דמעות חמות
New member
חוזרת לחיות
השנה וחצי האחרונות בחיי היום השניים אולי הקשות שהיו לי , ומצד שני גם המלמדות ביותר שהיו לי , הגסיסה שלי הייתה איטית עד שבחודשים האחרונים הרגשתי כבר ממש מתה. זה התחיל במערכת יחסים שידעתי שהיא לא טובה עבורי , אבל בחרתי כל פעם להשאר בה מחדש וגם שכבר פרקתי אותה לא ממש התנתקתי ממנה והמשכתי להיות מתוסכלת רק הי כל הזמן התחננה שלפחות נשאר חברות, ולמרות שידעתיח וגם היא ידעה שזה לא יצליח במיוחד לאור העובדה שהיה קשה לה לקבל את זה שאני רוצה להמשיך הלאה , כל זה הנשחך עד לפני כשבועיים ואז כזה נגמר סופית זה כבר נגמר ממש רע. זה המשיך בהכרה אמתית במי שאני אבל בקושי עצום להגיד את זה גם החוצה למשפחה ( החברים כבר ידעו) היום כבר חלק מהמשפחה יודעים זה המשיך בטיפול פסכולוגי לא פשוט בו התמודדתי עם טראומות מהעבר וניסתי להבין אם הן אלו שדחפו אותי להיות מי שאני או שאולי זה רק צירוף מקרים זה המשיך אם זה שהבנתי שאני כבר חזרתי לאכול כמו שצריך ושולטת בענין וכבר יכולה לצאת שוב מהבית זה כלל גם תקופה בעיקר בשנה האחרונה שלא תמיד ידעתי להתמודד עם הכאב הנפשי ןגרמתי לעצמי כאב פיזי , אבל כבר יותר מחודש שזה גם מאחורי זה גם כלל תסכול גדול מעבודה שהרגשתי בה נמקה ותקועה אך הפחד שיתק אותי ולא היה לי את האומץ לעזוב עד לשבוע שעבר והיום כבר מצאתי עבודה חדשה והם יחכו לי חודש כי מאוד התלהבו ממני ומקורות חיי. בימים האחרונים אנשים אומרים לי שהם מזמן לא ראו אותי קורנת ומאושרת כמו שאני עכשיו וכשאני בוחנת את השנה וחצי האחרונות האלו אני רואה כמה רע היה לי , אבל אני גם רואה גם גדלתי וצמחתי מהרע ומהכאב הזה. היום אני רואה את עצמי שוב צועדת קדימה , אבל גם מצד שני פוחדת שוב לפול כמו שכבר קרה בעבר , אך מצד שני אני יודעת גם שהיום אני חזקה יותר ומאמינה שאני יעמוד בכל מבחן שיבוא ולא אשבר ואתרסק כמו בעבר , היום אני יודעת שחזרתי לחיות.
השנה וחצי האחרונות בחיי היום השניים אולי הקשות שהיו לי , ומצד שני גם המלמדות ביותר שהיו לי , הגסיסה שלי הייתה איטית עד שבחודשים האחרונים הרגשתי כבר ממש מתה. זה התחיל במערכת יחסים שידעתי שהיא לא טובה עבורי , אבל בחרתי כל פעם להשאר בה מחדש וגם שכבר פרקתי אותה לא ממש התנתקתי ממנה והמשכתי להיות מתוסכלת רק הי כל הזמן התחננה שלפחות נשאר חברות, ולמרות שידעתיח וגם היא ידעה שזה לא יצליח במיוחד לאור העובדה שהיה קשה לה לקבל את זה שאני רוצה להמשיך הלאה , כל זה הנשחך עד לפני כשבועיים ואז כזה נגמר סופית זה כבר נגמר ממש רע. זה המשיך בהכרה אמתית במי שאני אבל בקושי עצום להגיד את זה גם החוצה למשפחה ( החברים כבר ידעו) היום כבר חלק מהמשפחה יודעים זה המשיך בטיפול פסכולוגי לא פשוט בו התמודדתי עם טראומות מהעבר וניסתי להבין אם הן אלו שדחפו אותי להיות מי שאני או שאולי זה רק צירוף מקרים זה המשיך אם זה שהבנתי שאני כבר חזרתי לאכול כמו שצריך ושולטת בענין וכבר יכולה לצאת שוב מהבית זה כלל גם תקופה בעיקר בשנה האחרונה שלא תמיד ידעתי להתמודד עם הכאב הנפשי ןגרמתי לעצמי כאב פיזי , אבל כבר יותר מחודש שזה גם מאחורי זה גם כלל תסכול גדול מעבודה שהרגשתי בה נמקה ותקועה אך הפחד שיתק אותי ולא היה לי את האומץ לעזוב עד לשבוע שעבר והיום כבר מצאתי עבודה חדשה והם יחכו לי חודש כי מאוד התלהבו ממני ומקורות חיי. בימים האחרונים אנשים אומרים לי שהם מזמן לא ראו אותי קורנת ומאושרת כמו שאני עכשיו וכשאני בוחנת את השנה וחצי האחרונות האלו אני רואה כמה רע היה לי , אבל אני גם רואה גם גדלתי וצמחתי מהרע ומהכאב הזה. היום אני רואה את עצמי שוב צועדת קדימה , אבל גם מצד שני פוחדת שוב לפול כמו שכבר קרה בעבר , אך מצד שני אני יודעת גם שהיום אני חזקה יותר ומאמינה שאני יעמוד בכל מבחן שיבוא ולא אשבר ואתרסק כמו בעבר , היום אני יודעת שחזרתי לחיות.
