ההטעמה בארמית
במילים מיודעות (המסתיימות ב-ָא) היא מלרעית, כלומר בהברה האחרונה דווקא. אפשר לראות את זה בתנ"ך, בטעמי המקרא: מלכא, אלהא, שמיא, פרזלא, אחשדרפניא ועוד. וכך גם צריך להיות לענ"ד חוכא ואטלולא. בישיבות האשכנזיות התרגלו לקרוא את הארמית במלעיל, וכך נכנסו גם לשפה ביטויים בהגייה כזאת, למשל: סדנא דארעא חד הוא ועוד
