"חווה בכפר"
מאז ומתמיד רב מערכתיות נראתה לי יעד רחוק ובלתי מושג. תמיד קינאתי באותם אנשים (לרוב נשים אם להודות על האמת) שמסוגלים לתמרן בין שלושה או יותר דברים בעת ובעונה אחת כשבתוך תוכי אני ממלמל לעצמי: לו אני במקומו/ה אוי לי ואבוי לדברים. נחמתי היחידה הייתה יכולתי להתמקד בדבר אחד ולעשותו על הצד הטוב ביותר שניתן או אם תרצו ההוקוס שבפוקוס. 1981 ,ביקור ראשון שלי אצל "אבו-חסן" ביפו. מסעדה שאוצר המילים של מלצריה נע בין חומוס לחומוס עם פול, מסבחה ושלל המשקאות הקלים. כל זאת מתוך הנחת יסוד שאומרת, זה מה שאנחנו יודעים לעשות, אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים וברגע שיגמר לנו המלאי היומי נסגור את המסעדה. ל"חווה בכפר" לעומת זאת הגעתי בגלל הבשר. למרות התדרוך המוקדם שקיבלתי מזוגתי על איכות הבשר במקום דאגה המלצרית לפרוס בפנינו את תהליך היישון הייחודי שהוא עובר ואת העובדה שמדובר במרעה מקומי. הופעתה המרשימה של המלצרית מחד והידע המוקדם הובילו אותי למסקנה שאין סיבה של ממש להתקשקש עם מנות ראשונות אלא לגשת ישר לעניין. וכך עשיתי. הזמנתי לעצמי נתח סינטה כשדרגת הצלייה הייתה מדיום, זוגתי לעומת זאת הזמינה נתח של חזה עוף שזכה לטיפולו של הגריל ולווה ברוטב מתקתק וחריף. סטייק הסינטה הובא על גבי מחבת ברזל לוהטת כשלצידו היו ירקות שורש שניצלו אף הם. היה זה אחד מנתחי הבשר הטובים שאכלתי אי פעם אם לא הטוב שבהם! נימוח, עסיסי, צלוי במידה הנכונה, מתובל כהלכה ואפילו הסכין שמשום מה לא הוחלפה לסכין חיתוך בשר חתכה את הנתח כאילו מדובר בחמאה. ירקות השורש לעומת זאת טופלו בצורה לא טובה בכלל . כבר במבחן העין קשה היה להתעלם ממראם הסמרטוטי וגם הטעם היה בהתאם וחבל. נתח חזה העוף יובש בצורה מוגזמת וזאת למרות העובדה ששהה במרינדה כלשהי. גם הרוטב היה מעט אגרסיבי מדי וניכר בו חוסר איזון בין המתיקות לחריפות. לקינוח הזמנו עוגת שוקולד חמה שלוותה ברוטב קרם קרמל וגלידת וניל אם אינני טועה. העוגה חוממה בתנור המיקרוגל שהעניק לה מרקם ספוגי ולא נעים, ציפוי השוקולד סבל מחמיצות שמאפיינת שוקולדים נחותים, רוטב הקרמל היה חביב וכנ"ל גם הגלידה. כל מסקנה שלא אסיק לא תוכל להיות שלמה כיון שלא זכיתי לטעום מגוון רב של מנות, אבל בכל זאת אם אני רוצה לסכם את ביקורי שם אומר כך, אם נחבר את המוטו של "אבו-חסן" לנתחי הסינטה של "חווה בכפר" נזכה לקבל תוצאה טובה יותר.
מאז ומתמיד רב מערכתיות נראתה לי יעד רחוק ובלתי מושג. תמיד קינאתי באותם אנשים (לרוב נשים אם להודות על האמת) שמסוגלים לתמרן בין שלושה או יותר דברים בעת ובעונה אחת כשבתוך תוכי אני ממלמל לעצמי: לו אני במקומו/ה אוי לי ואבוי לדברים. נחמתי היחידה הייתה יכולתי להתמקד בדבר אחד ולעשותו על הצד הטוב ביותר שניתן או אם תרצו ההוקוס שבפוקוס. 1981 ,ביקור ראשון שלי אצל "אבו-חסן" ביפו. מסעדה שאוצר המילים של מלצריה נע בין חומוס לחומוס עם פול, מסבחה ושלל המשקאות הקלים. כל זאת מתוך הנחת יסוד שאומרת, זה מה שאנחנו יודעים לעשות, אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים וברגע שיגמר לנו המלאי היומי נסגור את המסעדה. ל"חווה בכפר" לעומת זאת הגעתי בגלל הבשר. למרות התדרוך המוקדם שקיבלתי מזוגתי על איכות הבשר במקום דאגה המלצרית לפרוס בפנינו את תהליך היישון הייחודי שהוא עובר ואת העובדה שמדובר במרעה מקומי. הופעתה המרשימה של המלצרית מחד והידע המוקדם הובילו אותי למסקנה שאין סיבה של ממש להתקשקש עם מנות ראשונות אלא לגשת ישר לעניין. וכך עשיתי. הזמנתי לעצמי נתח סינטה כשדרגת הצלייה הייתה מדיום, זוגתי לעומת זאת הזמינה נתח של חזה עוף שזכה לטיפולו של הגריל ולווה ברוטב מתקתק וחריף. סטייק הסינטה הובא על גבי מחבת ברזל לוהטת כשלצידו היו ירקות שורש שניצלו אף הם. היה זה אחד מנתחי הבשר הטובים שאכלתי אי פעם אם לא הטוב שבהם! נימוח, עסיסי, צלוי במידה הנכונה, מתובל כהלכה ואפילו הסכין שמשום מה לא הוחלפה לסכין חיתוך בשר חתכה את הנתח כאילו מדובר בחמאה. ירקות השורש לעומת זאת טופלו בצורה לא טובה בכלל . כבר במבחן העין קשה היה להתעלם ממראם הסמרטוטי וגם הטעם היה בהתאם וחבל. נתח חזה העוף יובש בצורה מוגזמת וזאת למרות העובדה ששהה במרינדה כלשהי. גם הרוטב היה מעט אגרסיבי מדי וניכר בו חוסר איזון בין המתיקות לחריפות. לקינוח הזמנו עוגת שוקולד חמה שלוותה ברוטב קרם קרמל וגלידת וניל אם אינני טועה. העוגה חוממה בתנור המיקרוגל שהעניק לה מרקם ספוגי ולא נעים, ציפוי השוקולד סבל מחמיצות שמאפיינת שוקולדים נחותים, רוטב הקרמל היה חביב וכנ"ל גם הגלידה. כל מסקנה שלא אסיק לא תוכל להיות שלמה כיון שלא זכיתי לטעום מגוון רב של מנות, אבל בכל זאת אם אני רוצה לסכם את ביקורי שם אומר כך, אם נחבר את המוטו של "אבו-חסן" לנתחי הסינטה של "חווה בכפר" נזכה לקבל תוצאה טובה יותר.