חוויות מהחזית...

[פנטסמגוריה]

חוויות מהחזית...

יש משהו מתמיה בדרך בה אנו בוחרים להקשות על עצמינו. למנוע מעצמנו קצת טוב, לא טוב אידאלי, לא טוב אולטמטיבי.אבל בכנות, אידאלי נכון לרגע זה הינו דרישה ממש לא ריאלסטית, ובכלל, הרי גם קצת טוב, עומד בפני עצמו...הרצון להתקדם הוא רצון בריא, אבל שהלהתקדם מוגדר כל כך, בסיסי כל כך, תבניות מוכנות מראש שמחפשות התאמה מדויקת,הבחירה מצטמצמת פלאים,שערים נתרקים. ובמקום להתקדם קצת, גם אם בכוון שונה משהתכוונת, עמדת במקום...הדרך היא דרך נפלאה, לא היתי ממהר לחלוף עליה,היא בעצה שווה לא פחות מהחוויה שבסוף...

 

[מזל היחידה]

אח פסטרמה אחד../images/Emo24.gif

כן הדרך ומה שאנו מסוגלים לוותר עליה או למענה כל אחד ואיך שהוא בוחר ובמה שהוא בוחר אני בוחרת את הטוב ביותר כי אני לא רוצה סוף רוצה את ההתחלה בתקווה להמשך נעים ונעים יותר כל אדם בדרכו כל אחד בבחירתו ומסלולו בחיים ובזוגיות אני חושבת שצריך להיות שם עם ההיגיון ועם הרגש ולמזג בינהם ולהתמזג איתם ועם הצד השני ואיך אמרה כאן מישהי אם לא לוקחים סיכונים ואם לא מעזים לא יוצא כלום ולא מגיעים לכלום שבדרך אבל יש סיכונים ויש סיכונים זה תלוי בכל אחד ואחד יש דרך ויש על הדרך וכל אחד יבחר עבורו אני בחרתי ואמשיך לבחור את הטוב עבורי בדרכי שלי

 

[ophra]

האם שמת לב.....

שהתחלת בגוף ראשון רבים ("עצמינו") המשכת בגוף סתום ("הרצון להתקדם", "הבחירה מצטמצמת") ואז עברת לגוף שני יחיד ("משהתכוונת", "עמדת במקום") כשלא ברור אם היחיד גבר או אשה.... מטעמי העדר-ניקוד... סתם מחשבה...

 

[ophra]

ועכשיו לגופו של עניין.....

הרצון להתקדם כשלעצמו עושה לי טוב. (ואני שמחה שאתה חושב שזה רצון בריא. אני גם מסכימה עם הקביעה הזו). ההתקדמות בפועל, כשהיא מתרחשת (ואם אני מסתכלת טוב-טוב, אני רואה שהיא יכולה להתרחש בכל דקה ודקה בחיי) - גם היא עושה לי טוב. מזמן הפסקתי לבחור להקשות על עצמי אני עושה כל שביכולתי לא רק שלא למנוע מעצמי טוב אלא אף לגרום לו באופן אקטיבי. כשדיברתי על "להתקדם", זה לא כלל מגדרים או תבניות. התקדמות לדעתי היא אחד הדברים הסובייקטיבים והזורמים ביותר שיש. היא משאירה אצלי שערים פתוחים ובחירות רחבות, רק שאני מנסה להיות זו שעושה אותן (את הבחירות) בוחרת את האפשרויות שעושות לי טוב מסכימה בנוגע לדבריך על ההנאה מהדרך יודעת שעדיין יש לי הרבה מה ללמוד בעניין הזה אבל גם הלמידה הזו היא התקדמות. שלי... עפרה נ.ב. השתדלתי שכל ההודעה הזו תהיה בגוף ראשון יחיד. וגם זו סתם מחשבה.

 

[*יערית]

חוויות מהצד....

עכשיו שאני קוראת את הייה מלך בבאדולינה... אני בהחלט טוענת שאנשים לא מעריכים את הדרך..... אלא מחכים רק לסוף.

 

[ניצת שושן]

פנטה

חושבת שיש בדבריך משום ההכללה ואם יש משהו שמצליח להקפיץ אותי,זה הכללות. יתכן ואתה בחרת להקשות על עצמך, יתכן כי דרישותיך אינן ריאליסטיות,לא כך הייתי מגדירה את דרישותי,רצונותי ומאוויי. הרצון להתקדם ,קיים תמיד,אך לטעמי לעולם אינך יכול לדעת בודאות ,לאן תגיע ועל כן ,כפי שאמרו זאת לפני ,אני אישית נהנת מהדרך,גם אם לעיתים קשה היא, גם אם יש מהמורות ואולי בורות. מאמינה שכל חוויה בחיים,כל צעד ,הוא שעור ומנסה ללמוד אותו ,על הצד הטוב ביותר (פשוט ,רוצה לעבור לשעור הבא,ולא רואה כל טעם בחזרה על אותם שעורים). הדרך היא כפי שאמרת שווה,והייתי אומרת השווה ביותר,כיוון שהיא,היא השעור והסוף? מה הוא סוף אם לא התחלה חדשה?