חוויות מארה"ב

חוויות מארה"ב

הרקדת "שורשים" בניו יורק מ - 2.9.05 עד 5.9.05 נפלה בחלקי הזכות להיות מדריך אורח בקורס "שורשים" בניו יורק השנה. מנהל ומארגן הקורס – פרופסור חיים קאופמן , שמקדיש את רובו וכולו לנושא. השם "שורשים" - מעיד על עצמו. רוקדים ולומדים – רק ריקודים ותיקים . אין זכר לריקודים החדשים , שרוקדים היום בהרקדות. הזמנתי לארה"ב, באה בגלל הריקודים הישנים שלי. הפעם היינו 3 מדרכים: תמר אליגורר דני עוזיאל ואני.תמר לימדה את חג עשור, זמר איכרים, כי תנעם, עדרים. דני עוזיאל לימד כמה מריקודיו: בת ערד, את ואני, בואי תמה,ועוד ריקודים של יונתן כרמון, כמו נד אילן (בנוסח המלא והנכון), ימין ושמאל ועוד. אני לימדתי וליטשתי : הג'ברת, מישעול הפרא, בין פרת וחידקל, על שדא ויער, כל הנשמה, דבקת הבנים, כד אל כד, לילה בקהיר, צור משלו אכלנו, צור חסידי, שבת רעים, התשמע קולי (זוגות – ללחן של יוסף מוסטקי), אל תוותרי (שלי - ולא של חיים שיריון), חוף שקט, שורו הביטו וראו, בהרקדה רקדו הרבה מריקודי, כשאני משתומם על הידע היסודי והרחב של הרוקדים. היתה שם רקדנית נפלאה מאריזונה, בשם ליסה. היא ידעה את הריקודים – בלי אף שגיאה. נודע לי ממנה, שהיתה בת זוג של שלמה ממן ומשה תלם, בהדגמת ריקודי הזוגטת שלהם , בביקורם ברוסיה. היא מיוחדת ביכולתה.. היתה שם מדריכה - מתאימה לגובהי – ג'וני, מבוסטון. צילמה את כל המיפגש , במצלמת וידיאו. אתה ועם רות גודמן - לימדתי והדגמתי את ריקודי הזוגות.שלי. המרקיד , בן - שצילם וידיאו למכירה. נתן לי במתנה DVD של שורשים, משנים קודמות בהם השתתפתי, גם כן כמדריך אורח – 1995, 1999 . כמה חבל שלא נישארתי צעיר כמו בשנים ההן . דני עוזיאל, רות גודמן, דני פולק, האווי, תמר אליגור, חמי התימני היו פעילים מאוד בהרקדות. הרגשתי , כמו בבית. הקורס היה בנוי על פעילות חופשית. התחלנו ביום שישי , בקבלת שבת קידוש והדלקת נרות, אשר ערכה חזנית רפורמית – שירה. בחורה מתנדבת, שעזרה לחיים קאופמן.. קולה ערב וידיעתה בתפילות – מפתיעה. אחרי כן היתה הרקדה חופשית. למחרת , השבת התחיל ללמד דני עוזיאל מ 1400 עד 1600 אתו יחד השתלבה תמר אליגור. אחריהם לימדתי אני עד 1800. הפסקה של שעתיים. משעה 200 עד 0100 הרקדה חופשית – רק ריקודים ישנים. חויה בלתי נישכחת. המנצחים על ההרקדה: חיים קאופמן, דני עוזיאל ובן (לא יודע מה שם משפחתו) – כך בכל הימים. האנשים התחלפו בכל יום. רקדו את עוזי וזמרת יה של רבקה שטורמן, כל הדבקות והריקודים של מושיקו, מריקודי - בלי מיגבלה. ידעו הכל ביום א בערב , היתה הרקדה צפופה , באו הרבה אנשים. החויה המיוחדת שהיתה לי : בין הרוקדים היתה אישה עיוורת, שרקדה עם כולם, בלי שום מיגבלה. כלבה ישב אסור בצד וליווה אותה באפו, כשעברה לידו. בהפסקה היא התישבה על ידו וגיפפה אותו. כאשר שיחררה אותו מאסוריו, הוא קפץ ורקד סביבה, ממש כמו הרוקדים שראה, והיא צחקה ועלצה. מרגש עד דמעות. הכלב ממש רקד, עמד על רגליו וטיפס עליה. אודה ולא אבוש – עיני דמעו קצת. אלה חלק מחויותי , והכל יסופר בדברי הימים. יענקלה לוי
 
מרגש לשמוע

חבל שניו יורק כל כך רחוקה.. (בעוד כמה מובנים). וכל הכבוד לחיים שאהבתו הגדולה לריקודי נוסטלגיה וההשקעה הרבה שהוא משקיע בנושא ראויים לשבח. לא היה רע בכלל אם גם בארץ היה מתקיים מין מחנה ריקודים כזה, המפגיש את אוהבי הריקוד לשעות של נחת, בלי לחץ לדחוס עשרות ריקודים בערב בחוסר סבלנות אפילו לשני סיבובים בריקוד. להתייחס לכל ריקוד כאל יצירה שאפשר גם לספר עליה, לתאר את המניעים לבחירת הצעדים המסויימים שנבחרו, לצבוע את הריקוד בצבעים, להעמיק את שכבת הידע. הן רק הטירוף של המהירות, די בו כדי שכל הריקודים יתערבבו לכדי סלט אחד גדול שאי אפשר להרגיש את טעמים של מרכיביו.
 
יש אחד כזה למיטב ידיעתי

אמנם לא מחנה של מספר ימים, אבל בכל יום שישי אחדון של החודש מתקיים מפגש של "עונג שבת" בקיבוץ גניגר. המפגש המבוסס בעיקרו על הרקדת נוסטלגיה ושירי ארץ ישראל היפה של פעם מיוחד במינו בין אם בבחירת רפרטואר הריקודים הנרקדים בו, המקבץ המגוון של היוצרים הוותיקים (ויענקל'ה בתוכם), המדריכים והרוקדים מכל הארץ שמתאספים שם בכל מפגש באופן קבוע ונותנים את הגוון, הניחוח והרוח של ארץ ישראל היפה, וקבלת השבת הקסומה שמלווה בשירה בציבור, נגינה, מתובלת בסיפורים של היוצרים המספרים על יצירותיהם ומשמעותן - כל זאת ועוד בתוספת לנוף והאווירה המדהימה של עמק יזרעאל בשעות בין הערביים של יום שישי, מהווים פנינה ייחודית בנוף ההרקדות בארץ, ונכס תרבותי בהוויה הישראלית בכלל. לא צריך להרחיק לחו"ל כדי לחוות את אהבת ארץ ישראל ותרבותה, ולהנות מערב רווי טעמים (תרתי משמע) וניחוחות.
 
פרסמתי את "עונג שבת " שלנו בארה"ב

כששאלו אותי בחו"ל היכן יש פעילות כזו , של שמירת השורשים. הזכרתי את עונג שבת שעושים יאיר בינו ואילנה בגניגר , אחת לחודש - כולם התפעלו, והבטיחו לבוא לגניגר, בביקורם בארץ. הם יכתבו אלי באי מייל , לפני הביקור - כדי לדעת מתי לבוא. רק לידיעה - פרופסור חיים קאופמן , מגיע ארצה להרצאותיו בהתאמה לפעילויות הנוסטלגיות שיש כאן. לא פעם הוא מגיע לגבעת חביבה הישר משדה התעופה, כך גם לגבי גניגר. ספרתי להם על המדריכים אשר מדגישים בפעילותם את שמירת השורשים - התברר, שרבים מהם , מוכרים בעולם. שמו של שמעון מרדכי עלה בכל שיחה. רבים ביקרו אצלו בהרקדות ומכירים אותו אישית. השמות שהזכרתי לאמריקאים - ירון מישר, מישאל ברזילי, חיים צמח, אבי אמסלם, יאיר הראל,אייל עוזרי,יאיר בינו,משה אורון. כשאמרתי להם , שמשה אורון מקיים פעילות שבועית , של חוג נוסטלגי - התפעלו מאוד, כי בניו יורק רק חיים קאופמן - מקיים פעילות כזו, המחנה השנתי , עם הזמנת יוצרים ותיקים קיים כבר עשרות שנים. בין המדריכים שהוזמנו כבר למחנה "שורשים" - מושיקו, איילה גורן, תמר אליגור, אליהו גמליאל,סעדיה עמישי, ויקי (מלך הדבקות),ועוד. בהזדמנו זו, אני רוצה לברך את כל המדריכים, אשר שומרים על המקורות והשורשים שלנו בריקודי עם. בלי לפגוע ביוצרים הצעירים והחדשים, גם תורם יגיע - ויהיו נוסטלגים. יענקלה לוי
 
אססור לשכוח את אבנר נעים וזאב ניסים

גם אותם הזכרתי לרוקדים במחנה שורשים. לאבנר נעים יש פינה חמה בלב. הרבה מאזינים לשידוריו ברדיו. חלק מהם רקד אצלו בירושלים. סיפרתי על זאב ניסים, שלא הכירו. הם עוד יבואו אליו . יענקלה לוי
 
לא יאומן - בוקה ומבולקה

תזרתי מחו"ל וקראתי את כל הכתבות שפורסמו בפורום, ומה רואאות עיני: סמטוכה אחת גדולה. התנצחויות אישיות ממזזריות, שרק מביני ענין - מגלים את האמת שבדברים. לפני שאגע בחלק מהנושאים שקראאתי , רציתי להוסיף מידע: במוצאי ראש השנה ניסע לארה"ב , למחנה הילולים בהנהלת יוסי אלמני - גדי ביטון, מושיקו, ירון כרמל,אבי פרץ,יונתן כרמון,שלמה ממן ואנוכי. שם נחגוג לדני עוזיאל - סוף שבוע - עם עוד 8 מדריכים אמריקאים, לציון סיום עבודתו ב- Y, אחרי עשרות שנים. נרשמו כבר מעל 150 איש , והצפי למאות רוקדים. כשנחזור נספר רשמים. ואשר לפורום. אליק ויסמן מככבים כמובילים, ומי הפך אותם לחשובים כל כך - חברי הפורום בעצמם. התפלאתי שחברים יקרים ומובילים בפורום התיחסו ברצינות לדירוג של חברי הפורום.כאילו הורידו מהר סיני הערכות ותעודות גמר, תוארי ד"ר ופרופסור. ומי המסמיכים , כותבים עלומים, אשר מנסים בכל כוחם לטפס לפיסגת הפורום. מבטאים דעות חסרי ערך, אשר איש לא מתענין בהם. רק שניים בעלי שמות נסתרים, מתכתבים ביניהם, נוספים אליהם עוד "חדשים" לבקרים. אנא - תהיו חכמים ותתעלמו מהשטויות האלה. לא כל הערה סתמית , מצריכה שירשור כל שהוא. לאחד יש נושא איפור, לשני המחשוף והסקס ולשלישי הריח מהפה או מהנפיחות של הרוקדים - שיבושם להם. שיריחו ויהנו. לי יש דירוג החשיבות של הכותבים: מקום ראשון : אליק 31 מקום שני: יסמן מקום שלישי : אייסמן מקום רביעי : אליק 31 וכן הלאה עד . ....מקום 99 - אליק 31 מקום 100 יסמן יחד עם אייסמן על החתום מ"מ של מינה צמח מכון סמית. לפי דרוג יקבע שכרם בהנהלת תפוז. מאחל לכולנו להתרחק מ"פגע רע" יענקלה לוי
 

אליק 31

New member
יענקלה,חזרת מגן העדן האמריקאי הישר

אל עמק הבכא של מדינת ישראל, ומצאת כי הפורום הידרדר כאשר אתה לא השגחת, הילדודס התפרעו כשהמשגיח היה בחוץ. בעקבות העצב שאפף אותך עם קריאתך בפורום, אייסמן ואני כינסנו ישיבה מיוחדת, שלא מן המנין, של הועדה להגנת נפגעי הפורום, טיכסנו עצה והנה כמה פתרונות שהעלינו: נרכוש מסכות גז ליענקלה, כדי שיענקלה לא יריח ריחות משונים, כגון נפיחות, ריח פה, ריח בית שחי, ושאר ריחות. כמו כן נקנה עבורו משקפיים עבי עדשה כדי שעיניו לא תשזפנה מראות לא נעימים בהרקדות, כגון איפור, חריץ הישבן, חוטיני מבצבץ, וכו'. ואשר לדירוג, נועצנו באהוד ברק, בחיים רמון ובמתן וילנאי, והוחלט כי יוענק ליענקלה תואר של משנה ליו"ר הפורום, כך אולי יענקלה ישגיח טוב יותר על אלה שמתפרעים בפורום בכל פעם שיענקלה מוזמן לביקור בחו"ל. בידידות, אליק.
 
למעלה