חוויה לילית

[paulika]

חוויה לילית

20 לאחת בלילה. הטלפון מצלצל. אני מזנקת כמו משוגעת (הטלפון לידי) הלב דופק במהירות האור. רק שלא קרה משהו לילד (זו לא המחשבה הראשונה?). אכן הילד, מהנשמע אמא?, קולו רענן, ערני. אני- מה, מה קרה? הוא- כלום. חזרנו עכשיו ממסע והרשו לנו להתקשר. בכלל לא שם לב מה השעה ואני כמובן לא הערתי על כך. אז למדתי עוד משהו הלילה. לא כל טלפון מבסר רעות, אפילו בשעות כאלו והלוואי שימשיך להעיר אותי, לא חשוב באיזו שעה. רק לשמוע ממנו.

 

[paulika]

מבשר- יצאה שגיעת כתיב, אני לא ממש

מומחית בהדפסה

 

[האילתית 2]

העיקר שמבינים את מה שכתבת.

אפילו בבית ספר איננו מתקנים שגיאות כתיב,ואני מדברת על תיכון

 

[אמשל מילואימניק טחון]

טלפון זה ה-מ-כ-ש-יר !!! ../images/Emo33.gif

וכי למה שיבשר רעות? כאן לא מבשרים בשורות רעות בטלפון. בשביל זה יש מלחת של קצין העיר... בררר... הטלפונים האלו, בכל שעות משעות היממה, מתי שמרשים להתקשר - הם לפעמים הקו הדק בין השפיות לשגעון...

 

[mikmik 1האחת]

למה תמיד אנחנו חושבים פסימי...

הייתי רוצה להיות כמו חברה שלי שאף פעם לא לחוצה מהילדים, תמיד חושבת חיובי. אם ילד יצא לבילוי ולא הגיע בזמן היא לא חושבת כמוני ישר על תאונות /אסונות / בתי חולים

היא תמיד חושבת לעצמה: בטח הילד/ה פגש/ה חבר ומפטפט/בטח המסיבה היתה כ"כ מוצלחת שבא לו/לה להישאר. אני ממש מקנאה בה אבל היא במיעוט, רובנו היסטרים ופסימיים וכו'.

 

[האילתית 2]

במדינה כמו שלנו אי אפשר שלא../images/Emo10.gif

 

[paulika]

גם ענין של אופי

בעלי אומר שאם לא יהיה לי על מה לדאוג, אדאג על איך זה שאין לי על מה לדאוג. מעבר לזה, אני עוד בהסתגלות, לומדת כל יום משהו חדש שקשור בילד בצבא. וטלפון באמצע הלילה, נתפס אצלי כהודעה רעה, כי מי מצלצל בשעות כאלו? (כעט אני יודעת מי- החיל שלי)

 

[האילתית 2]

נכון,אבל..

אני בהחלט מסכימה איתך שזה עניין של אופי. ככל שאתה טיפוס יותר חרדתי ,אתה באופן טבעי דאגן יותר,על אחת כמה וכמה כשיש סיבה אמיתית כמו ילד בצבא. אני עברתי את מה שעברת לפני כמה חודשים עם טלפונים בשעות מוטרפות. נכון לעכשיו התרגלתי. למרות עניין האופי,אנחנו בבית הספר כ- 7 מורות עם קרביים וכולנו עם אותם חרדות.

 

[paulika]

אני מראה את זה לבעלי, שיבין שזאת לא

רק אני....

 

[האילתית 2]

בוודאי שלא רק את

מה שחשוב לדעתי,לא לשדר זאת לילד.שלא יהיה מוטרד מהדאגות שלך אליו.

 

[paulika]

מול הילד אני סופראמא

אין לו מושג איזה בלגן אצלי בלב. בכל שיחה איתו אני תומכת , מצחיקה אותו, עוזרת לו להתמודד. אחר כך אני לא ישנה חצי לילה. הדבר שעוזר לי הוא ספורט. מאז שהתגייס, נרשמתי לחדר כושר ואני קורעת לי את הצורה (מתוך הזדהות איתו- ס..ת..ם). אבל זה מרגיע וגם עוזר נגד התעגלות לא רצויה

 

[mikmik 1האחת]

התייעצתי עם חברה פסיכולוגית

בראשית דרכו של הילד בצבא והטלפונים שלו כשהוא נשמע רע, עייף, מיואש וכו'. ואז היא אמרה: "יש לפני שיחה עם אמא, יש שיחה עם אמא, ויש אחרי שיחה עם אמא". בשביל מה יש אמהות ? אצלינו הם פורקים הכל מכל וכל (אפילו עם בעלי השיחה היא אחרת, יותר עניינית ולא ריגשית) ואח"כ הם ממשיכים בשיגרה של טרום שינה שיכולה להיות גם צחוקים/בדיחות וכו' ואת זה אנחנו לא רואות. אנחנו זוכרות רק את השיחה שנשמעה רע והולכות לישון עם זה על הלב. אחרי שיחה קשה (לי) עם הבן הייתי מתקשרת למחרת לחברה שלו והיא היתה אומרת שהוא דווקא נשמע טוב ובמצב רוח מצויין. אני מאמינה שהיא היתה כנה איתי, היא מאד אמיתית ולא מניפולטיבית. אימצתי את האמירה הזו (של הפסיכולוגית) והרבה יותר קל לי. אני מיד מדמיינת אותו אחרי השיחה. דובר כאן הרבה על דמיון מודרך - דבר מצויין למצבי לחץ בכלל.

 

[אימשל2]

הצעת יעול

כשהשריונר היה חוזר לבסיס בשעות מטורפות (שלש לפנות בוקר למשל) אחרי שהייה בשטח הוא היה מסאמס לי למשל: "חזרתי בשלום עם כל השטח עלי" (שריונר בצריח , במיוחד בדרום, חוזר בגוון אחר מהסטנדרט. גם מקלחות לא תמיד משפרות את המצב). כיון שמדובר בילד רגיש. שיודע את נפש בהמ.. אופס-אמו, הוא ידע שלמדתי לישון גם אם לא שמעתי ממנו (במסגרת ההפנמה של NO NEWS GOOD NEWS) ולכן לא רצה להעיר אותי בשעות כאלה. עם זאת, היה לו ברור שאשמח וארגע למראה ההודעה בבוקר. הצנחן, כמה פעמים, כשחזר לבסיס בשעות לא שפויות התקשר והעיר אותי, או שאם השעה היתה ממש מוגזמת, פשוט לא התקשר. לימדתי אתו את השיטה שהנהיג אחיו בתקווה שיפנים ויישם. אני מניחה שכשיהיה מבצעי, אולי אשנה את דעתי ואשמח אם ייתקשר בכל שעה. כרגע, גם כטיפול פסיכוטרפי בחרדנות שלי, עדיפה בעיני גישת ה SMS.