חוזר הביתה... הביתה

[Walk Two Moons]

חוזר הביתה... הביתה

נכנסתי עכשיו במקרה לאחד החדרים בפנימייה שאני לומד בה. הוא היה ריק, ובמערכת התנגן הסוף של ``את שקט``. כמובן שהתיישבתי להקשיב. ``המון אנשים``, ``יש לנו את כל הזמן``, עכשיו התחיל ``הרמח``ל``. הרבה זמן לא שמעתי את הדיסק הזה, ואיזה עוצמות יש לו אחרי שלא שומעים אותו הרבה זמן. כמה נחמה ורוגע. ולמי אכפת שהוא עכשיו האמ-אמא של המיינסטרים, הבנאדם הציל לי את החיים כ``כ הרבה פעמים והוא באמצע לעשות את זה ברגעים אלו ממש. ואחרי חצי שנה מאז ההופעה האחרונה שלו שנכחתי בה, אני מתרגש עכשיו לקראת מחר כמו לפני ההופעה הראשונה שלי, ופתאום ברור לי שיהיה טוב, כי יש דברים ששום דבר לא יכול לקלקל. (סליחה על ההתנפלות הרגשנית, הייתי חייב לפרוק. אתם מוזמנים לספר כתגובה להודעה הזאת איך זה מרגיש לכם לשמוע את אביתר אחרי הרבה זמן שלא שמעתם אותו, לשרשר מתכונים למרק בצל או סתם להתעלם. העיקר שלא תתעלמו)

 

[adamc1]

מרק בצל מוקרם

זמן הכנה: 15 מספר מנות: 6-7 6 בצלים גדולים 4 כפות שמן זית 3 כפות קמח 2 ליטר מים כוס יין לבן יבש מלח, פלפל, אבקת מרק בצל גביע קצפת צמחית פרווה לבישול באגט או לחמניה מאורכת (אפשר ישן) אופן ההכנה -------------------------------------------------------------------------------- קולפים ופורסים את הבצלים. מחממים את שמן הזית בסיר גדול ומוסיפים את הבצל. מטגנים על אש נמוכה מאוד כרבע שעה, עד שהבצל מתרכך, מערבבים מידי פעם. מגביהים את האש, מוסיפים את הקמח ומערבבים. מוסיפים תוך כדי בחישה את היין ומקפידים שלא יהיו גושים. מבשלים כ-3 ד' על אש גבוהה תוך כדי עירבוב ומוסיפים בזרם דק את השמנת פרווה. מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה. מתבלים במלח, פלפל ואבקת מרק. מנמיכים את האש ומבשלים כ40-50- דקות. מאד טעים להוסיף למרק פרוסות קלויות של באגט או קרוטונים.

 

[efratn]

אני אקדח טעון געגועים..

מכירה את ההרגשה הזו מאוד. כבר כתבתי לא פעם שמחוץ להופעות, אני בקושי שומעת את אביתר. הרבה פעמים זה דווקא בגלל ההופעות, אני רוצה להשאר עם הרושם שלהן בזכרון, ובדיסק הרבה מהשירים נשמעים הרבה פחות טוב. אבל כבר קרה לי פתאום לשמוע משהו, סתם ככה, אחרי הרבה זמן ובלי כוונות, ולהרגיש בדיוק את ההרגשה הזו, שהנה הוא מציל לי את החיים עכשיו ואפילו לא ידעתי שאני זקוקה להצלה הזו. ושוב לרגע חוזרת הפליאה הראשונית הזו ממנו - איך הוא עושה את זה, לעזאזל, איך הוא עושה את זה לפעמים אני גם פתאום שמה לב לאיזה ניואנס שלא שמתי לב אליו לפי כן, ואז זה בכלל... זה קורה בעיר בשירים משיר טיול, אבל לא רק. ולפני ההופעה האחרונה שהייתי בה, לא הייתי בהופעות בערך 3 חדשים, שזה המון בשבילי, וממש הרגשתי כמו האקדח הזה של שלמה ארצי "....הלהקה כבר מוכנה. האצבע על ההדק..." ובשילוב עם זה שזו גם ההופעה האחרונה לפני הפסקה מאוד מאוד ארוכה של הרבה חודשים שאני נאלצת לקחת מההופעות, היה בה משהו רגשי מאוד חזק. חצי שנה זה המון זמן, אני מניחה באמת ששום דבר לא יוכל לקלקל את זה. איזה כיף לך.

 

[נעמה נווה]

את מי אתה אוהב את מי אתה אוהב...

הוא אמן של חיים, תמיד מתחבר לי לכל הדקויות, ועולה לי במחשבה בזמנים כמו שתיארת, בחדר ריק. ובנסיעות. בחורף שעבר נסעתי המון עם הדיסק השלישי ברקע... טוב לשמוע את האמת שלו (שלי) מתנגנת שוב ומחזירה אותי לנסיעות האלה

.

 

[TEENAGER1]

זה אחד הדיסקים האולטימטיביים לחורף

אני אוהבת אותו מאד. וזה באמת נפלא לחזור לדיסק אחרי שלא שמעת אותו הרבה זמן, ואפילו לא ידעת כמה התגעגעת. מחכה לשמוע איך היה בהופעה

 

[Miss Harvest Moon]

דווקא בשבילי הוא אביבי

של בקרים באפריל-מאי , שיר טיול הוא חורפי בהחלט, והבכורה הוא ספטמבר אבל זה לגמרי סובייקטיבי (אם כבר , אז לעומד על נייר ולשיר טיול יש משהו מאוד מדברי (ולאביתר בכלל) אבל זה כי זה מתחבר לי לחוויות מאוד ספציפיות של הדרך מרביבים הבייתה וזה כבר תחושה וטעם שנדבקו לזה מההרגל )

 

[SnapDragon]

"כמה טוב שבאת הביתה"

אני ממש ממש אוהבת את הדיסק הזה. אם אפשר, יותר מהאחרים אפילו. ברגעים שלפעמים אין מי שיבין אותך (או אין את מי שתבין) זה בא ועוטף. "רגשנות מתוקה" שכזאת. ואז אתה מתמסר וטובל כולך במילים ובלחן הזה (שלא לומר שוקע, לפעמים. מודה שגם זה קרה כמה וכמה פעמים), כשבסוף באה הנקודה שמתחיל בה היופי, ואיכשהו הכל הופך לנסבל ואפילו נחמד ופתאום אתה מחייך, ויהיה טוב... (ואגב, אני לא מסכימה ממש ל"אמ-אמא של המיינסטרים", אבל מבינה למה התכוונת)