חודש שמיני ויש לי חששות

[חנוש1992]

חודש שמיני ויש לי חששות

אני חוששת מאיך מתמודדים ומה לעשות האם לנסות להניק או ישר לתת תמל כי אני בטוחה שזה יהיה קשה ואני אתאייש כי אני לא סבלנית ביותר... גם לא יהיה לי ככ עזרה הוריי אנשים עובדים ולא יהיו איתי הרבה במהלך היום רק בעלי אולי בשבועיים הראשונים�� גם כולם מאחלים לי בהצלחה וזורקים הערות כמו קשה יהיה לך ומה מחכה לך ממש מעצבן וממש לא מוסיף לתחושות שאני מרגישה כרגע אני גם בלחץ מהלידה וגם חוששת מהברית �� בכל מקרה פרקתי לכן את הרגשתי... וגם אשמח לטיפים של התחלה חח��

 

[fialka3]

אני ממליצה להיות אופטימית

אני אמא יחידנית לתאומות בנות שנה. כשנכנסתי להריון והתברר שזה תאומים הייתי בהלם. פחדתי שיהיה לי קשה ולא אוכל אפילו לצאת מהבית אף פעם. המציאות הייתה יותר קלה בהרבה. זמן הכי קשה זה חודשיים אחרונים של הריון (ילדתי בקיסרי מתוכנן בשבוע 37) ושבועיים ראשונים אחרי ניתוח. אחרי שבועיים עם שתי תינוקות בבית אני הרגשתי יותר טוב מאשר בסוף ההריון, כי פתאום יכולתי לישון יותר משעתיים ברצף. בשישה חודשים ראשונים אני הסתדרתי מצויין כמעט בלי עזרה - אמא שלי הייתה באה אליי פעמיים בשבוע לשעתיים שאוכל לצאת מהבית בלי תינוקות ולהתאוורר קצת. בגיל שישה חודשיים הכנסתי אותן לגן ואז נהיה קשה מאד בגלל אין סוף מחלות בשילוב עם עבודה שלי - פה כבר לא הייתי מסתדרת בלי עזרה, אבל בשבילך זה לא רלוונטי כרגע.
אני לא הנקתי בכלל. אבל אני הייתי לבד כמעט לגמרי עם שתי תינוקות והייתי צריכה לשמור על שפיות שלי. אני לא מצטערת על הבחירה שלי, אבל אני כן ממליצה לך לנסות להניק ולראות איך ילך. שמניות באויר בשביל זה אני לא הייתי עושה, אבל לנסות אני חושבת שכן כדאי.
שיהיה המון בהצלחה. אנחנו פה לכל שאלה.

 

[רi תם]

אם לא היו חששות היה מוזר

גם אני,כמו קודמתי,אמא יחידנית לתאומים,בת ובן,בני 5 ו-7 חודשים (הזמן טס!!!).
בשנים הראשונות הייתי אמא במשרה מלאה. 3 שנים היינו יחד.היה אינטנסיבי אבל כיף גדול.
עצה אחת טובה יש לי-להיות סופר מאורגנת.
אפילו,כעת, כשאת עדיין בהריון-לכבס בגדים ולהניח בשידת ההחתלה,למשל.
כשיוולדו הגוזלים להשתדל להיות מאורגנת מאוד,זה מקל על ההתנהלות ושומר על שפיות.
עזרה-לקנות! עוזרת בית,אוכל מוכן מידי פעם וכיו"ב.
ולשמוחחחחחח והרבה.
לא קל לגדל תאומים,בטח לא בהתחלה אבל "גדלים" איתם ולימים גם את תביני שאין דבר יותר מושלם מזה

.
אגב,אינני יודעת איפה את מתעתדת ללדת אבל בכל בי"ח יש אחות תינוקייה/פגייה שאת יכולה לבקש שתבוא אליכם הביתה,בתשלום,ולתמוך בך בכל עניין-הנקה,אמבטיה ועוד.
הנקה?אם ממש מתחשק לך לכי על זה.בהתחלה זה דורש תרגול והתמסרות.אח"כ מתרגלים וזה "זורם",תרתי משמע אבל אם לא אז תמ"ל זה מצוין.אני הנקתי וכשסיימתי נתתי סימילאק.הם גדלו נפלא

.
ברית-אני הבאתי הביתה רופא שהוא מוהל והברית הייתה נפלאה.בכיתי כמו כל אמא טרייה ונרגשת אבל הפיצי שלי עבר אותה בלי שום בעיה.גם את תבכי בברית והיא תעבור

.
ואנחנו פה,אפשר לשאול,אפשר אולי לבקש שיבואו לבקר אותך כשתלדי ולעודד ולסייע. סבלנות ושמחה!

 

[liri251]

הכול יהיה בסדר

קודם כל לנשום ולהגיד תודה. הגעת לחודש שמיני כבר מעולה. מה שכתבה לך פלקה...לומדים להסתדר עם הכול... אני הנקתי 5 חודשים בעיקר שאבתי. אם את מתכננת להניק מציעה לך להתארגן על יועצת הנקה טובה מראש. אני הנקתי שנה וחצי את הגדול שלי ועדיין הייתי צריכה הדרכה איתם. כדי להניק צריך להיערך לעזרה מראש ולעוד זוג ידיים. גם ממליצה לברר על משאבות...לי היה מאוד חשוב להניק וידעתי שקיסרי יכול להגביל אז הבאתי את המשאבה כבר לבית חולים. אצלי הם נולדו בשבןע 35. ינקו מצוין בהתחלה ואחר כך הלך רק עם אחד ובעיקר שאבתי. לא ממש נלחמתי על זה כי היה לי בבית בן שנתיים וחצי וזה היה בלתי אפשרי. מה שלי מאוד עזר בחודשים הראשונים איתם לבד- מנשא. ככה יכולתי להחזיק את שניהם ביחד כששניהם בכו. עגלה כמובן...ושתי כריות הנקה. במידה והיו רעבים ביחד הנחתי את שניהם בזוית של חצי ישיבה על הכריות והאכלתי ביחד. אחר כך השתמשתי גם בטרמפולינות שגדלו קצת. אם את יכולה להתארגן על עזרה להתחלה אז מאוד ממליצה. אפילו לבישולים כביסןת וכאלה. אם תלדי בקיסרי יש זמן התאוששות אחרי הניתוח. ובכלל לא קל לצאת מהבית עם שניים אז ממליצה על עזרה שתוכלי לצאת להתאוורר מידי פעם לבד.אני לא הייתי שורדת בלי עזרה אבל לי יש גם בן שלוש בבית. אה ולגבי ההנקה בגלל שהייתי עם "הגדול" מהתחלה לבד שילבתי מטרנה מהתחלה וזה לדעתי קצת דפק את ההנקה והמעיט את כמויות החלב...לא שזה רע בכלל. זה הציל אותי. אבל כמובן שזה בא על חשבון החלב כי ככל שמניקים יותר הגוף מייצר יותר חלב. אם יש לך שאלות נוספות בכלל או על הנקה אשמח לענות

 

[פיצי ופיצית]

ברור שיש לך חששות
לכולנו היו. זה הכי טבעי בעולם.
תראי, אני לא רוצה לייפות את הדברים. התקופה הראשונה (3 חודשים) היא קשה ומתישה, מעייפת ומתסכלת. אף אחת מאיתנו לא נולדה "אמא". כולנו לומדות את זה תוך כדי, וזה לוקח זמן. לוקח זמן להתאושש אחרי לידה/קיסרי, לוקח זמן ללמוד להניק, לוקח זמן להכיר את התינוקות שלך שהם אנשים בפני עצמם עם צרכים ורצונות ותחושות שונים אחד משל השני. ההורות הופכת את החיים שלך למשהו אחר. בעיני - למשהו נפלא , אבל זו לגמרי תהפוכה, וזה משהו שצריך להתמודד איתו. וכל ההתמודדויות האלה קורות כשאת נורא נורא עייפה ויש 2 קטנטנים שזקוקים לך. זה לא פשוט.
אז מה עושים? קודם כל מתארגנים מראש על כל מה שאפשר. מבררים עם המשפחה מי כן יכול להיות זמין, מתי וכמה זמן, ומסכמים איתם מראש שמי שמגיע לביקור - לא בא להתארח אלא מגיע לעזור.
אם יש לך אפשרות להוציא דברים מאחריותך, ולקנות אותם - תעשי את זה. שאת תצטרכי להתמודד עם כמה שפחות עומס שניתן. להביא עזרה בתשלום - לניקיון, לכביסה, לבישול - לכל מה שאת יכולה כדי שאת תוכלי להתפנות להיות עם הקטנטנים.
לגבי ההנקה - זו החלטה אישית. אני לא בעד לוותר מראש. אבל את מכירה את עצמך יותר טוב מכולם. אם את חושבת שלא תצליחי להתמודד עם זה - אל תפחדי לתת תמ"ל. אני התחלתי עם הנקה, וכשהרגשתי שזה שואב ממני יותר מדי כוחות ומשאבים - עברתי לתמ"ל. הילדים שלי היום בני 7 - וגדלו יפה מאד גם ככה.
לגבי מה שאנשים מסביב אומרים לך - אני לא הייתי מייחסת לזה יותר מדי חשיבות. אנשים אומרים הרבה שטויות על דברים שאין להם מינימום של הבנה בהם. הורים לילדים יחידים לא יכולים לתת לך עצות או להביע את דעתם על הורות לתאומים - כיוון שהם לא באמת מבינים בזה. זו לא אותה הורות כמו לילד יחיד. ומעבר לכך - כל אמא היא אחרת. זה שמישהי אחרת חושבת שיהיה לך קשה או נורא לא אומר שבאמת כך יהיו הדברים. את תצטרכי לגלות עם הזמן לבד איזו אמא את - מה קל לך, ומה קשה לך. ואני מאמינה שאת תפתיעי את עצמך לטובה.
אני מאמינה בכל ליבי שהורות לתאומים היא מתנה נפלאה. מאתגרת מאד אבל מתגמלת אפילו יותר.
יהיה בסדר! ואנחנו כאן כדי לעזור לך גם אחרי הלידה...