חולשה....

[born1991]

חולשה....

שלום לכולם קצת רקע על ה"בעיה" שלי:אף פעם לא הייתה לי הרגשה שאני בן אדם "גברי" במיוחד או לפחות לא כמו שהייתי רוצה להיות (למרות שאני מודע לזה שאני ממש לא נשי...) לאחרונה הבנתי שהתחושה הזו קשורה מאוד לתחושה כללית של חולשה וחוסר ביטחון כללי שיש לי (לא פיזית משום מה,מעין הרגשה של "אני חלש\אני קטן").עד לפני משהו כמו שנה עוד הסתדרתי עם זה מכיוון שהייתי מתאמן בקראטה במשך התיכון ותמיד היה לי את השעתיים בשבוע האלה לחכות להן,שעתיים שבהן יכולתי לעבוד על לשפר ולחזק את עצמי ולעסוק בקרבות שהם ללא ספק לא עיסוק לאנשים "חלשים" ואפילו לא הייתי גרוע בזה. אבל אז הגיע הגיוס...אני אמנם רק תומך אבל מאחר ואני מעביר את כל השבוע בבסיס אין לי איך להמשיך באימונים ולא מוכנים לשחרר אותי פעם בשבוע לאימון,בגלל זה התחושה של החולשה חזרה ואף התחזקה ואני צריך למצוא לזה תחליף כלשהו אם לא פתרון...אעריך מאוד כל עזרה שתוצע

 

[ברם אולם]

תבדוק בבסיס שלך אם מתקיימים אימוני כושר עם

מד"ס ובאם אתה יכל להצטרף,למרות שאינך שייך לחיילים המתאמנים.דבר עם המד"ס ותסביר לו שמאוד חשוב לך להתאמן (אינך צריך לספר את הסיבה האישית שלך...),תאמר שחשוב לך לשמור על כושר גופני... רעיון נוסף,אולי בבסיס קרוב לשלך יש חדר כושר בו יורשה לך להתאמן.בקיצור,חפש אלטרנטיבות בסביבתך הקרובה בצה"ל.בהצלחה.

 

[born1991]

חשבתי על זה וניסיתי

אבל העניין זה לא האימון הגופני,היה משהו בניהול קרב ששם אותי בפוזיציה של כוח,זה בנוסף ליכולת לפרוק לחצים וכעסים והראש של האדרנלין זה מה שאהבתי ואני לא מסוגל להשיג את זה מריצה\הרמת משקולות... זה מעבר לצורך פיזי חוץ מזה כמו שכבר אמרתי אני חושב שהבעיה נובעת גם מעניין של חוסר ביטחון למרות שכרגע אסתפק במשהו שיסיח את דעתי (אבל תודה בכל זאת על העצה,מעריך את זה)

 

[עפרה מהודר]

אולי

יש לך אפשרות להשיג שק איגרוף? אפשר אפילו לאלתר דבר כזה משׂק ממולא חול, שתוכל "להכניס לו מכות". מה דעתך?

 

[born1991]

גם אם יאשרו את זה

אין לי ממש איפה לשים את זה....ומניסיון אם השק שיש לי בבית זה לא ממש עוזר,רק בקטעים של לשחרר כעסים...

 

[עפרה מהודר]

בחוץ.

את השק אפשר לתלות באיזה מקום בחוץ. נגיד על קיר של בניין המגורים. אבל אם זה לא עוזר, אז כנראה חבל על המאמץ. כמה רעיונות אחרים: - אולי תוכל למצוא קראטיסט נוסף בבסיס, ולהתאמן איתו? - אולי המד"ס יוכל לאמן אותך בקפא"פ (קרב פנים אל פנים)? זה דומה בכמה דברים לקראטה ונקודה קטנה למחשבה: נדמה שלי שבקראטה, החוכהמ היא לא "לפוצץ את היריב במכות" אלא "להשתמש בכוח של היריב כנגדו". אולי זה האלמנט המיוחד שחסר לך לביטחון שלך? במקום להפיל אנשים אחרים באמצעות הכוח שלך, מה שנותן לך ביטחון זו הידיעה איך לנצל את הכוח שלהם עצמם כנגדם? את זה אפשר לעשות לא רק באופן גופני, אלא גם באופן פסיכולוגי.

 

[born1991]

בנוגע לקפאפ

הדבר הכי קרוב למד"ס שיש לנו זה קאגי"ת ולצערי אין לנו בבסיס שום דבר שקרוב לקראטה\קרב מגע או כל דבר בסגנון וגם אם הייתי מוצא עוד קראטיסט היה בעייתי לנהל קרבות בבסיס. אבל זה לא כזה משנה כי הקראטה היה רק דרך להחזיר לעצמי תחושה כלשהי שאני מחפש...בקשר ל"לנצל את הכוח של היריב" זו נקודה מעניינת אבל אני לא מחפש להתעסק פה עם "יריבים", בסופו של דבר העניין הוא לעשות להגיע לאיזשהו מקום של "העצמה"לאו דווקא להגן על עצמי מאחרים

 

[עפרה מהודר]

אז בנוגע לתחושה...

אתה אומר שמה שאתה מחפש זו תחושה כלשהי של ביטחון? של העצמה? אם כך, אז כל דבר שאתה עושה אותו טוב, ועומד באתגרים, יכול לתת את התחושה זאת. לא?

 

[born1991]

פה הבעיה

באזרחות עוד יכולתי למצוא את זה פה ושם אבל בצבא אין לי איך להביא את זה לידי ביטוי,אין לי ממש כישרונות,הקראטה היה המשענת שלי מבחינה מנטלית ועכשיו אני צריך למצוא משהוא שיכול להחליף את זה...מה שקשה במיוחד בהתחשב בעובדה שאני בד"כ בלו"ז עד סביבות 21 ולרוב כבר ישן עד 23 כי אני רוצה איכשהו לקום בבוקר...(אגב אני מבין שהבעיה לא פשוטה והניסוח שלי קצת מגושם ומודה לכם מאוד על הניסיון לעזור)

 

[עפרה מהודר]

מבינה את הבעיה...אולי

גם אני הרגשתי די דומה לזה בצבא. כל חיי (לפני הצבא ואחריו) הייתי רגילה לקבל את ההערכה על סמך הישגים אינטלקטואליים. ופתאום בצבא זה "נלקח" ממני. אז קודם כל, אל תשכח שזה זמני. שנית, אם רוב זמנך הולך על השירות עצמו -- אז אולי הדרך היחידה לבנות מזה ביטחון היא -- להצטיין בשירות

ושלישית, כמו שאמורים בצבא "לכל שבת יש מוצאי שבת". אולי אתה יכול לעשות את הדברים שנותנים לך ביטחון -- בסופשבוע? הערכה מגיעה לך, בכל מקרה, על עצם זה שאתה משרת במסירות בצבא (לא משתמט), ואפילו עד תשע בערב!

 

[born1991]

אני עוסק בתקשוב

אם יש עבודה ולא סתם טרטורים זו עבודה שחוזרת על עצמה אין ממש במה להצטיין ואני גם ככה לא מאוד טוב בזה,בסופ"ש הדברים אמנם מרגישים יותר טוב כשאני נפגש עם חברים שלי (אני מאוד מאוד קרוב אל כמה מהם והם מהווים חלק חשוב מאוד בחיי) אבל ברגע שאנחנו נפרדים התחושה חולפת ואני לא יכול להיות תלוי בהם כל חיי....או לצרוך העניין לעבור שלוש שנים בתחושה שאני סתם חסר ערך וזה לא עומד להשתנות

 

[עפרה מהודר]

שביזות ../images/Emo4.gif

אני עם בעיית השביזות האינטלקטואלית שלי התמודדתי בזה שלקחתי קורס, פעם בשבוע, באוניברסיטה הפתוחה. השעתיים האלה החזיקו את הראש שלי מעל המים כל שאר השבוע (היה ל-מה לחכות). אז אני לגמרי יכולה להבין למה חוסר אפשרות לקבל שעתיים של אימון -- זה משביז לאללה. שאר השבוע, בבסיס, הייתי פותרת תשבצי היגיון. אפילו מצאתי חייל נוסף שהתעניין בנושא האזוטרי הזה. זה היה הכי קרוב לאתגר שיכולתי לבצע בבסיס. יכול להיות שתצליח להתפשר על איזה משהו -- כלשהו -- שייתן לך חתיכות קטנות של עניין ואתגר, גם בתנאים האלה? אולי אם אתה עוסק בתקשוב, תמצא איזה משהו מעניין במחשב..?

 

[born1991]

כבר שנה בערך בתפקיד

ואין מה לעשות פשוט מדובר בתפקיד משעמם ויבש... בנוגע ללהתפשר,באמת שאני מחפש אבל טרם מצאתי..

 

[עפרה מהודר]

אני מבינה...

כן, למרבה הצער, צה"ל מציע מחייליו מגוון תפקידים משעמממים ויבשים. (אם כי יש גם כמה תפקידים מעניינים יותר). אם את התפקיד אתה לא יכול להחליף, אולי אתה יכול להוסיף לו עומק? מה שנקרא "להגדיל ראש"? לפעמים, אם אתה לוקח על עצמך אחריות על עוד תחומים שמשיקים לתפקיד שלך, או אפילו מבצע אחרת את אותו תפקיד עצמו, זה יכול להעלות מאוד את תחושת המשמעות, והערך העצמי.

 

[born1991]

אני לא אצליח להפיק תחושת ערך מצהל

אני משרת רק כי זה מה שדורש החוק,אין לי עניין במה שאני עושה בצבא ולנסות להגדיל ראש לא יעזור כי אני גם ככה אני לא יכול לשכנע את עצמי להסתכל על זה כשליחות או משהו משמעותי לא משנה כמה יגידו שזה כן אלה מילים ריקות מבחינתי,לצערי הפיתרון לא טמון בתפקיד הצבאי ..הלוואי וזה היה כ"כ פשוט

 

[עפרה מהודר]

עצוב.

מעציב מאוד לשמוע שככה אתה מרגיש -- שזה כזה סופי וחד משמעי. אם כי אני יכולה להבין את זה, כי גם אני הרגשתי כך לעתים קרובות... תגיד, איך המצברוח שלך מעבר לזה? האם אתה מצליח ליהנות ממשהו? נגיד, בסופשבוע אתה נהנה קצת? ואיך אתה ישן? התאבון בסדר? מה שאני מנסה לבדוק זה, אם אתה סתם שבוז, או שאתה מתחיל ממש להיות מדוכא...

 

[born1991]

בסופש אני נהנה כל עוד אני עם חברים

או בפעילות משפחתית כלשהי,במילים אחרות כל עוד מישהו שאני אוהב מסיח את דעתי מהנושא אבל בד"כ איך שהסחת הדעת נעלמת ולפעמים אפילו לפני התחושה חוזרת...מבחינת תיאבון אני בסדר גמור ושינה לא זכור לי מתי הצלחתי לישון לילה שלם בלי לקום כל איזה ארבעים דקות גם בתור ילד,יש לילות יותר טובים ויש פחות...אני לא חושב שמדובר בדיכאון בסה"כ אבל גם אם לא זו ממש לא תחושה שנעים להסתובב איתה ובסופו של דבר זה כן מפריע לי כי אני לא נהנה מדברים באותה מידה שהייתי נהנה אם הייתי מרגיש טוב עם עצמי (וזה מתבטא בכל התחומים בין אם באיך שאני מתקשר עם אנשים בכללי,עם חברים ואם בכלל היה תחום כזה בחיים שלי אז זה היה משפיע גם על התחום הרומנטי)

 

[עפרה מהודר]

טוב...

כמובן שאי אפשר לאבחן דרך האינטרנט, אבל --ממה שאתה מתאר, באמת לא נשמע שאתה מדוכא. רק שבוז. וכנראה יש סיבה שטבעו את המושג הזה בצבא -- השירות בארץ הוא חובה, השיבוץ הוא לא תמיד לפי תחומי העניין האישיים, ולכן יש הרבה חיילים שמרגישים ככה. אז אם מה שעוזר לך להתמודד הוא הסחת דעת עם אנשים - אולי כרגע הכי חשוב שתהדק את קשריך עם אנשים. למשל: שתדבר יותר עם החברים שלך, בטלפון.. או תתכתב איתם באימייל. ותיצור חברים בבסיס. בטח תמצא שם עוד אי-אילו חיילים שבוזים. אם יש לך גישה למחשב, אז יש גם רשתות חברתיות -- פייסבוק וכל אלה. שיכולים לעזור עם הסחת הדעת. ואם, בכל זאת תרגיש באיזשהו שלב שאתה "לא יכול יותר", ואתה באמת מתחיל להרגיש מדוכא, אז יש כמה כתובות יותר מקצועיות שתוכל לפנות אליהן. למשל: קצינת ת"ש בבסיס (עוד יש כזה דבר?) קב"ן או ער"ן חיילים (יש להם קו נפרד כזה). אלו גופים שיש להם ניסיון רב בהתמודדות עם קשיים של חיילים.

 

[עפרה מהודר]

ובינתיים:

מה זה העניין הזה של לא לישון לילה שלם? אתה סובל מזה מאז הילדות,ולא בדקו את זה? למה אתה קם כל 40 דקות? מה גורם לזה? ברור שזה גם תורם לתחושה של החולשה. ובזה אולי אפשר לטפל.

 

[born1991]

בקשר לשינה

שוב,החולשה היא לא חולשה פיזית,והגזמתי שאמרתי שכל ארבעים דקות,אני מתעורר הרבה כל לילה יש לילות שזה ממש מפריע לי יש כאלה שלא.כמה זה שונה מכל בן אדם אחר אני לא יודע יכול להיות שאני סתם מתעורר בקלות.בנתיים זה לא הגיע למצב שזה מפריע לי לתפקד