חודש הפסקה

[נובמבר6]

חודש הפסקה

אחרי שאיבה והחזרה שכשלה ותגובה שפחתה ...הרופא שלי המליץ היום בחום ובעצם החליט שאני צריכה חודש הפסקה. אפילו לא גלולות.
חודש בלי שום טיפול.

הוא טוען שהתגובה שלי יורדת ומנסיונו אני צריכה להתנקות ולחזור לטיפול מאוזנת טבעי.
אמר שאם אתעקש הוא יסכים ונלך לפרוטוקול שאיבה אבל הוא לא ממליץ .
חושב שאין קיצורי דרך.
ואני ,עצובה עם החזרה נוספת שכשלה ,שחייבת לדעת שלא הפסקתי לרגע ועשיתי הכל וחייבת הכל עכשיו וכאן ומשמתית כל כך פשוט התחלתי לבכות מהמחשבה שאפספס חודש.
הסכמתי כי אני סומכת עליו אבל אני ממש עצובה.
אני בת 38.5 ואולי תגידו שהשתגעתי אבל חודש זה נצח מבחינתי.
מישהי יכולה קצת לייעץ /משהו?
מישהי חושבת שלא כדאי לחכות?

 

[עדיאופטימית]

זמן ההמתנה הוא הכי קשה..

הייתי רוצה לומר לך לקחת חודש הפסקה בו תוכלי לנקות את הראש, להנות, להתאוורר, לעדות דברים שאת אוהבת ולא עשית סמן רב, לתת לראש ולגוף לנוח..
אבל! אני יודעת כמה זמן ההמתנה הוא נוראי, הרי אי אפשר לחכות, כל מה שאנחנו רוצות זה ילד, ועכשיו! מחודש לחודש הכמיהה רק הופכת עוצמתית יותר. מנסיון, תקופת ההמתנה הייתה לי הכי קשה, יותר מכל זריקה כואבת, בטא כושלת, ההרגשה שאין כלום שממלא את חיי גרמה לי לריקנות נוראית ותחושה של חסר גדול מאוד. מה שעוזר לי זה לדעת שאני עושה הכל בשביל המטרה וכשאין לי אפשרות, אין זריקות, אין פרוטוקול חדש וכו, הכל קורס...
אני יכולה לומר שאם זה מה שהרופא ממליץ הייתי סומכת עליו ועושה את המאמץ הזה בתקווה שסבב הבא שלך יהיה המנצח.
עוד אני יכולה להמליץ על טיפול רגשי. התחלתי ללכת למישהי שמאוד עוזרת לי לקבל, להשלים עם החסר, מרום לפרוק כשעצוב.. אשמח לתת את שמה אם את מעוניינת בפרטי.

מאחלת לך להגשים את החלום במהרה ולקבל את ההחלטה הנכונה יקירה.

 

[נובמבר6]

תודה יקרה

תודה על הדברים שכתבת.
כל מילה של הבנה מחזקת מאוד.
כתבת מדוייק. ההמתנה באמת קשה לי מכל זריקה..
האם גם לך המליצו המתנה כדי להתאפס והאם זה עזר? או שאצלך מסיבות אחרות

 

[עדיאופטימית]

גם לי המליצו..

עברתי שלושה טיפולים בציבורי לפני שעברתי לרופא פרטי ושם המליצו לי לחכות בין הטיפולים.
אני לא זוכרת שהיה שינוי משמעותי מבחינת כמות הביציות שנשאבו או הרירית באותו הטיפול.
לאחר מכן עברתי עוד שלושה טיפולים ברצף אצל רופא פרטי. הוא שאל אותי בין טיפול לטיפול אם אני לא מעדיפה לנוח והרגשתי ש"המנוחה" עושה לי יותר רע מטוב.. בדק שאין ציסטות והמשכתי לטיפול הבא. הרופא כמובן לא המליץ אחרת אלא רק הציע לי לנוח.
ההמתנה כל כך קשה עבורי.
ההגיון אומר שצריך לנוח, מאידך התרופות הן ששולטות בהורמונים.
כן אמרתי לעצמי שקשה ככל שיהיה אם הטיפול האחרון לא יצליח- אעשה הפסקה. לשמחתי בינתיים הכל בסדר ואני מחכה לאולטרסאונד שיתקיים בשבוע הבא.
לכי עם הלב, תקשיבי גם לרופא והמון בהצלחה!!!
תעדכני מה החלטת יקירה

 

[נועה312]

דעה אישית

אני הייתי לוקחת את ההפסקה. זה רק חודש והיו לי הפסקות כפויות הרבה יותר ארוכות (5 חודשים אחרי חוץ רחמי + בית חולים סגור בפסח, עוד חצי שנה הפסקה כפויה בגלל cmv..) וכן הרגשתי שאחרי הפסקות התגובה השתפרה.
אם יש עוד בדיקות שלא עשית כמו היסטרו אבחנתית, תוכלי לנצל את החודש הזה לעשות אותן ולהרגיש שאת עדיין בעשייה שמקדמת אותך למטרה ואני מקווה שבקרוב תחזרי ותספרי על הריון תקין.

 

[hadari31]

זה באמת לא פשוט כשכופים עלינו להמתין

כי אז מרגישות שלא עושות דבר למען המטרה שלנו. הייתי מתחרפנת בהפסקות
בעיקר כי סיימתי את ההקצבה השנתית של הקופת חולים.
מדברייך נראה שהרופא לא החלטתי במיוחד עם ההפסקה אז נראה שזה
יותר החלטה שלך אז פשוט תקשיבי לליבך . התשובות תמיד נמצאות אצלנו בלב.
לפעמים מנוחה משפרת תגובה.
מה שיהיה, העיקר שתצליחי במהירה.

 

[PAND76]

אני מבוגרת ממך בשלוש שנים וגם לי יש הפסקות מדי פעם

ואני דווקא, עם כל הקושי, מברכת עליהן. מנצלת את הזמן לעשות כל מיני דברים בבית ועם הבעל, כדי לחזק זוגיות שבטירוף הטיפולים, לעתים נשכחת.
אם יש לך רופא טוב ואת סומכת עליו, הייתי מתגברת על הפחד ונוהגת לפי עצתו. אבל כדי להרגיע עצמי ולהרגיש שאני עושה דבר מה, הייתי מנצלת החודש הזה לדיקור, להיסטרוסקופיה אבחנתית אם זה רלוונטי עבורך ולכל טיפול אחר שהרופא ממליץ.

 

[ענבלית16]

הייוש

חודש אכן מרגיש כמו נצח,
אני יודעת שאני לא בגילך, אבל משהו בהספקה שנכפתה עליי עכשיו, שכרגע לא ברור בדיוק כמה זמן תהיה (איזון בלוטת תריס), מרגיש לי נכון. ביצעתי טיפולים חצי שנה ברצף, ועכשיו פשוט עצרתי. מקווה שלא אשמע קלישאתית אבל תנסי ליהנות מהחודש הזה. היו לי יחסית הרבה אירועים החודש, אני הולכת להופעה של אנריקה (!), עושה הרבה ספורט, נהנית מהקטנה, "מתכרבלת" עם החצי שלי מתי שרוצים, לא רצה בבוקר לאסותא וכוססת ציפורניים עד תוצאות הבדיקה, לא כמעט מתעלפת בכל יום של המתנה לבטא, ועוד... כמובן שאני מחכה לחזור לעשייה לקראת המטרה. במקרה שלך הייתי לוקחת את המלצת הרופא, ועושה הפסקה כדי לחזור במלוא הכוח הפיזי (כדי שיהיו תנאים מצוינים לשאיבה ולהחזרה) ובמלוא הכוח הנפשי, עד כמה שאפשר. יכולה להגיד לך שזה עוזר לי להשיב את הכוחות לגוף. הרבה הצלחה!

 

[שירלי 666]

אולי אני קצת נאיבית אבל מעדיפה להישמע להוראות הרופאים

אז גם אני עשיתי הפסקות... התעצבנתי... יללתי לבעלי... אבל ביצעתי בסוף את ההפסקות אני רוצה להאמין שהם יודעים "קצת" יותר טוב מאיתנו , אז מקשיבה להוראות הרופאים כל עוד הם בגדר נורמלי יחסית... (לא בטוחה איך הייתי מקבלת אם היו אומרים לי לחכות חצי שנה.,, אבל חודש זה נורמלי... בהפסקה האחרונה אפילו הספקתי "להגניב" טיול ללונדון

 

[haych]

אם הטיפול פחות אפקטיבי עכשיו

אז זו לא שאלה בעיניי.
חבל על כל ההורמונים ועוגמת הנפש כשלא מתקבלת תוצאה מיטבית.
אם את סומכת על הרופא ועל ההערכה שלו שהפסקה תשפר את התגובה, לדעתי כדאי מאוד להקשיב לו.

אני ממש מבינה אותך, אני בהפסקה של חצי שנה ובשלושת החודשים הראשונים היה לי קשה בטירוף. ברמה של דכאון עם כל וסת, כי אני רגילה שמה שמרים אותי זה הטיפול הבא. עכשיו כבר ממש כייף לי להיות בהפסקה ויהיה לי מאוד קשה לחזור לטיפולים (יש ברירה?)