הימים הטובים עוברים מהררררררררררררר הימים הנאחסים נמתחים כמו מסטיק..... כיף לקום בבוקר מתי שבא, בלי לחץ, לשתות קפה בניחותא עם עיתון, לרכל חופשי עם חברה, לגלוש ברשת.... לקרוא ספר... ללכת למספרה.... ולקניון... להשאב ל"סטימצקי" לשעות.... ללכת לסרט - נשים עם חברה... ולאכול מרק מוקרם... וסלט... ושוב חברים... ואופס נגמר היום - אני כאן! ערב טוב
אז הלכתי ליום עבודה שהופסק באמצע כי התחיל לרדת שלג הייתי בטוחה שעכשיו ייקח לי שלש שעות לצאת מהעיר אבל הפתעה אדירה - תוך 20 דקות הייתי בבית הגעתי הביתה לגשם זלעפות שלא השאיר ולא פתית אחד של שלג למזכרת הילדים היו מאד מאוכזבים אחר הצהרים המאוחרים ראינו שוב את הפתיתים המדהימים מתעופפים חיוך של אושר על פני הילדים שמשוכנעים א. מחר אין בית ספר ב. מחר איש שלג ג. אפילו מזכירים בצער שאבא רצה לבוא איתם לבנות איש שלג ועכשיו הוא חולה במיטה וכמה הוא בוודאי יהיה עצוב. בלילה - כמה אזעקות "אמא, יש שלג?" ואני - בצער - "לא" בבקר - דבר ראשון רצים לחלון השכונה שלנו נקייה משלג, רק המכוניות שלנו מלאות שלג, כיוון טוב השלג. העמק וההרים ממול ירוקים כתמיד ורק בראשי הרכסים הגבוהים ביותר זוהר לו הלובן במלוא יופיו כך היה השלג שלנו השנה