השאלות שלך מובילות לאחרות
דבר ראשון - מהו אושר? האם מחוייב המציאות שאדם יהיה מאושר? האם זה דבר סוביקטיבי, או אוביקטיבי. האם המאושר שלי הוא המאושר שלך? מהי בכלל הצלחה? האם ההורה הטוב של ההורים זה בהכרח הההורה טוב של הילדים? לטעמי אושר הוא להסתכל על עצמך , רק על עצמך, ולאהוב את עצמך. לא להשוות את עצמך לאחרים בהצלחות, בכשלונות במאווים, בחפצים. אלא לשאוף למשהו ולהשיג אותו כדי שאתה תהיה מלא. והכשהתמלאת לא לרוץ לחפש מיד משהו חדש, אלא להנות מההשיג. ובכמובן שזה סוביקטיבי לגמרי. כי אחד מאושר אם הוא מתחפר בספרי תורה יום וליל, והשני אם הוא מבלה בהרפתקאות אינסופיות ובטיפוס הרים. מכאן נובע שילד יהיה מאושר אם הוריו ילמדו אותו להנות ממה שיש לו, להעריך את עצמו. לאהוב את עצמו, ויכבדו את תחומי הענין שלו, גם אם אותם זה משעמם עד מוות, או גם אם יש להם סדרי עדיפויות אחרים .למשל אני יכולה להגיד שהייתי מאוד שמחה לראות את בני לומד גמרא בכמויות שהוא בולע ספרי מתמטיקה. הוא מאוד אוהב ללמוד גמרא, אבל זה בכלל לא משתווה לאהבת החשבון שלו. וילד אחר שלי, הייתי שמחה לראות אותו מתענין גם במתמטיקה ולא רק בהיסטוריה. אבל הוא לא מוכן לשמוע על כך. זכותו. ומכאן גם נובע מהם הורים טובים בעיני. הורים טובים הם הורים שיודעים לכוון את הילד באהבה, וליודעים לכבד את הילד כאישיות אוטונומית מגיל צעיר.
