איל היודע ביודעין
New member
חומר למחשבה
לא שאני טוען או חושב שמאיר התכוון לכך, אבל יוצא שהשיר "אומרים שבלי" הוא מעין קונטרה ל-"ניגון עתיק" של אלתרמן: *** אם תרדנה בליל דמעותייך, שמחתי לך אבעיר כצרור תבן. אם תרחפנה מקור עצמותייך,אכסך ואשכב על אבן. * אם תאמרי אל מחול לרדת, על אחרון מיתרי אנגן לך. אם תחסר לך מתנת הולדת, את חיי ומותי אתן לך. * ואם לחם תאבי או יין, מן הבית אצא כפוף שכם ואמכור את עיני השתיים ואביא לך גם יין גם לחם. * אך אם פעם תהיי צוחקת בלעדי במסיבת מרעייך, תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עלייך. *** לשיר יש אופי מאוד קיצוני, הכותב פותר את כל מכאוביה של הנמענת בהקרבה אישית, מתמסרת, רדיקלית... בבית האחרון הוא חושף את פרצופו האמיתי והאובססיבי - שרק לא תעז להיות שמחה או צוחקת, אחרת הוא יאבד את נפשו עליה.
השיר "אומרים שבלי" הוא פשוט ההפך לשיר הזה, כאילו שמו את "ניגון עתיק" אל מול מראה [הייתי קורא לו: "קיתע נוגין"
] : ... אומרים שבלי מלחמה אין שלום אומרים שבלי שקר אין אמת אומרים שבלי עוול אין צדק אומרים שבלי טיפשות אין חוכמה ... אך, כמו שאני אוהב אותך אם זה אפשרי לשנוא כל כך זה בכלל לא עושה לי טוב [כבר עדיף להפסיק לחשוב] אך, פחות לא אוכל לאהוב שוב נעים מקיצון אחד לשני (רק שהפעם המעבר הוא מהחיובי אל השלילי, אין פתרון בלי בעיה), ובסוף הפאנצ' חזק כמו של אלתרמן: אם בשביל לאהוב צריך לשנוא (על פי אותו ההגיון) אז בשביל לאהוב אותה כמו שהוא אוהב אותה, הוא צריך במקור לשנוא כל כך, שכבר עדיף לא לחשוב כי זה רק עושה לו רע... חומר למחשבה... ובשביל הרפרנס - ניגון עתיק: http://shironet.gpg.nrg.co.il/songView.aspx?song_id=1248&singer_id=0&song_title=1f18a2 אומרים שבלי: http://shironet.gpg.nrg.co.il/songView.aspx?song_id=111&singer_id=0&song_title=2b18
לא שאני טוען או חושב שמאיר התכוון לכך, אבל יוצא שהשיר "אומרים שבלי" הוא מעין קונטרה ל-"ניגון עתיק" של אלתרמן: *** אם תרדנה בליל דמעותייך, שמחתי לך אבעיר כצרור תבן. אם תרחפנה מקור עצמותייך,אכסך ואשכב על אבן. * אם תאמרי אל מחול לרדת, על אחרון מיתרי אנגן לך. אם תחסר לך מתנת הולדת, את חיי ומותי אתן לך. * ואם לחם תאבי או יין, מן הבית אצא כפוף שכם ואמכור את עיני השתיים ואביא לך גם יין גם לחם. * אך אם פעם תהיי צוחקת בלעדי במסיבת מרעייך, תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עלייך. *** לשיר יש אופי מאוד קיצוני, הכותב פותר את כל מכאוביה של הנמענת בהקרבה אישית, מתמסרת, רדיקלית... בבית האחרון הוא חושף את פרצופו האמיתי והאובססיבי - שרק לא תעז להיות שמחה או צוחקת, אחרת הוא יאבד את נפשו עליה.