חוכמת המראה הגדולה
הדברים הבאים שאכתוב מבוססים על הלימוד של האסכולה/אסכולות הבאות בבודהיזם יוגהצ'ארה/צ'יטטה-מאטרה/ויג'נאנה-ואדה שהמשותף לכולן הוא הרעיון שהתודעה (מיינד) היא למעשה הדבר האמיתי היחיד והמוחלט בכל עולם התופעות, ושכל תופעה, בין אם שייכת לסביבה החיצונית ובין אם היא שייכת לפנימיותה של התודעה ( --של אדם במקרה שלנו) היא אך ורק יצירתה של התודעה עצמה. כשאני אומר תודעה, אני לא מתכוון לתודעת-על היוצרת את עולם התופעות ושולטת בו שאנחנו כולנו (הישויות המרגישות באשר הן) חלק ממנה, אלא שכל התודעות הפרטניות של כל אחת ואחת מן הישויות המרגישות יוצרת לבד וביחד עם כל השאר בו-זמנית את מה שאנו מכנים/תופשים כעולם התופעות. הדימוי הטוב ביותר לתאר עניין זה הוא כרשת שלובה שתי-וערב של תודעות המחוברות זו לזו במין קורים עדינים ואשר עולם התופעות נארג על ידן. ובחזרה לעניינינו: החכמים הגדולים של אסכולות אלו (שהזכרתי את שמן למעלה) מיפו את התודעה האנושית כשמונה מישורים של תודעה כשהם מתייחסים לכל מישור כתודעה בפני עצמה. למרות שלמעשה ישנה אך ורק תודעה אחת, חלוקה זו מאפשרת את בידודם של כל אחד מהמישורים כתודעה נפרדת לצורך התבוננות, זיהוי ולמידה של הפונקציות השונות שלהם. חמש התודעות הראשונות קשורות לכל אחד מחמשת החושים שהם ראייה, שמיעה, הרחה, טעימה ומגע. התודעה השישית היא התודעה שמגדירה ומפרשת את הנתונים שהיא תופשת דרך חמשת-החושים. כל הפעילויות המנטליות של חשיבה, זיכרון, למידה, בחירה והבחנה/אבחנה מתרחשות בה. התודעה השביעית היא זו שבעקבות פעילויותיה של התודעה השישית יוצרת את האני/עצמי/שלי. תודעה זו משלה (מלשון אשליה) שיש לנו איזשהו אני/עצמי יסודי ובלתי-תלוי. התודעה השמינית היא התודעה המאחסנת, והיא גם משמשת כבסיס לשאר התודעות אשר ממנה הן נובעות. התודעה השמינית היא זו שרשמים הנוצרים עקב פעולותינו (במחשבה, דיבור ועם הגוף) "נזרעים" בה כפוטנציאלים לפעולות עתידיות. בעקבות תירגול אינטנסיבי, מתמיד ועמוק של מדיטציה (בכל רגע ורגע של החיים ובכל מצב שהוא, ואין חשיבות לתנוחת הגוף) כל אחת משמונה התודעות עוברת התמרה: חמש התודעות הראשונות הקשורות לחמשת החושים מותמרות לחוכמת הביצוע היעיל, כלומר עוברות למצב בו הן מתפקדות ללא שום היצמדות והפרעה ביחס לאברי-החושים ולמושאי-החושים הנתפשים על ידן. התודעה השישית מותמרת אל חוכמת ההתבוננות הנפלאה שלה יש שני היבטים: הבנת האני/עצמי כריקות והבנת כל התופעות כריקות מעצמיות. התודעה השביעית מותמרת לחוכמה של השויון של הפרט עם האחר ועם כל התופעות. התודעה השמינית מותמרת אל חוכמת המראה הגדולה והיא משקפת את כל עולם התופעות ללא שום הכלה והיצמדות מצד עצמה לאף אחת מן התופעות, בדיוק כמו מראה שהכל משתקף בה אך מצד עצמה אין לה ולא כלום עם התופעות המשתקפות בה. רות סוף
סופשבוע נהדר שיהיה לך רונן יקר ולכולנו
הדברים הבאים שאכתוב מבוססים על הלימוד של האסכולה/אסכולות הבאות בבודהיזם יוגהצ'ארה/צ'יטטה-מאטרה/ויג'נאנה-ואדה שהמשותף לכולן הוא הרעיון שהתודעה (מיינד) היא למעשה הדבר האמיתי היחיד והמוחלט בכל עולם התופעות, ושכל תופעה, בין אם שייכת לסביבה החיצונית ובין אם היא שייכת לפנימיותה של התודעה ( --של אדם במקרה שלנו) היא אך ורק יצירתה של התודעה עצמה. כשאני אומר תודעה, אני לא מתכוון לתודעת-על היוצרת את עולם התופעות ושולטת בו שאנחנו כולנו (הישויות המרגישות באשר הן) חלק ממנה, אלא שכל התודעות הפרטניות של כל אחת ואחת מן הישויות המרגישות יוצרת לבד וביחד עם כל השאר בו-זמנית את מה שאנו מכנים/תופשים כעולם התופעות. הדימוי הטוב ביותר לתאר עניין זה הוא כרשת שלובה שתי-וערב של תודעות המחוברות זו לזו במין קורים עדינים ואשר עולם התופעות נארג על ידן. ובחזרה לעניינינו: החכמים הגדולים של אסכולות אלו (שהזכרתי את שמן למעלה) מיפו את התודעה האנושית כשמונה מישורים של תודעה כשהם מתייחסים לכל מישור כתודעה בפני עצמה. למרות שלמעשה ישנה אך ורק תודעה אחת, חלוקה זו מאפשרת את בידודם של כל אחד מהמישורים כתודעה נפרדת לצורך התבוננות, זיהוי ולמידה של הפונקציות השונות שלהם. חמש התודעות הראשונות קשורות לכל אחד מחמשת החושים שהם ראייה, שמיעה, הרחה, טעימה ומגע. התודעה השישית היא התודעה שמגדירה ומפרשת את הנתונים שהיא תופשת דרך חמשת-החושים. כל הפעילויות המנטליות של חשיבה, זיכרון, למידה, בחירה והבחנה/אבחנה מתרחשות בה. התודעה השביעית היא זו שבעקבות פעילויותיה של התודעה השישית יוצרת את האני/עצמי/שלי. תודעה זו משלה (מלשון אשליה) שיש לנו איזשהו אני/עצמי יסודי ובלתי-תלוי. התודעה השמינית היא התודעה המאחסנת, והיא גם משמשת כבסיס לשאר התודעות אשר ממנה הן נובעות. התודעה השמינית היא זו שרשמים הנוצרים עקב פעולותינו (במחשבה, דיבור ועם הגוף) "נזרעים" בה כפוטנציאלים לפעולות עתידיות. בעקבות תירגול אינטנסיבי, מתמיד ועמוק של מדיטציה (בכל רגע ורגע של החיים ובכל מצב שהוא, ואין חשיבות לתנוחת הגוף) כל אחת משמונה התודעות עוברת התמרה: חמש התודעות הראשונות הקשורות לחמשת החושים מותמרות לחוכמת הביצוע היעיל, כלומר עוברות למצב בו הן מתפקדות ללא שום היצמדות והפרעה ביחס לאברי-החושים ולמושאי-החושים הנתפשים על ידן. התודעה השישית מותמרת אל חוכמת ההתבוננות הנפלאה שלה יש שני היבטים: הבנת האני/עצמי כריקות והבנת כל התופעות כריקות מעצמיות. התודעה השביעית מותמרת לחוכמה של השויון של הפרט עם האחר ועם כל התופעות. התודעה השמינית מותמרת אל חוכמת המראה הגדולה והיא משקפת את כל עולם התופעות ללא שום הכלה והיצמדות מצד עצמה לאף אחת מן התופעות, בדיוק כמו מראה שהכל משתקף בה אך מצד עצמה אין לה ולא כלום עם התופעות המשתקפות בה. רות סוף
יובל