לימונרו ליים
New member
חומר קריאה לשבת...
לינק לכתבה במלואה, ותקציר לעצלנים : "אי אפשר לחשוד בו שהוא סוציאליסט, או מהפכן הזוי. פרופ' הא־ג'ון צ'אנג (48) הוא כלכלן עטור פרסים, אחד הבולטים של זמננו, מועמד עתידי לנובל ומרצה באוניברסיטת קיימברידג'. הוא נולד בדרום קוריאה, התמחה בפיתוח כלכלי, שימש יועץ למגוון סוכנויות של האו"ם וגופי פיתוח בינלאומיים אחרים, כתב או ערך 13 ספרים, וב־2005 זכה בפרס ליאוניטיף היוקרתי להוגים ש"מאתגרים את גבולות המחשבה הכלכלית" (שבו זכו בעבר, בין השאר, חתני הנובל דניאל כהנמן ואמרטיה סן). כך שצ'אנג מתקיף את השיטה מבפנים, לא מהשוליים. ממגדל השן, לא מפס הייצור. דווקא בגלל זה הביקורת שלו נשכנית כל כך, וגוררת הדים הולכים וגוברים בשיח הכלכלי הגלובלי. לאורך העשור החולף נודע צ'אנג בביקורת הנוקבת שלו על המדיניות הכלכלית שמקדמים גופים בינלאומיים כגון הבנק העולמי וקרן המטבע. בשנים האחרונות הוא הרחיב את הביקורת שלו וחידד את האמירה: הוא קורא לשנות את כל החשיבה הכלכלית שלנו מן היסוד. המתקפה החריפה שלו הגיעה לפני חודשים אחדים לשיאה, עם פרסום "23 דברים שלא מספרים לכם על קפיטליזם". צ'אנג שוחט בספר עדר של פרות קדושות, כשהוא חמוש בתחושת דחיפות, ים של נתונים ושנינות לא מבוטלת. באמצעות אינספור דוגמאות הוא ממחיש שוב ושוב שהרעיונות של חסידי השוק החופשי פשוט לא מספקים את הסחורה. הספר היה לרב־מכר, מתורגם כעת ל־17 שפות, הקנה לצ'אנג פרסום בינלאומי גם מחוץ לעולם הכלכלי־אקדמי והפך אותו לאישיות שפוליטיקאים צריכים לפגוש לארוחת צהריים, כפי שהגדירו "הגרדיאן" הבריטי. וזה עיקר המתקפה: "אמרו לנו שאם נניח את השווקים לנפשם הם יביאו לתוצאה היעילה והצודקת ביותר", כותב צ'אנג. "יעילה - משום שאינדיבידואלים יודעים איך לנצל את המשאבים שעומדים לרשותם בצורה המיטבית, וצודקת - משום ששוק תחרותי מבטיח שכל אחד מתוגמל בהתאם למידת הפריון שלו. אמרו לנו שצריך לתת כמה שיותר חירות לעסקים, כי כך תושג יצירת עושר מקסימלית, וכל החברה תרוויח מכך. אמרו לנו שהתערבות ממשלתית רק תקטין את יעילות השווקים. בקיצור, אמרו לנו לשים את כל מבטחנו בשוק - ולזוז מהדרך. "רוב המדינות בעולם אימצו את העצה הזאת, ובשלושת העשורים האחרונים נקטו מדיניות של הפרטת חברות ממשלתיות, דה־רגולציה של השווקים הפיננסיים, זרימה חופשית של סחורות והשקעות, הפחתת מסים והקטנת תשלומי רווחה. אבל התוצאה של כל הצעדים האלה, כפי שגילינו בעקבות המשבר הפיננסי, היתה הפוכה מהמובטח: צמיחה אטית יותר, אי־שוויון גואה וחוסר יציבות גובר. ומה שהסווה את הבעיות האלה עד המשבר, בהרבה מדינות, היה חגיגה צרכנית שתודלקה בכמויות אשראי אדירות. כך שבשורה התחתונה מה שאמרו לנו חסידי השוק החופשי, הכלכלנים הניאו־ליברלים, היה נכון חלקית במקרה הטוב או שגוי לחלוטין במקרה הרע. ה'אמיתות' שמציעים האידאולוגים של השוק החופשי מבוססות על הנחות בלתי מבוססות ותפיסה חלקית של המציאות, שלא לומר על רעיונות אינטרסנטיים".
לינק לכתבה במלואה, ותקציר לעצלנים : "אי אפשר לחשוד בו שהוא סוציאליסט, או מהפכן הזוי. פרופ' הא־ג'ון צ'אנג (48) הוא כלכלן עטור פרסים, אחד הבולטים של זמננו, מועמד עתידי לנובל ומרצה באוניברסיטת קיימברידג'. הוא נולד בדרום קוריאה, התמחה בפיתוח כלכלי, שימש יועץ למגוון סוכנויות של האו"ם וגופי פיתוח בינלאומיים אחרים, כתב או ערך 13 ספרים, וב־2005 זכה בפרס ליאוניטיף היוקרתי להוגים ש"מאתגרים את גבולות המחשבה הכלכלית" (שבו זכו בעבר, בין השאר, חתני הנובל דניאל כהנמן ואמרטיה סן). כך שצ'אנג מתקיף את השיטה מבפנים, לא מהשוליים. ממגדל השן, לא מפס הייצור. דווקא בגלל זה הביקורת שלו נשכנית כל כך, וגוררת הדים הולכים וגוברים בשיח הכלכלי הגלובלי. לאורך העשור החולף נודע צ'אנג בביקורת הנוקבת שלו על המדיניות הכלכלית שמקדמים גופים בינלאומיים כגון הבנק העולמי וקרן המטבע. בשנים האחרונות הוא הרחיב את הביקורת שלו וחידד את האמירה: הוא קורא לשנות את כל החשיבה הכלכלית שלנו מן היסוד. המתקפה החריפה שלו הגיעה לפני חודשים אחדים לשיאה, עם פרסום "23 דברים שלא מספרים לכם על קפיטליזם". צ'אנג שוחט בספר עדר של פרות קדושות, כשהוא חמוש בתחושת דחיפות, ים של נתונים ושנינות לא מבוטלת. באמצעות אינספור דוגמאות הוא ממחיש שוב ושוב שהרעיונות של חסידי השוק החופשי פשוט לא מספקים את הסחורה. הספר היה לרב־מכר, מתורגם כעת ל־17 שפות, הקנה לצ'אנג פרסום בינלאומי גם מחוץ לעולם הכלכלי־אקדמי והפך אותו לאישיות שפוליטיקאים צריכים לפגוש לארוחת צהריים, כפי שהגדירו "הגרדיאן" הבריטי. וזה עיקר המתקפה: "אמרו לנו שאם נניח את השווקים לנפשם הם יביאו לתוצאה היעילה והצודקת ביותר", כותב צ'אנג. "יעילה - משום שאינדיבידואלים יודעים איך לנצל את המשאבים שעומדים לרשותם בצורה המיטבית, וצודקת - משום ששוק תחרותי מבטיח שכל אחד מתוגמל בהתאם למידת הפריון שלו. אמרו לנו שצריך לתת כמה שיותר חירות לעסקים, כי כך תושג יצירת עושר מקסימלית, וכל החברה תרוויח מכך. אמרו לנו שהתערבות ממשלתית רק תקטין את יעילות השווקים. בקיצור, אמרו לנו לשים את כל מבטחנו בשוק - ולזוז מהדרך. "רוב המדינות בעולם אימצו את העצה הזאת, ובשלושת העשורים האחרונים נקטו מדיניות של הפרטת חברות ממשלתיות, דה־רגולציה של השווקים הפיננסיים, זרימה חופשית של סחורות והשקעות, הפחתת מסים והקטנת תשלומי רווחה. אבל התוצאה של כל הצעדים האלה, כפי שגילינו בעקבות המשבר הפיננסי, היתה הפוכה מהמובטח: צמיחה אטית יותר, אי־שוויון גואה וחוסר יציבות גובר. ומה שהסווה את הבעיות האלה עד המשבר, בהרבה מדינות, היה חגיגה צרכנית שתודלקה בכמויות אשראי אדירות. כך שבשורה התחתונה מה שאמרו לנו חסידי השוק החופשי, הכלכלנים הניאו־ליברלים, היה נכון חלקית במקרה הטוב או שגוי לחלוטין במקרה הרע. ה'אמיתות' שמציעים האידאולוגים של השוק החופשי מבוססות על הנחות בלתי מבוססות ותפיסה חלקית של המציאות, שלא לומר על רעיונות אינטרסנטיים".