idit אני חייב להגיד לך משהו...
לגבי המשפט הזה שכתבת, ואני מצטט - "מצד שני, אם הוא באמת אוהב כמו שהוא טען אז הוא אמור לבעוט ברגליים ובידיים ולא לתת לי ללכת ,לא?" תראי חומד, תאמיני לי שאני מבין, שבכדי להגיע לנקודה שבה זוג מסיים קשר, כמובן שזה נעשה על פניו בגלל כל הסיבות "הנכונות". אין בכוונתי לבוא ולטעון, שרגשות החרטה שאת חווה כעת אינן מוצדקות וכי באיזו זכות את עוד מרשה לעצמך להתחרט?. הרי כולנו בני אדם בסופו של דבר. וכולנו יודעים שהרגש הוא נושא מאוד הפכפך ולא יציב. בעיקר כשהוא נאבק עם השכל הישר, שמפעיל את ההיגיון שלנו. והוא זה שבעצם גורם לכל התסבוכות עם ההחלטות הרגשיות שאנחנו מחליטים לקבל. א-ב-ל! אסור לשכוח, שמצידן השני של ההחלטות שלנו, עומד לו הפרטנר שלנו. שלו, מן הסתם, החלטות ורצונות משל עצמו. ובנוסף דרכי התמודדות שמתאימים לו. כלומר, אין פסול בכך, שמותר לצד היוזם את הפרידה לחשוב על הדברים שוב בכובד ראש ולהגיע למסקנות אחרות. אך אסור לצפות מהפרטנר ,שדווקא בגלל שהוא אמור לאהוב אותנו כמו שהוא טען לאורך כל הקשר, לבעוט עכשיו ברגליים ובידיים (כמו שאת אומרת) ולעשות הכל כדי להוכיח לך שהוא כאן לעולמים, למרות שקיבלת החלטה חד צדדית לשחרר אותו לחופשי ולסיים את הקשר. חומד, זה לא עובד ככה. אני הייתי במצב הזה בדיוק כמוך. עדיין חווה את הכאב שלאחר הפרידה. אך משהו ספציפי ממה שנאמר בתגובות שניתנו לך כאן הוא נכון מאוד. ואני שוב מצטט (מתגובתה של: נ ט ע 9 1): "את מתגעגעת למישהו ולא בהכרח אליו, למישהו שמוכן לאהוב אותך, כמו שאת לקבל אותך ולאהוב אותך בלי סוף.. גם אני מתגעגעת לזה... וזה מה שכ"כ מבלבל אותי לחשוב שאולי אני מתגעגעת אליו, אבל אז שוב מתעשטת וחושבת לעצמי, אני רוצה מישהו שידאג לי ויאהב אותי כמו שהוא הצליח לאהוב, כמו שהוא העניק, לאו דווקא אליו ספציפית..לדעתי שכחי מחקי, יבוא אחד שיתאם לך הרבה יותר..". idit, שימי לב לדברים שנאמרו כאן. חשוב שתפנימי אותם. הם יעזרו לך להבין, שלפעמים אנחנו נמצאים בנקודת זמן בחיים שבה צריך לקרות לנו משהו, ואנחנו צריכים לעבור איזושהי חוייה עם בנאדם מסויים. וכשהתפקיד שלו הסתיים בחיינו, העסק נגמר. וצריך להבין ולקבל את זה כמו אנשים בוגרים ולהמשיך הלאה בחיים. זה מה שגם אני עשיתי, וזה מה שכולם צריכים לעשות. בהצלחה!