אין מקור היסטורי חף מבעיות
המתודולוגיה של ההיסטוריוגרפיה היא נושא בפני עצמו, וזה נכון גם לכתיבת היסטוריה על זמנים שאנו חיים בהם היום, ושעדים חיים, ויודעי קרוא וכתוב, חיים גם כן! ראה לדוגמא פרשיות רבות ממלחמת השחרור: עניין דיר יאסין לדוגמא וכיצד נכתבה בו היסטוריה שלא הייתה ובאופן כזה שכדי להפריכו כל שהיה צריך זו עבודה מדעית די פשוטה, וכמובן זמינות לאמצעים ומשאבים המאפשרים פרסומה. העניין הוא כזה: מצד אחד ישנן סתירות העולות מקריאה ביקורתית משולבת בבדיקת מקודות אחרים. אלה סתירות שמצד אחד קל להסבירן, ומצד שני לרוב אינן בעלות משמעות עצומה. לדוגמא: למגידו לא היו חומות, אולם זו אכן נכבשה. הסבר: מלך במזרח הקדום (וגם הרבה אחרי) היה צריך לתת תיאור הירואי של הקרב בכתובות הנצחון המלכותיות - כתובות שיובנו ע"י מי שלא היה במקום ההתרחשות. אז מה יגיד? "המדרון תלול ומאובק ושורת הבתים החיצונית היא מכשול" הוא אומר חומה... גם כשיוספוס מתאר את מצור יודפת ואת מתאר העיר הוא מגזים באותו אופן, ולא משום שהיה כזבן, אלא משום שזה מאפיין של כתיבה היסטוריוגרפית בזמנו. ווהוא גם צריך להצדיק את העובדה שלקח 47 ימים לרומים לכבוש את יודפת, אז הוא מתאר אותה כאילו היא מצדה. בדיר יאסין לא היה טבח מכוון, וגם לא נהרגו 240 איש. מה שכן היה צורך של זרם אחד ביישוב להציג זרם אחר באופן שלילי, והזרם הראשון "הוא שכתב את ההיסטוריה", אז זו התמונה שאתה מכיר. האם זה אומר שלא היה שם קרב קשה שנהרגו בו אזרחים? לא ולא. מצד שני התיאור ההיסטורי המקראי רצוף בעיות שהארכאולוגיה, ופה ושם היסטוריה שאינה נסמכת על ממצא בשטח, אינן יכולות להתפשר עמן, גם לאור ההנחות הנ"ל שכל קורא ביקורתי מניח. אלה סתירות בקנה מידה אחר לחלוטין - לא שאלה של האם לעי הייתה חומה או לא, אלא האם בכלל היה יישוב בעי בתקופה קרובה לזו המתוארת במקרא (לקחתי בכוונה מקרה קיצוני, גם אם ההסבר להופעת סיפור העי, שלא הייתה קיימת בתקופת הברונזיה המאוחרת, למיטב ידיעתי התקבל מקיר לקיר כבר לפני זמן רב). מספר חוקרים ישראליים (נדב נאמן ותלמידו, כיום פרופסור מכובד בפני עצמו, עודד ליפשיץ) עוסקים רבות בדיוק בתחום זה - התפתחות הנארטיב ההיסטורי במקרא, ובניגוד לאגדה הם לא ניגשים מתוך גישה שלילית ופוסלת לשום טכסט (אפילו לא לספר דבה"י שלמיטב שיפוטי הוא רומאן היסטורי או פראפרזה מוחלטת של ספר מלכים). יש דגם די חוזר לאופן הטמעות מקורות היסטוריים (שגם הם, די בטוח, לא היו ראשוניים כשהסופר המקראי קיבל אותם) בטכסט המקראי, והשינויים המפליגים אותם עברו. אותי תמיד הדהימה האבחנה של עודד ליפשיץ כאשר בספר ירמיהו "בודד" מתוך מה שידוע כתיאור מוצאות ירמיהו בימי המצור, וכיבוש ירושלים, למעשה שני סיפורים היסטוריים (או אגדות) מקבילים, המתארים בעצם את אותו הסיפור (המקרו העממי והמקור ההיסטורי, הוא מכנה אותם). שני הסיפורים הללו, שבעל ספר ירמיהו ככל הנראה לא הבין שהם מתארים את אותה פרשה, אוחדו לכדי סיפור אחד שבו למעשה עוברות על ירמיהו פעמיים אותן התרחשויות! זוהי אחת הנקודות במקרא שבה הבנת הדרך שבה סיפור (שהמחבר ראה כ) היסטורי מוטמע במקרא, וסוג השיניים העוברים עליו, ומכאן המידע שאנו מקבלים והבעיות שלו.
