אפינג תומאס
New member
חומות של תקוה
מצאתי מוטל ממש זול בברלין, וממש קרוב אליו יש רחוב שבלילה הוא מלא זונות, ומתחת לרחוב יש תחנת מטרו שמובילה לכיכר גדולה. בכיכר נשתמרו כמה מטרים של חומת ברלין (זאת חומה מוזרה – מכוסה במסטיקים ובכתובות גרפיטי ובשמות ובלבבות), ושם גם נמצא הקזינו. אחרי כמה שעות בקזינו אני חוזר ברגל, והדרך שלי עוברת מעל הנהר.
יש לנו תפאורה מושלמת, ואפשר לומר שהסוף של הסיפור הקצרצר הזה כבר ידוע – אני בטח אצא מהמוטל עם האלף יורו האחרונים שלי, ואפסיד תשע-מאות. עם המאה האחרונים אלך לזונה, ואז אטפס על החומה ואקפוץ אל הנהר ואל מותי (בואו לא ניתן לעובדות לבוא במקומה של הדרמה, אבל התוואי של שרידי החומה בכלל לא עובר מעל הנהר).
***
אנחנו שנינו מה"מידל איסט", אני הגעתי כדי לשחק פוקר והוא בא כי הוא שמע שיש כאן מסיבות גייז, ואנחנו חוגגים כאן את הנישואים המאושרים שלנו. כמה זמן אתם בברלין? שבועיים וחצי. ומאיפה אתה?
הוא מאמריקה, אבל לא משום מקום ספציפי. מהרבה מקומות באמריקה. ושלושתנו יושבים במסעדה ואני מזמין ברווז. המלצר ההודי לא יודע לומר ברווז באנגלית, אז הוא אומר "קווה קווה" ואני מסמן שאני הזמנתי. בכלל לא שמתי לב, ורק שבועות מאוחר יותר היא אמרה לי שברווז עושה גע גע, ולא קווה קווה. ואז חשבתי על זה הרבה, והנה הסיכום שלי – ברווז עושה גע, או קוואק. אני לא זוכר איך קוראים לו. לבחור, לא לברווז. אולי ניק. זה שם של אמריקאים.
וחזרנו למוטל. הצטרפנו שם בלובי לקינגה ולעוד ארבעה פולנים ששיחקו סנוקר בלובי. הכרתי אותם אתמול, כשהגעתי מהקזינו והם ישבו בחוץ ושאלו אותי אם אני מכיר את דניאל ליבסקינד. אני לא. הוא יהודי מפולין, הם אמרו לי, והוא עיצב את הג'ואיש מיוזאום בברלין. אז שתינו לכבוד זה בקבוק וודקה. ואז נרדמתי, אצלם בחדר. ויהי ערב ויהי בוקר יום הבא.
בחורה שחומה יושבת מולי בשולחן ומהמרת עשרים יורו. ההימור שלה קטן ביחס לקופה, ואני משווה. גם היא פולניה, לא קוראים לה קינגה אבל יש לה סרט על הצוואר והיא מזמינה פיצה. בקלף הבא מגיעה מלכה ואני כנראה מוביל, אבל אני לא מהמר כי היא לא תשווה עם ידיים חלשות משלי. אנחנו לא מהמרים גם בקלף האחרון, היא מראה אס-קינג ואני מנצח. למה לשים סרט על הצוואר?
לזונה שאלך אליה לפני שאתאבד אל הנהר אין סרט על הצוואר, רק חגורת-כסף צמודה ובגדים צמודים, וחיוך שנראה טבעי ומזמין, ועקבים גבוהים מדי וגרביונים שחורים, ומחשוף שמאוד מדגיש, ובלונד, ומחשוף.
היא שואלת אותי מה אני עושה הערב, נוסע לעיר, אז למה שלא אבוא איתה. בספונטניות. יש לי כמה תכניות ואני לא יכול עכשיו אבל אהיה כאן שוב בעוד ארבע שעות, היא לא תהיה כאן כשאחזור, אולי העתיד יפגיש בינינו, נשיקות באוויר, להתראות.
***
לא.
פאק איט. התחלתי עם הפסקאות שלמעלה, ואז הבנתי מה קורה פה, ופתאום נמאס לי לכתוב את החרא הזה.
ז'תומרת, הכול כתוב טוב עד עכשיו. יש כאן כתיבה טובה, פתיחה לא רעה, הצגה קצרה של דמויות שעוד אפתח, נשאר לי לתפור עלילה וקונפליקט, ולדחוף את הסיפור אל הסוף שהבטחתי. אבל זה ממש לא זה. כי -
בספר 'הזר', למשל, מרסו ירה בערבי רק כי השמש השתקפה לו באקדח. זו היתה סיבה מספיק טובה להרוג ערבי. ואני, אפילו כשאני רוצה ללכת לזונה או סתם להתאבד אני מחפש את ה'פוליטיקלי אנד מוראלי אנד דראמאטיקלי פאקינג קורקט', וחייב להגיש את זה בתור קליימקס מתבקש של איזו עלילה ארכיטיפית – התעוררתי אחר הצהריים אחרי שלא ישנתי כל הלילה שתיתי וודקה הפסדתי בקזינו הלכתי לזונה שתיתי וודקה קפצתי לנהר.
החירות והבחירה של מרסו, אל מול הדטרמיניזם השטוח שאני כופה על דמותי המהלכת ברחובות ברלין. חתיכת אונס.
אז די. הפסדתי בקזינו סתם כי לא שיחקתי נכון (גם הוא שיחק גרוע אבל הייתי צריך לקחת בחשבון שהוא לא יקפל זוג גבוה) הלכתי לזונה פשוט כי הייתי מת לזיין (זה היה אחרי שבועיים בלי סקס), והתאבדתי ככה, כי משעמם לי, וזה אפילו לא כזה ביג דיל.
***
והנה הסיפור, מחדש –
אני יושב מול הדילר ומימיני בחור שמן שמסתיר לי אדם נוסף שנראה מוסלמי. המוסלמי מעלה את ההימור לחמש-עשרה יורו, ואני מעלה לארבעים. אני מחזיק מלכה ונסיך, שני לבבות. לא תמיד אני משחק אגרסיבי, אבל שנינו ישבנו על הרבה צ'יפים והחזקתי את היד המושלמת למצבים האלה. גם הפלופ היה טוב – 10 8 4, שני לבבות. אני מהמר שישים יורו והוא משווה, הדילר פותח מלך (לא לב). מאתיים יורו בקופה, ואני מהמר מאה ארבעים. הוא משווה. הדילר מראה 5 (לא לב), ואני מהמר חמש-מאות עשרים. הוא חושב, ואני מרגיש את הדופק בצוואר ורעידות קטנות בפנים, ומקווה שאני לא מסגיר שום דבר. אחרי שתי דקות הוא משווה, ואני מקפל את היד, קם, לוחץ לו את היד ופונה ללכת. הוא מופתע, הבן זונה, ושואל מה היה לי, כל השולחן מקשיב, ואני אומר.
ואז הלכתי לזונה. אם כבר אז שתהיה בלונדינית וארית, והיא צריכה גם לשאול אותי שאלות ולהתעניין בכאילו לפני שהיא מתחילה לדבר איתי על כסף וסקס. שתשאל מאיפה אני, ומה אני עושה, וכמה זמן אני בברלין, ומה התכניות שלי כאן בעיר. אז בסוף מצאתי אותה – את האחת – זו שבאמת התעניינה בכאילו, ושאלה כל מיני שאלות. אמרתי לה שאני מה"מידל איסט" ושאני משחק כאן פוקר ואני לא זוכר מה עוד, והלכתי איתה ועלינו במדרגות. כשנכנסנו לדירה היא הגישה לי איזה קוקטייל ורוד, ואחר כך זיינתי אותה שלוש פעמים. היה לא משהו אבל זה הרגיע אותי ועשה לי להרגיש טוב. היא ביקשה מאה יורו והבאתי לה מאה ועשרים.
ואז עליתי למקום גבוה, וקפצתי עד שהגעתי למטה.
וזהו.
מצאתי מוטל ממש זול בברלין, וממש קרוב אליו יש רחוב שבלילה הוא מלא זונות, ומתחת לרחוב יש תחנת מטרו שמובילה לכיכר גדולה. בכיכר נשתמרו כמה מטרים של חומת ברלין (זאת חומה מוזרה – מכוסה במסטיקים ובכתובות גרפיטי ובשמות ובלבבות), ושם גם נמצא הקזינו. אחרי כמה שעות בקזינו אני חוזר ברגל, והדרך שלי עוברת מעל הנהר.
יש לנו תפאורה מושלמת, ואפשר לומר שהסוף של הסיפור הקצרצר הזה כבר ידוע – אני בטח אצא מהמוטל עם האלף יורו האחרונים שלי, ואפסיד תשע-מאות. עם המאה האחרונים אלך לזונה, ואז אטפס על החומה ואקפוץ אל הנהר ואל מותי (בואו לא ניתן לעובדות לבוא במקומה של הדרמה, אבל התוואי של שרידי החומה בכלל לא עובר מעל הנהר).
***
אנחנו שנינו מה"מידל איסט", אני הגעתי כדי לשחק פוקר והוא בא כי הוא שמע שיש כאן מסיבות גייז, ואנחנו חוגגים כאן את הנישואים המאושרים שלנו. כמה זמן אתם בברלין? שבועיים וחצי. ומאיפה אתה?
הוא מאמריקה, אבל לא משום מקום ספציפי. מהרבה מקומות באמריקה. ושלושתנו יושבים במסעדה ואני מזמין ברווז. המלצר ההודי לא יודע לומר ברווז באנגלית, אז הוא אומר "קווה קווה" ואני מסמן שאני הזמנתי. בכלל לא שמתי לב, ורק שבועות מאוחר יותר היא אמרה לי שברווז עושה גע גע, ולא קווה קווה. ואז חשבתי על זה הרבה, והנה הסיכום שלי – ברווז עושה גע, או קוואק. אני לא זוכר איך קוראים לו. לבחור, לא לברווז. אולי ניק. זה שם של אמריקאים.
וחזרנו למוטל. הצטרפנו שם בלובי לקינגה ולעוד ארבעה פולנים ששיחקו סנוקר בלובי. הכרתי אותם אתמול, כשהגעתי מהקזינו והם ישבו בחוץ ושאלו אותי אם אני מכיר את דניאל ליבסקינד. אני לא. הוא יהודי מפולין, הם אמרו לי, והוא עיצב את הג'ואיש מיוזאום בברלין. אז שתינו לכבוד זה בקבוק וודקה. ואז נרדמתי, אצלם בחדר. ויהי ערב ויהי בוקר יום הבא.
בחורה שחומה יושבת מולי בשולחן ומהמרת עשרים יורו. ההימור שלה קטן ביחס לקופה, ואני משווה. גם היא פולניה, לא קוראים לה קינגה אבל יש לה סרט על הצוואר והיא מזמינה פיצה. בקלף הבא מגיעה מלכה ואני כנראה מוביל, אבל אני לא מהמר כי היא לא תשווה עם ידיים חלשות משלי. אנחנו לא מהמרים גם בקלף האחרון, היא מראה אס-קינג ואני מנצח. למה לשים סרט על הצוואר?
לזונה שאלך אליה לפני שאתאבד אל הנהר אין סרט על הצוואר, רק חגורת-כסף צמודה ובגדים צמודים, וחיוך שנראה טבעי ומזמין, ועקבים גבוהים מדי וגרביונים שחורים, ומחשוף שמאוד מדגיש, ובלונד, ומחשוף.
היא שואלת אותי מה אני עושה הערב, נוסע לעיר, אז למה שלא אבוא איתה. בספונטניות. יש לי כמה תכניות ואני לא יכול עכשיו אבל אהיה כאן שוב בעוד ארבע שעות, היא לא תהיה כאן כשאחזור, אולי העתיד יפגיש בינינו, נשיקות באוויר, להתראות.
***
לא.
פאק איט. התחלתי עם הפסקאות שלמעלה, ואז הבנתי מה קורה פה, ופתאום נמאס לי לכתוב את החרא הזה.
ז'תומרת, הכול כתוב טוב עד עכשיו. יש כאן כתיבה טובה, פתיחה לא רעה, הצגה קצרה של דמויות שעוד אפתח, נשאר לי לתפור עלילה וקונפליקט, ולדחוף את הסיפור אל הסוף שהבטחתי. אבל זה ממש לא זה. כי -
בספר 'הזר', למשל, מרסו ירה בערבי רק כי השמש השתקפה לו באקדח. זו היתה סיבה מספיק טובה להרוג ערבי. ואני, אפילו כשאני רוצה ללכת לזונה או סתם להתאבד אני מחפש את ה'פוליטיקלי אנד מוראלי אנד דראמאטיקלי פאקינג קורקט', וחייב להגיש את זה בתור קליימקס מתבקש של איזו עלילה ארכיטיפית – התעוררתי אחר הצהריים אחרי שלא ישנתי כל הלילה שתיתי וודקה הפסדתי בקזינו הלכתי לזונה שתיתי וודקה קפצתי לנהר.
החירות והבחירה של מרסו, אל מול הדטרמיניזם השטוח שאני כופה על דמותי המהלכת ברחובות ברלין. חתיכת אונס.
אז די. הפסדתי בקזינו סתם כי לא שיחקתי נכון (גם הוא שיחק גרוע אבל הייתי צריך לקחת בחשבון שהוא לא יקפל זוג גבוה) הלכתי לזונה פשוט כי הייתי מת לזיין (זה היה אחרי שבועיים בלי סקס), והתאבדתי ככה, כי משעמם לי, וזה אפילו לא כזה ביג דיל.
***
והנה הסיפור, מחדש –
אני יושב מול הדילר ומימיני בחור שמן שמסתיר לי אדם נוסף שנראה מוסלמי. המוסלמי מעלה את ההימור לחמש-עשרה יורו, ואני מעלה לארבעים. אני מחזיק מלכה ונסיך, שני לבבות. לא תמיד אני משחק אגרסיבי, אבל שנינו ישבנו על הרבה צ'יפים והחזקתי את היד המושלמת למצבים האלה. גם הפלופ היה טוב – 10 8 4, שני לבבות. אני מהמר שישים יורו והוא משווה, הדילר פותח מלך (לא לב). מאתיים יורו בקופה, ואני מהמר מאה ארבעים. הוא משווה. הדילר מראה 5 (לא לב), ואני מהמר חמש-מאות עשרים. הוא חושב, ואני מרגיש את הדופק בצוואר ורעידות קטנות בפנים, ומקווה שאני לא מסגיר שום דבר. אחרי שתי דקות הוא משווה, ואני מקפל את היד, קם, לוחץ לו את היד ופונה ללכת. הוא מופתע, הבן זונה, ושואל מה היה לי, כל השולחן מקשיב, ואני אומר.
ואז הלכתי לזונה. אם כבר אז שתהיה בלונדינית וארית, והיא צריכה גם לשאול אותי שאלות ולהתעניין בכאילו לפני שהיא מתחילה לדבר איתי על כסף וסקס. שתשאל מאיפה אני, ומה אני עושה, וכמה זמן אני בברלין, ומה התכניות שלי כאן בעיר. אז בסוף מצאתי אותה – את האחת – זו שבאמת התעניינה בכאילו, ושאלה כל מיני שאלות. אמרתי לה שאני מה"מידל איסט" ושאני משחק כאן פוקר ואני לא זוכר מה עוד, והלכתי איתה ועלינו במדרגות. כשנכנסנו לדירה היא הגישה לי איזה קוקטייל ורוד, ואחר כך זיינתי אותה שלוש פעמים. היה לא משהו אבל זה הרגיע אותי ועשה לי להרגיש טוב. היא ביקשה מאה יורו והבאתי לה מאה ועשרים.
ואז עליתי למקום גבוה, וקפצתי עד שהגעתי למטה.
וזהו.