יש למעשה שתי אפשרויות מקובלות
ואת שתיהן רצוי מאוד לעגן בחוזה, בכל חוזה. הראשונה - שניתן לצאת מהחוזה בכל עת, כל עוד אתה מוצא שוכר אחר במקומך שיסכים לאותה שכירות ותחת אותם תנאים שאתה חתמת עליהם. זהו פיתרון סביר לשוכר, אבל פחות טוב למשכיר מאחר והוא צריך לערוך חוזה נוסף עם משכיר חדש. אופציה שניה - לקבוע על תקופת זמן מוסכמת שבה שני הצדדים יכולים להודיע מראש על הפסקת החוזה באופן חד-צדדי, נגיד חודש מראש. ברוב המקרים המשכירים יעדיפו להשכיר את הנכס (דירה/חדר/בית) לתקופה ארוכה ככל האפשר, בכדי להימנע מכאבי הראש של החלפת דייר ולכן האופציה הזו, לפי דעתי, גם טובה יותר עבור השוכר. אולם במקרה זה אם מציגים נכון את נושא ההדדיות יותר קל למשכירים "לבלוע" את הסעיף הזה ולהכניסו לחוזה.
