תומר מגה איקס
New member
חוזר לעצמי
מחוסר זמן... אולי גם עצלנות, היה לי פרק זמן די ארוך מתחום החלומות הצלולים. עכשיו, לאט לאט הכל חוזר לי. קודם החלומות הרגילים. אני מצליח לזכור אותם שוב. מתעורר בבוקר והופ! אני מפוצץ במראות שחלמתי בלילה. בהתחלה נסעתי אני וחבר שלי ליד הבית ופתאום ראיתי שנאי. (זה באמת קרה באותו היום) אבל פתאום, אני מסתכל ורואה עוד שנאים ועוד שנאים. הסתכלתי על החבר השנאי שלי ואמרתי לו "סתכל כמה שנאים!" ורק אז שמתי לב שגם הוא שנאי. טוב... ואז הייתי בבקתה. בקתה מרוחקת מכל מקום, עם חבורה של אנשים. היינו חברים, אבל הייתה בנינו יריבות מסויימת. אחד האנשים נכנס לחדר והרג את האישה שישבה ודיברה איתי לפני רגע עם מחבת. ואז הגוף שלה נעלם, עכשיו היא רוח. ואז חשבתי - מעניין איך זה להיות רוח. לא הייתי צריך לחשוב על זה יותר מדי זמן כי באותו הרגע המחבת נחתה על ראשי ומתתי. הממ, אוקי.. עכשיו גם אני רוח. פתאום הרגשתי הרגשה שמעולם לא הרגשתי. בדידות טוטאלית. אף אחד לא יודע שאני שם, ואני לא יכול לעשות שום דבר עם שום דבר. הכל עובר דרכי. וזה התחיל להיות משעמם. אז יצאתי ונכנסתי שוב לבקתה והיה שם איזה איש סיני-אמריקאי כזה, והלכתי מסביבו ואמרתי "אווו אתה לא יכול לראות אותי ולשמוע אותי, אני רוווח" - ואז הוא הוציא מחבת. אויש, יופי... הוא נתן לי מכה על הראש - אני כבר לא רוח? טוב. נאבקנו ויצאתי מהבקתה, ואז כל האנשים הצטרפנו וברחנו מהסיני. גם הסיני ברח מהסיני. ואז היינו צריכים לעבור דרך ביצה. ובביצה היו עלוקות. אני זוכר את ההרגשה כשאחת נתפסה עלי, מקום מסויים בעור מתכוון, ואז פשוט הורדתי אותה. ואת השניה. והשלישית. ואז הייתי עם ילדה בבניין. דיברנו דיברנו. ואז... אז הסתכלתי על השעון. השעה הייתה, ממש ככה: 36",:35. וואלה? חלום צלול? אבל איך? הכל היה נראה כל כך אמיתי! הייתי בטוח שזו המציאות אני לא מבין! איך לעזאזל יכול להיות שכל זה היה חלום? וואטאבר, ננצל את זה. אז פשוט דחפתי את הילדה הצידה ורצתי לחלון. ניסיתי לעוף אבל... התעוררתי. הייתי צריך ללכת לקניון לקנות לאחי מתנת יופ הולדת. אה, נו טוב... לא נורא. יהיו עוד חלומות. זה חוזר אלי וזה כיף! D:
מחוסר זמן... אולי גם עצלנות, היה לי פרק זמן די ארוך מתחום החלומות הצלולים. עכשיו, לאט לאט הכל חוזר לי. קודם החלומות הרגילים. אני מצליח לזכור אותם שוב. מתעורר בבוקר והופ! אני מפוצץ במראות שחלמתי בלילה. בהתחלה נסעתי אני וחבר שלי ליד הבית ופתאום ראיתי שנאי. (זה באמת קרה באותו היום) אבל פתאום, אני מסתכל ורואה עוד שנאים ועוד שנאים. הסתכלתי על החבר השנאי שלי ואמרתי לו "סתכל כמה שנאים!" ורק אז שמתי לב שגם הוא שנאי. טוב... ואז הייתי בבקתה. בקתה מרוחקת מכל מקום, עם חבורה של אנשים. היינו חברים, אבל הייתה בנינו יריבות מסויימת. אחד האנשים נכנס לחדר והרג את האישה שישבה ודיברה איתי לפני רגע עם מחבת. ואז הגוף שלה נעלם, עכשיו היא רוח. ואז חשבתי - מעניין איך זה להיות רוח. לא הייתי צריך לחשוב על זה יותר מדי זמן כי באותו הרגע המחבת נחתה על ראשי ומתתי. הממ, אוקי.. עכשיו גם אני רוח. פתאום הרגשתי הרגשה שמעולם לא הרגשתי. בדידות טוטאלית. אף אחד לא יודע שאני שם, ואני לא יכול לעשות שום דבר עם שום דבר. הכל עובר דרכי. וזה התחיל להיות משעמם. אז יצאתי ונכנסתי שוב לבקתה והיה שם איזה איש סיני-אמריקאי כזה, והלכתי מסביבו ואמרתי "אווו אתה לא יכול לראות אותי ולשמוע אותי, אני רוווח" - ואז הוא הוציא מחבת. אויש, יופי... הוא נתן לי מכה על הראש - אני כבר לא רוח? טוב. נאבקנו ויצאתי מהבקתה, ואז כל האנשים הצטרפנו וברחנו מהסיני. גם הסיני ברח מהסיני. ואז היינו צריכים לעבור דרך ביצה. ובביצה היו עלוקות. אני זוכר את ההרגשה כשאחת נתפסה עלי, מקום מסויים בעור מתכוון, ואז פשוט הורדתי אותה. ואת השניה. והשלישית. ואז הייתי עם ילדה בבניין. דיברנו דיברנו. ואז... אז הסתכלתי על השעון. השעה הייתה, ממש ככה: 36",:35. וואלה? חלום צלול? אבל איך? הכל היה נראה כל כך אמיתי! הייתי בטוח שזו המציאות אני לא מבין! איך לעזאזל יכול להיות שכל זה היה חלום? וואטאבר, ננצל את זה. אז פשוט דחפתי את הילדה הצידה ורצתי לחלון. ניסיתי לעוף אבל... התעוררתי. הייתי צריך ללכת לקניון לקנות לאחי מתנת יופ הולדת. אה, נו טוב... לא נורא. יהיו עוד חלומות. זה חוזר אלי וזה כיף! D: