חודש אלול |שופר|
{נפתח בהקדמה קצת משונה... ישנה מחלוקת בקרב אנשי הרוח מהעלום כולו- מהי מגמת העולם. יש מי שאומר כי העולם מתקדם קדימה, שואף מעלה ומתפתח עם הזמן. עובדה- שהעולם משתכלל מאד עם התקופות השונות ואם פעם היה האדם רכוב על חמור, היום הוא טס במטוס, בעבר היה אוכל רק לכם עם מעט שמן במאמץ רב ואילו היום הכל מגיע מן המוכן ובשפע רב. מאידך גיסא- יש מי שאומר שהתפתחות העולם היא עקב האכילס הגדול ביותר שלו. אם פעם כדי להחריב את כל העולם נדרש היה ללכת מאדם לאדם ולהרגו נפש, ואילו כיום נדרשות בערך כמה לחיצות כפתור ע"מ לשגר כמה טילים שיחריבו את העולם.} היהדות מציגה גישה מאד ברורה בנושא זה של מגמתו של העולם... גאולה. העולם מתקדם לקראת גאולה, זאת אומרת- הוא מתפתח לקראת מציאות יותר טובה ושלמה. דבר זה ניתן ללמוד גם ממאמר המשנה האומרת כי שבעה דברים קדמו לעולם, ואחת מהם היא התשובה. ניתן ללמוד מכאן שהעולם נברא ע"מ שיוכל להתקדם ולהשתכלל- 'להתּקן'. (אמנם ישנה מחלוקת האם הגאולה תלויה בתשובה או לא ונפסק שאינה תלויה, אך אין ספק שהן קשורות זו בזו). אם נתבונן במושג התשובה, נראה כי הוא עצום ומופלא. תארו לעצמכם שיום אחד חברכם לכיתה פוגש אתכם בבוקר ובתור "שולם עליכם" או סתם "בוקר טוב" מקבלת את פניכם סטירה מצלצלת הנשמעת למרחקים ואולי אף בקרב חבריכם... הכעס רב... מיד לאחר מכן הוא אומר " אוי סליחה, לא התכוונתי. הייתי בטוח שאתה דני...". אז נכון שאולי גם לדני הוא לא היה צריך לעשות זאת, וייתכן שעוד יותר מעליבה אותך העובדה שהוא משווה אותך לדני, אך מכל מקום- הוא לא התכוון לעשות זאת. ואף על פי כן- אתה חושב לעצמך- את הנעשה אין להשיב, הרי המכה כבר השתחררה מכף ידו וכל נחת זרועו הונחתה על לחייך המסכנה, אפי' יש קצת צבע על הלחי. מדוע תהיה לו כפרה? הוא ע-ש-ה את המעשה. ניקח דוגמא קצת יותר חריפה- רוצח בשגגה. מדוע תהיה לו כפרה, והרי המת מוטל לפנינו. אנו יכולים אולי למחול לו מצידנו, אך המעשה עשוי, אי אפשר להתעלם מן העובדות. כאשר עושה האדם תשובה, ישנם כידוע 4 שלבים. הכרה בחטא, חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד. ברגע שהאדם מתחרט על חטאו, מודה ומתוודה על כך שהמעשה שעשה היה רע ואף מקבל לעתיד לבוא שלא יחזור עליו- הרי הוא כאומר שאילו היה ניצב כעת באותו המקרה- לא היה עושה זאת ולכל הפחות לא היה רוצה לעשות זאת. הוא מתחרט על אותו המעשה שנעשה בעבר. נמצא שאותו האיש כביכול עשה את המעשה כשיכור, ושיכור לא ניתן להאשים בפגיעה. כעת- הוא לא התכוון לעשות את העבירה בעבר. אומרים לנו חז"ל- הרהורי עבירה קשים מעבירה. א"כ, לכאו' ניתן להסיק בק"ו שהרהורי תשובה גדולים מתשובה, שהרי התשובה גדולה מן העבירה. אמנם ביטוי התשובה בפועל הוא הכרחי כדי לגלות את המחשבה הזו ולהביא אותה לידי ביטוי בפועל. לרוב, אם נשים לב למעשינו, נמצא שלפני כל עבירה שעושה האדם קודמת לו גם הרהור תשובה (אולי חוץ ממעשים שבהם ל"ע הורגל האדם כלשון הרע שיכול האדם להגיע למצב בו יאמר לשון הרע, בלי להבחין בין דיבור לדיבור). וא"כ נמצא את כל חייו של האדם בתשובה מסויימת, אך שוב- כמובן שחובה עלינו להוציאה לפועל. ע"מ שנראה באמת כי הננו מתחרטים על מעשינו ובכך מראים כי לא התכווננו כלל לעשיית המעשים. וברוח חגיגית זו- הייתי שמח לבקש סילחה ומחילה מכל מי שפגעתי בו במהלך השנה האחרונה ובכלל, באופן פעיל או סביל (אקטיבי או פסיבי בלעז). בברכת "לתקן עולם במלכות שדי", חודש של סליחה ומחילה, תשובה וכתיבה וחתימה טובה.
{נפתח בהקדמה קצת משונה... ישנה מחלוקת בקרב אנשי הרוח מהעלום כולו- מהי מגמת העולם. יש מי שאומר כי העולם מתקדם קדימה, שואף מעלה ומתפתח עם הזמן. עובדה- שהעולם משתכלל מאד עם התקופות השונות ואם פעם היה האדם רכוב על חמור, היום הוא טס במטוס, בעבר היה אוכל רק לכם עם מעט שמן במאמץ רב ואילו היום הכל מגיע מן המוכן ובשפע רב. מאידך גיסא- יש מי שאומר שהתפתחות העולם היא עקב האכילס הגדול ביותר שלו. אם פעם כדי להחריב את כל העולם נדרש היה ללכת מאדם לאדם ולהרגו נפש, ואילו כיום נדרשות בערך כמה לחיצות כפתור ע"מ לשגר כמה טילים שיחריבו את העולם.} היהדות מציגה גישה מאד ברורה בנושא זה של מגמתו של העולם... גאולה. העולם מתקדם לקראת גאולה, זאת אומרת- הוא מתפתח לקראת מציאות יותר טובה ושלמה. דבר זה ניתן ללמוד גם ממאמר המשנה האומרת כי שבעה דברים קדמו לעולם, ואחת מהם היא התשובה. ניתן ללמוד מכאן שהעולם נברא ע"מ שיוכל להתקדם ולהשתכלל- 'להתּקן'. (אמנם ישנה מחלוקת האם הגאולה תלויה בתשובה או לא ונפסק שאינה תלויה, אך אין ספק שהן קשורות זו בזו). אם נתבונן במושג התשובה, נראה כי הוא עצום ומופלא. תארו לעצמכם שיום אחד חברכם לכיתה פוגש אתכם בבוקר ובתור "שולם עליכם" או סתם "בוקר טוב" מקבלת את פניכם סטירה מצלצלת הנשמעת למרחקים ואולי אף בקרב חבריכם... הכעס רב... מיד לאחר מכן הוא אומר " אוי סליחה, לא התכוונתי. הייתי בטוח שאתה דני...". אז נכון שאולי גם לדני הוא לא היה צריך לעשות זאת, וייתכן שעוד יותר מעליבה אותך העובדה שהוא משווה אותך לדני, אך מכל מקום- הוא לא התכוון לעשות זאת. ואף על פי כן- אתה חושב לעצמך- את הנעשה אין להשיב, הרי המכה כבר השתחררה מכף ידו וכל נחת זרועו הונחתה על לחייך המסכנה, אפי' יש קצת צבע על הלחי. מדוע תהיה לו כפרה? הוא ע-ש-ה את המעשה. ניקח דוגמא קצת יותר חריפה- רוצח בשגגה. מדוע תהיה לו כפרה, והרי המת מוטל לפנינו. אנו יכולים אולי למחול לו מצידנו, אך המעשה עשוי, אי אפשר להתעלם מן העובדות. כאשר עושה האדם תשובה, ישנם כידוע 4 שלבים. הכרה בחטא, חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד. ברגע שהאדם מתחרט על חטאו, מודה ומתוודה על כך שהמעשה שעשה היה רע ואף מקבל לעתיד לבוא שלא יחזור עליו- הרי הוא כאומר שאילו היה ניצב כעת באותו המקרה- לא היה עושה זאת ולכל הפחות לא היה רוצה לעשות זאת. הוא מתחרט על אותו המעשה שנעשה בעבר. נמצא שאותו האיש כביכול עשה את המעשה כשיכור, ושיכור לא ניתן להאשים בפגיעה. כעת- הוא לא התכוון לעשות את העבירה בעבר. אומרים לנו חז"ל- הרהורי עבירה קשים מעבירה. א"כ, לכאו' ניתן להסיק בק"ו שהרהורי תשובה גדולים מתשובה, שהרי התשובה גדולה מן העבירה. אמנם ביטוי התשובה בפועל הוא הכרחי כדי לגלות את המחשבה הזו ולהביא אותה לידי ביטוי בפועל. לרוב, אם נשים לב למעשינו, נמצא שלפני כל עבירה שעושה האדם קודמת לו גם הרהור תשובה (אולי חוץ ממעשים שבהם ל"ע הורגל האדם כלשון הרע שיכול האדם להגיע למצב בו יאמר לשון הרע, בלי להבחין בין דיבור לדיבור). וא"כ נמצא את כל חייו של האדם בתשובה מסויימת, אך שוב- כמובן שחובה עלינו להוציאה לפועל. ע"מ שנראה באמת כי הננו מתחרטים על מעשינו ובכך מראים כי לא התכווננו כלל לעשיית המעשים. וברוח חגיגית זו- הייתי שמח לבקש סילחה ומחילה מכל מי שפגעתי בו במהלך השנה האחרונה ובכלל, באופן פעיל או סביל (אקטיבי או פסיבי בלעז). בברכת "לתקן עולם במלכות שדי", חודש של סליחה ומחילה, תשובה וכתיבה וחתימה טובה.
