, לא להרפות מהרצון אלא להשתמש בו כנקודת מינוף, לרצות בכל מאודי להתפתח מבחינה אישית, הדיסונאס בין המציאות הקיימת למציאות הרצוייה מוביל אותי תהליך פנימי בו אני משווה את עצמי ב"סופו" של תהליך עם תדר חדש בו אני יכול לבצע את הרצון שלי כרגע בזמן הווה. הרצון הוא כלי. הוא לא מחסום. הרצון עוזר לנו להתקדם הלאה... אך אנו לא תמיד יכולים לעשות זאת בזמן הווה מפני שאין לנו את הכלים שיכולים לשאת תדר כזה כרגע... אך עם הזמן (אינדיבידואלי כמובן) ההשתנות מגיעה, ההתנגדיות הם לרצון שלנו שעוזר לנו להיתפתח, ההתנגדויות נובעות מהפחד לאבד את הקרקע עלייה אנו מוצבים( דעות חברה משפחה רעיונות על החיים וכו'...) פחד משינוי, לכן האומץ דרוש להולכים בנתיב ההתפתחות, בעזרת אומץ אנו מדלגים על הפחדים שמונעים מאתנו להשיג את רצונותינו העמוקים ביותר כמו גם כמובן הרצונות הפשוטים והיום יומיים שאנו מנועים מלבצע מפניי שאין לנו את הכלי החשוב- "רצון טעון" שמוביל אותנו להיות בניי אדם מוגשמים ומגשימים. על מנת להיות במצב של "2" כהגדרתך אני צריך לרצות זאת ממקום מאד עמוק ושליו בתוכי וליישם זאת. גיוס הרצון ככלי להתפתחות רוחנית (כך זה עובד במילא, אך כאשר אני מסכים ומבין עד כמה עוצמתי ופשוט הכלי הזה עד כמה טבעי הוא ואני מאשר בתוכי אותו ונותן לו לצמוח תוך השגחה על כוונה טהורה..) הוא נקודת מפנה חשובה בהתפתחותו של אדם. אם הייתי רוצה להעביר משהו לתרום משהו לתת למישהו איזו שהיא עצה לגביי התקדמות מעשית זו העצה. אם יש מישהו אחד שהבין משהו חדש או הוברר לו משהו ישן בנקודה זו "עשיתי" את שלי להיום. אחלה יום.
 

alissa

New member
תחושת חוסר האונים

אינה עומדת בפני עצמה אלא היא נובעת , על פי רוב, בצורך להיות בשליטה על התרחשויות שאינן מתנהלות לפי מה שנדמה לנו כנכונות או רצויות. ההקשר אינו שונה גם בחיים "הרוחניים". לדידי אין כל הבדל או הפרדה בין חיי "רוח" לחיים עצמם. אין כזה דבר "מבחינה רוחנית". ראוי ורצוי ל אדם השואף להתפתחות, לתרגל התבוננות בתחושה הזו בהזדמנות כאשר היא עולה, גם אם זה מחוץ לשעת תרגול המדיטציה היומית.
 
למעלה