חוו"ד נוספות לעיונכם
שלום לכל החברים. אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב: בבואו לפסוק בענייני הלכה, על הרב תמיד לראות לנגד עיניו גם את האדם וגם את הנסיבות שבהם מדובר. את התהליך הזה אפשר לראות בבירור ברובם הגדול של המקרים. חכמינו מלמדים אותנו כי "דברה תורה כלשון בני אדם", כלומר, ממש כפי שהשפה משתנה מדור לדור כך משתנה גם ההלכה עם התפתחותם של תנאים חברתיים חדשים. לולא כן לא הייתה היהדות מסוגלת ליישב את המציאות החברתית הקיימת עם התנאים הדתיים ששלטו בה בעבר. את התהליך הזה אפשר לראות בעולם האורתודוקסיה המודרנית. מספר הולך וגדל של רבנים המשתייכים לזרם זה מתחילים לקבל את ההשקפה שמבשרה היה הרב נורמן לאם הנכבד, ראש "ישיבה יוניברסיטי" אשר הצהיר שיש לשנות את הגישה ההלכתית אל הומוסקסואלים מלידה [בניגוד להומוסקסואלים מתוך בחירה]. זאת לאור הממצאים הידועים לנו כיום ממחקרים בתחומי המדע והפסיכולוגיה, ושלפיהם כעשרה אחוז מהאוכלוסייה, הן גברים והן נשים, נולדים עם נטייה מינית השונה משל רוב האנשים. לא מדובר בסטייה רגשית ואף לא בבחירה מודעת, אלא בעובדה גנטית, מולדת ולא ניתנת לשינוי, כמו צבע העיניים. המבנה המיני הזה אינו נוצר מתוך בחירה, או אם להשתמש בלשון השאלה, אין זה עניין של תוכנה אלא פשוט של חומרה. מומחים בתחום המחשבים יכולים להבין בקלות את ההבדל בין השניים, אבל טירון בתחום לא יידע להבדיל. התייחסות אל הומוסקסואליות כ"תועבה", במקום ניסיון להבינה, יכולה רק לגרום לניכור של אלפי יהודים. במקרים קיצוניים, חוסר ההבנה הזה יכול אפילו להוביל להתאבדות. הקהילה היהודית שומרת המצוות, כשהיא מאמצת גישה מחמירה לבעיית קבלתם של אנשים רבים לחיקה (מה שאין לבלבל בינו לבין הסכמה שבשתיקה עם מנהגיהם), מסתכנת בהרחקתם מכל מה שקשור בדת, הלכה ומסורת, פשוט משום שהם חשים שלכל אלו כבר אין עמם דבר וחצי דבר. נקיטת גישה לא סובלנית מהווה בעיניי "שימת מכשול בפני עיוור", כי היעדר חמלה אנושית רק יהרוס עוד יותר את מסירותו של אותו אדם ליהדות. החוכמה מכתיבה לנו לא להרחיק מעלינו את קהילת הגייז היהודים. העובדה שקיימים בתי כנסת לגייז ולסביות בארה"ב ממחישה עד כמה קהילות בתי הכנסת המסורתיים יותר, עמלו להבהיר להם שהם אינם רצויים. מהן השלכות הנושא לגבי מי שדבקים בהלכה? הרב לאם כותב שיש להפסיק לחשוב על ההומוסקסואל כעל מי שחוטא במכוון או בעקשנות, ולראותו כמי שנמצא מבחינה מינית במצב של לחץ או כפייה; לחץ כזה מוגדר בתלמוד ובספרות ההלכתית כ"אונס". במשפט מעניין בתלמוד, במסכת כתובות [דף ל"ג ב'] אנו מוצאים אמירה מפי רב שהנה בהחלט מעוררת מחשבה. על פי הכתוב, אמר רב שאילו היו הבבלים מלקים את חנניה, משאל ועזריה, היו אלה מסכימים לסגוד לצלם. עיקרון זה יכול להכתיב את היחס אל אדם שנטייתו המולדת היא להעדיף את בני מינו, משום שיצרו של אדם כזה מנסה תמיד לפתות אותו לדבר עבירה. אפילו גדול הצדיקים היה נופל קורבן ליריב המנסה ללא הרף להכפיף את כוח הרצון שלו לרצונותיו-הוא. מושג האונס תקף לגבי כל אחד מחטאי ייהרג-ובל-יעבור של היהדות: עבודת אלילים, גילוי עריות ורצח. מי שחוטא בכפייה אינו נדרש לתת דין וחשבון בפני אלוהים או בפני בית דין. "אונס רחמנא פטריה": מי שהכריחו אותו לחטוא, האל הרחום פוטר אותו מעונש. הרמב"ם פוסק בהלכות סנהדרין כ' ג' שאישה שנאנסה, אפילו אם היא מבקשת שיניחו לאנס, פטורה מכל ההשלכות השליליות האפשריות, בהיותה קורבן. במקרה של אדם המעדיף את בני מינו, בגלל מצבו יש לראות בו חף מפשע. השקפה זו אמנם אינה מכשירה את ההומוסקסואליות והופכת אותה להעדפה מינית חלופית שאין בה דופי, אבל גישתו של לאם מסלקת את הסטיגמה הנלווית אליה. בבסיסו של דבר, גישה הלכתית ליברלית זו מאפשרת ליהודי שומר מצוות לגלות הבנה ואפילו אמפתיה לחוויה הקשה של השונות העוברת על יהודי אחר. במאמר חריף שפרסם הרב אליעזר פינקלשטיין בביטאון אגודת הרבנים האקדמיים, כרך I מס' 2-1, הוא מסכם את גישת ההלכה בקיצור נמרץ: יהודי העובר על חוקי ההלכה נשאר עדיין בקטגוריית "עמך". פירוש הדבר הוא שהמחויבות והקשר שלנו לזולת מחייבים אותנו להחזיר לו חפצים אבודים, לשלם עבורו כופר במקרה שהוא נופל בשבי, לבקרו כשהוא חולה, לכלול אותו במניין מתפללים ואפילו לאפשר לו לשמש שוחט. יורשה לי לחזור ולומר: לטעמי, המשך השימוש בדימוי ה"תועבה" (במובנו המגנה ביותר) נגד אנשים הסובלים ממצב כזה, פירושו הסתכנות בהרחקה של אנשים רבים מהדת ומכל הקשור בה. כשמדובר בגייז ולסביות הרוצים לנהל אורח חיים יהודי אורתודוקסי, הצמדת סטיגמות לא תצליח לשנות אותם; היא תצליח רק להחריף את תחושת הכאב, הבדידות והסבל של כל אחד מהם. בברכת חונן הדעת.
שלום לכל החברים. אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב: בבואו לפסוק בענייני הלכה, על הרב תמיד לראות לנגד עיניו גם את האדם וגם את הנסיבות שבהם מדובר. את התהליך הזה אפשר לראות בבירור ברובם הגדול של המקרים. חכמינו מלמדים אותנו כי "דברה תורה כלשון בני אדם", כלומר, ממש כפי שהשפה משתנה מדור לדור כך משתנה גם ההלכה עם התפתחותם של תנאים חברתיים חדשים. לולא כן לא הייתה היהדות מסוגלת ליישב את המציאות החברתית הקיימת עם התנאים הדתיים ששלטו בה בעבר. את התהליך הזה אפשר לראות בעולם האורתודוקסיה המודרנית. מספר הולך וגדל של רבנים המשתייכים לזרם זה מתחילים לקבל את ההשקפה שמבשרה היה הרב נורמן לאם הנכבד, ראש "ישיבה יוניברסיטי" אשר הצהיר שיש לשנות את הגישה ההלכתית אל הומוסקסואלים מלידה [בניגוד להומוסקסואלים מתוך בחירה]. זאת לאור הממצאים הידועים לנו כיום ממחקרים בתחומי המדע והפסיכולוגיה, ושלפיהם כעשרה אחוז מהאוכלוסייה, הן גברים והן נשים, נולדים עם נטייה מינית השונה משל רוב האנשים. לא מדובר בסטייה רגשית ואף לא בבחירה מודעת, אלא בעובדה גנטית, מולדת ולא ניתנת לשינוי, כמו צבע העיניים. המבנה המיני הזה אינו נוצר מתוך בחירה, או אם להשתמש בלשון השאלה, אין זה עניין של תוכנה אלא פשוט של חומרה. מומחים בתחום המחשבים יכולים להבין בקלות את ההבדל בין השניים, אבל טירון בתחום לא יידע להבדיל. התייחסות אל הומוסקסואליות כ"תועבה", במקום ניסיון להבינה, יכולה רק לגרום לניכור של אלפי יהודים. במקרים קיצוניים, חוסר ההבנה הזה יכול אפילו להוביל להתאבדות. הקהילה היהודית שומרת המצוות, כשהיא מאמצת גישה מחמירה לבעיית קבלתם של אנשים רבים לחיקה (מה שאין לבלבל בינו לבין הסכמה שבשתיקה עם מנהגיהם), מסתכנת בהרחקתם מכל מה שקשור בדת, הלכה ומסורת, פשוט משום שהם חשים שלכל אלו כבר אין עמם דבר וחצי דבר. נקיטת גישה לא סובלנית מהווה בעיניי "שימת מכשול בפני עיוור", כי היעדר חמלה אנושית רק יהרוס עוד יותר את מסירותו של אותו אדם ליהדות. החוכמה מכתיבה לנו לא להרחיק מעלינו את קהילת הגייז היהודים. העובדה שקיימים בתי כנסת לגייז ולסביות בארה"ב ממחישה עד כמה קהילות בתי הכנסת המסורתיים יותר, עמלו להבהיר להם שהם אינם רצויים. מהן השלכות הנושא לגבי מי שדבקים בהלכה? הרב לאם כותב שיש להפסיק לחשוב על ההומוסקסואל כעל מי שחוטא במכוון או בעקשנות, ולראותו כמי שנמצא מבחינה מינית במצב של לחץ או כפייה; לחץ כזה מוגדר בתלמוד ובספרות ההלכתית כ"אונס". במשפט מעניין בתלמוד, במסכת כתובות [דף ל"ג ב'] אנו מוצאים אמירה מפי רב שהנה בהחלט מעוררת מחשבה. על פי הכתוב, אמר רב שאילו היו הבבלים מלקים את חנניה, משאל ועזריה, היו אלה מסכימים לסגוד לצלם. עיקרון זה יכול להכתיב את היחס אל אדם שנטייתו המולדת היא להעדיף את בני מינו, משום שיצרו של אדם כזה מנסה תמיד לפתות אותו לדבר עבירה. אפילו גדול הצדיקים היה נופל קורבן ליריב המנסה ללא הרף להכפיף את כוח הרצון שלו לרצונותיו-הוא. מושג האונס תקף לגבי כל אחד מחטאי ייהרג-ובל-יעבור של היהדות: עבודת אלילים, גילוי עריות ורצח. מי שחוטא בכפייה אינו נדרש לתת דין וחשבון בפני אלוהים או בפני בית דין. "אונס רחמנא פטריה": מי שהכריחו אותו לחטוא, האל הרחום פוטר אותו מעונש. הרמב"ם פוסק בהלכות סנהדרין כ' ג' שאישה שנאנסה, אפילו אם היא מבקשת שיניחו לאנס, פטורה מכל ההשלכות השליליות האפשריות, בהיותה קורבן. במקרה של אדם המעדיף את בני מינו, בגלל מצבו יש לראות בו חף מפשע. השקפה זו אמנם אינה מכשירה את ההומוסקסואליות והופכת אותה להעדפה מינית חלופית שאין בה דופי, אבל גישתו של לאם מסלקת את הסטיגמה הנלווית אליה. בבסיסו של דבר, גישה הלכתית ליברלית זו מאפשרת ליהודי שומר מצוות לגלות הבנה ואפילו אמפתיה לחוויה הקשה של השונות העוברת על יהודי אחר. במאמר חריף שפרסם הרב אליעזר פינקלשטיין בביטאון אגודת הרבנים האקדמיים, כרך I מס' 2-1, הוא מסכם את גישת ההלכה בקיצור נמרץ: יהודי העובר על חוקי ההלכה נשאר עדיין בקטגוריית "עמך". פירוש הדבר הוא שהמחויבות והקשר שלנו לזולת מחייבים אותנו להחזיר לו חפצים אבודים, לשלם עבורו כופר במקרה שהוא נופל בשבי, לבקרו כשהוא חולה, לכלול אותו במניין מתפללים ואפילו לאפשר לו לשמש שוחט. יורשה לי לחזור ולומר: לטעמי, המשך השימוש בדימוי ה"תועבה" (במובנו המגנה ביותר) נגד אנשים הסובלים ממצב כזה, פירושו הסתכנות בהרחקה של אנשים רבים מהדת ומכל הקשור בה. כשמדובר בגייז ולסביות הרוצים לנהל אורח חיים יהודי אורתודוקסי, הצמדת סטיגמות לא תצליח לשנות אותם; היא תצליח רק להחריף את תחושת הכאב, הבדידות והסבל של כל אחד מהם. בברכת חונן הדעת.