חודש אחרי

fofa777

New member
חודש אחרי

טוב אז היום זה ה-30 של אמא שלי :(
אלה כמה מהדברים שהבנתי על הקשר שלי עם אימי המדהימה:
שהיא באמת נלחמה כל השנים האלה עם המחלה וזה היה רק בשבילי ובשביל לראות אותי גדלה ומתפתחת- על זה אני ממש מאושרת שהבאתי לה נחת ושהיא הלכה כאשר יודעת שאני בהריון
שהיא הייתה אדם מאוד אהוב על ידי מי שהכיר אותה- כל מי שמתקשר אליי ודואג לי עושה זאת עקב האהבה הגדולה לאמא שלי..
לי היא לא אמרה אבל לאנשים סביבה אמרה במיוחד בחודש האחרון שלה, על כמה שהיא שמחה שיש לה אותי ובלעדיי הכל היה אחרת-אני נורא שמחה שיכולתי להוכיח לה שאני תמיד אדאג לה.תמיד אמרתי לה את זה, שהיא אצלי מקום ראשון ואני אטפל בה והייתה לי באמת האפשרות לא רק לטפל סיעודית בה אלא גם להחזיק לה את היד כשהיא הייתה צריכה.
אחד הדברים שמעצבנים/מצחיקים אותי זה כל מני דברים שביקשתי ממנה לא לספר ועכשיו יש אנשים ששואלים אותי עליהם והבנתי שהיא כן סיפרה...............ואין על מי לכעוס..אז אני לא כועסת כי אני יודעת שהיא לא עשתה את זה ממקום רע אלא כי היא פשוט שכחה שאמרתי לא לספר......
בסך הכל אני בסדר, מתגעגעת המון ויש כל מני טריגרים כמו בארוחה משפחתית שהבת של קרובת משפחה (ילדה בת 3) התנהגה לא יפה והאמא כעסה עליה אז הילדה התחילה לבכות ליד השולחן ואמא שלה אמרה לה בטון כועס "תפסיקי לבכות" אז הילדה אמרה "אבל זה קשה להפסיק" ואז אני התחלתי לבכות כי זה באמת קשה להפסיק!!
 

mykal

New member
ובסיפור האחרון שלך,

גרמת גם לי לבכות.
כן, קשה להפסיק לבכות, ואולי גם לא צריך להפסיק--כשנזכרים.
ואני כ"כ מזדהה עם הצורך לזכור אתהדמות המושלמת שהיא אמא שלך.
 

אשבל1

New member
שמחתי והתרגשתי לקרוא את התובנות שלך

וגם הזלתי דימעה עם הפיסקה האחרונה, איזו ילדה מקסימה, ולך חיבוק
 
למעלה