טירון באמצע החיים
New member
חוויות (?) שבת
הייתי השבת באשקלטונה. עם חברים. ארוחה - סוף. מיקום - סוף. אנשים - סוף. קיצר - אין תלונות. אבל קצת קודם, כשהגענו, ב"פניא דמעלי שבתא", והייתה שם אחל'ה מרפסת שאסור היה לפספס אותה. אז חיפשתי ספר להשלים את הפוזה. על הכוננית היה את הספר המושלם: כל כתבי שי עגנון. לקחתי רנדומלית את האמצעי, התכרבלתי בערסל והחילותי לקרוא. נפלתי על "הנידח", מכאן לא הייתה דרך חזרה. פשוט סיפור עצוב. לא מסר לא תחכום, רק עצבות תוגה ועצבות. בשילוב עם הכריכה האדומה המיושנת, נראה שעגנון הצליח לסחוט דמעות אפילו מהדפים. וכשעגנון מתאר את השבת "בצל החסידים" באותה עיירה, וכשהוא מתאר את לבטי "המתנגד" ואת יסורי המצפון האובססיים שהיו מנת חלקו - לא יכולתי שלא להזדהות. זר לא יבין. ובעיני רוחי אני מעלה את זכרי השבתות בצעירותי, את הארוחות, את דקדוקי ההלכה החולניים, את "רוממות הרוח" המדומיינת, וכל מיני... מה אני רוצה, ולמה אני כותב את זה? אני כבר לא שמה היום, ולא היה לי שם טוב בכלל, ואני לא רואה את עצמי חוזר. אבל מסתבר שגם במקום הרע ביותר בעולם יש מתק שזר לא יבין. מקווה שלא הגדרתי מחדש את המילה "נוסטלגיה". שבת שלום. <וציטוט לסיום: "בשעה שאדם בצער: משיחין עמו בצערו - קשה לו, מסיחין אותו מצערו - קשה לו>
הייתי השבת באשקלטונה. עם חברים. ארוחה - סוף. מיקום - סוף. אנשים - סוף. קיצר - אין תלונות. אבל קצת קודם, כשהגענו, ב"פניא דמעלי שבתא", והייתה שם אחל'ה מרפסת שאסור היה לפספס אותה. אז חיפשתי ספר להשלים את הפוזה. על הכוננית היה את הספר המושלם: כל כתבי שי עגנון. לקחתי רנדומלית את האמצעי, התכרבלתי בערסל והחילותי לקרוא. נפלתי על "הנידח", מכאן לא הייתה דרך חזרה. פשוט סיפור עצוב. לא מסר לא תחכום, רק עצבות תוגה ועצבות. בשילוב עם הכריכה האדומה המיושנת, נראה שעגנון הצליח לסחוט דמעות אפילו מהדפים. וכשעגנון מתאר את השבת "בצל החסידים" באותה עיירה, וכשהוא מתאר את לבטי "המתנגד" ואת יסורי המצפון האובססיים שהיו מנת חלקו - לא יכולתי שלא להזדהות. זר לא יבין. ובעיני רוחי אני מעלה את זכרי השבתות בצעירותי, את הארוחות, את דקדוקי ההלכה החולניים, את "רוממות הרוח" המדומיינת, וכל מיני... מה אני רוצה, ולמה אני כותב את זה? אני כבר לא שמה היום, ולא היה לי שם טוב בכלל, ואני לא רואה את עצמי חוזר. אבל מסתבר שגם במקום הרע ביותר בעולם יש מתק שזר לא יבין. מקווה שלא הגדרתי מחדש את המילה "נוסטלגיה". שבת שלום. <וציטוט לסיום: "בשעה שאדם בצער: משיחין עמו בצערו - קשה לו, מסיחין אותו מצערו - קשה לו>