סיני מוקפץ... נוט מיי קופ אוף תי..
ז"א, לא חשוב מה אדון אהרוני וחבר מרעיו יניחו לפני, לא משנה בכלל - בסוף אני קם רעב ועם תחושת החמצה. עדיף לעבור את השדרה, ללכת עוד כמה מטרים במורד רוטשילד בואכה אלנבי, לקרוץ בחביבות לקוקסינל התורן בפינת יבנה, ולהכנס בנונשלנטיות ל"בירנבאום ומנדלבאום" שלא מקפיצים שום כלום אלא עושים דברים נפלאים לחלקי
מובחרים, מרנינים את נפש האדם ומרגיעים את מיצי קיבתו. עד כאן בענייני מזון ומכאן והלאה ענייני כתב יד. שלום מרב. כתב ידך נעים לעין. החתימה - נראה לי שהיא לא ספונטנית ובעצם נראית ממש מאולצת. ואכן, חוסר ספונטניות או ספונטניות מעושה (כזה, כאילו) גורמים לך לעיתים להתכנס בעצמך (תסמונת הברל´ה, או, שבלולומניה). את גם מבקשת סיפוקים מידיים בסיטואציות הקשורות עם מאמצים שאת משקיעה, בין אם זה במישור החברתי או בתחום המקצועי-לימודי. כשלונות גורמים לך להנמכת האמונה שלך בעצמך עד כדי סכנה לדימוי העצמי שלך. מאידך, יש בך פוטנציאל להפיק מעצמך דברים "טובים", בתוך תוכך את יודעת את זה, אלא שמשום מה בתכל´ס העניינים לא מסתדרים. תחושת הבטן שלי - יום יבוא, והוא קרוב, ואת תפרצי את אותם חסמים המפריעים לך, גם ללא עזרה מאחרים. זהו. וקחי בחשבון שאני בכלל בכלל לא גרפולוג, אז תתיחסי לדברים הללו במידת הזהירות, הספקנות והביקורת הראויים. יאללה, ביי! אבי