חוו דעתכם-

חוו דעתכם-

בתור חברי פורום יוצאים בשאלה תמיד שואלים אותנו למה יצאנו בשאלה נמאס מהשאלה הזאת, לגמרי אבל יש לי שאלה שלפי מה שראיתי עוד לא נשאלה: לאחרונה נתקלתי בכמה חבר'ה שיצאו ואז חזרו חזרה. השאלה היא למה? למה הם חוזרים בתשובה? מה גורם לאנשים לטעום את טעם החטא ולחזור בתשובה? חוו דעתכם
 
../images/Emo25.gifאיזו חמודה

מכירה את הסיפור על ההוא שכל החיים אכל פלאפל עם עמבה. יום אחד הוא היה נורא רעב ושלום בעל הדוכן בדיוק היה בניתוח מעקפים. אז הוא הלך לדוכן השני. שם מוסיפים טחינה. ת יודעת מה קרה לו? המסכן חטף קילקול קיבה. <לשאלותיך, הסיפור אינו אוטוביוגרפי, הוא אינו אלרגי לטחינה. היא לא הייתה מקולקלת. ואם תאמצי את הראש היפה שלך תביני שיש קשר>
 

מובחרת

New member
אפקט החממה

בין דתיים אתה בכ``ז מוגן יותר.פחות אונס ,גניבה או רצח,פחות תחרותיות אחר יופי ועשירות,עולם עמוק יותר.
 
מאיפה הבאת את זה?

פחות אונס? פחות גניבה? האמת היא פשוטה יותר: החרדים מצליחים להסתיר יותר את כל המעשים האלה. לכן זה נראה כ-א-י-ל-ו פחות. אם תבקרי בבתי המשפט תשמעי אותם טוענים שיצר הרע תקף אותם.
 

idonknow

New member
אהמ

לעשות לך רשימה של כל מקרי האונס, האלימות במשפחה,העלמת מיסים, סחטנות וכו' שנחשפו בתקשורת בהקשר לאנשים בעולם החרדי? צביעות אחת גדולה. אני לא מכלילה, אבל הרבה מהם מסתתרים מאחורי מסיכות. גם בעולם הדתי- רוב האנשים שאני מכירה מהעולם הדתי הם סכסכנים שלשון הרע היא המקצוע שלהם והם חופשי שופטים על פי חיצוניות, רוב האנשים שפגשתי בעולם החילוני, ממש לא כאלו. כנראה, בגלל שיש להם חיים אמיתיים והם לא צריכים את זה.נכון, הנוער הדתי אולי נתפס כיותר מוסרי והחינוך בו יותר מוצלח, אבל יש דברים שהם מעבר לזה. ואם לדבר על חרדים-הם אפילו לא מחנכים, אלא מבזבזים את זמנם על לימודים שלא יעזרו בכלום ויוצרים דורות שלמים של עוני. שוב, לא מכלילה. בכל חברה יש גם טובים וגם רעים, בכל חברה קיימים אותם דברים. פשוט זה יותר מוצנע בעולם הדתי והחרדי, זה הכל.
 
אני את דעתי כבר אמרתי פעם

לא לכל אחד מתאים להיות חרדי/דתי יש אנשים שמתאים להם. ואלו שלא מתאים להם, והם בכל זאת יצאו- במהרה יחזרו חזרה. למה? כי רק ככה הם מרגישים שלמים עם עצמם. זה בקצרה. <אולי מאוחר יותר אוסיף כשאחזור>
 
מה זה קשור

לטעם החטא? נשמע מדברייך שיש ליציאה בשאלה קשר כלשהוא לטעם החטא.. אצלי ממש לא! ולכן אני לגמרי יכול להבין אנשים שנאבדים במדבר השומם והריקני של העולם החילוני, ומתגעגים לסינר של הדת.. מי אמר לבולשיט אין טעם טוב?
 

שש י ר י

New member
התשובה בגוף השאלה.

כי הם מרגישים שזב "טעם החטא". כי בכל מה שהם עושים הם עדיין מרגישים איזה שדון חביב שיושב על הכתף ולא זז משם. אנשים שיוצאים ונשארים שם הם רק כאלה שמצליחים לחיות בשלווה עם עצמם, תוך הבנה שזו הדרך הנכונה עבורם, בלי השוואות לדרך הקודמת ובלי השדון המתופף המנופף בשלטי המצפון החינניים. מה גם שכמו שאמרה מישי לפניי, בדת יש משו מאוד סוחף. מין איזה אידיאולוגייה נורא ברורה וסוחפת שכולם נרתמים אחריה והיא ממלאת את החיים בלי הרבה תהיות. כשאתה יוצא, אתה לבד. אתה אוטונומי להחליט את כל ההחלטות הנוגעות לחייך, וכן, גם אחראי למלא את החלל הערכי שפתאום נפער, במה ש-אתה- מאמין ובוחר בו, בלי שזה יהיה ברור מראש. יש כאלה שהתפקיד הזה מדי גדול עבורם. לחזור בגלל הסיבות הללו זה, איך לומר בשפה יפה, קצת מעפן לטעמי. שבוע טוב.
 
בדרך כלל מדובר בכניעה ללחצי המשפחה

מתוך מאות יוצאים שהכרתי, נתקלתי במס' מועט של יוצאים שחזרו הביתה בחצי השנה הראשונה (פחות מ - 10% מהיוצאים). ברוב המקרים הופעל עליהם לחץ גדול ואכזרי ע"י המשפחה והם לא עמדו בו. חלקם חזרו לשם וחיו כאנוסים וחלקם יצאו שוב אחרי מס' חודשים או שנים. מעטים המקרים שהחזרה לעולם החרדי נעשית מתוך אמונה. אחד המקרים האלה הוא בן הצבי שיצא לתקופה קצרה כשלא היה כלל בשל לכך וחזר להאמין ברבי מלובביץ ואף נהיה שליח בחו"ל. דוקא הוא לא ניתק קשר מהפורום עד לאחרונה (איפה אתה? אולי תשמיע קול? או שמא התארסת והחלטת לא להיות קשור יותר לפורום שלנו?)
 

L i k o

New member
להערכתי הלא-מקצועית המכנה המשותף

של מרבית האנשים האלה הוא מבנה נפשי מסוים המתאפיין באי-יציבות. בנוסף לכך לכל אחד ואחת יש הנסיבות שלו - אי-התאמה של המציאות לצפיות, לחצים משפחתיים, בעיות כספיות וכו'. מעבר לכך, יש הקשיים האובייקטיבים - לחלק מהיוצאים, בעיקר לאלה הבאים מהציבור החרדי, חסרה הכשרה בסיסית (גם חומרית וגם מנטלית) המאפשרת להתמודד עם החיים בחברה מודרנית.
 

L i k o

New member
לא ממליץ על שום כלום לאף אחד -

אבל בן אדם שמתנדנד כמו יו-יו לא מתאפיין ביציבות יתר
 
אדם שנטש סביבה תומכת ואוהבת

לסביבה קרה ומתנכרת. למקום עם חוקים שהוא אינו מכיר ולא צויד בכלים המאפשרים לו להתמודד. ומחליט שהוויתור גדול מידי. להבנתי נקרא בן אדם.
 

barr1969

New member
קצת דרמטי אתה

מותר למישהו להחליט להיות משהו אחד, ולהתחרט עליו, ועדיין להיות יציב ועם שני שתי רגלים על הקרקע. לא יכול להיות שתצא להודו לטיול, כי חבר המליץ לך, ותרגיש אתה לא מתחבר להמוניות והרוחניות, ותחליט לשנות כיוון לאיטליה השקטה? אז מה? גם זו חוסר יציבות או עניין של החלטה? יש כאלו שיצאו בגלל השפעת סביבה שדירבנה אותם, ובהיותם חלשי אופי הם נכנעו, והחליטו- לא מתאים היה טוב יותר קודם. יש כאלו שהעולם הגדול הבהיל אותם, הרגישו חסרי אונים והעדיפו לחזור לחממה ויש גם חלשי אופי, אבל לא כולם. הטלטלות שעוברות על בן אדם כזה כ"כ גבוהות, שצריך לתת לו את הקרדיט שלפחות יש לו אופי שמכוון אותו, אחרת הוא היה אבוד.
 
נכון מאוד.

ולאלה שלא ממש מתיישרים עם קו ההגיון הבריא והטוב וכללי הניתוח האנליסטי ניתן כדורים.
 
למעלה