חודשים של פרידה

[יפעת*]

חודשים של פרידה

אף פעם בחיי לא נפרדתי בחודשים מעולם לא היו לי אושר וכאב מסתובבים במעגל סגור חורשים חריש עמוק אל תוך הלב אתה הולך ואתה כאן. מרגישה איך שהכל נסגר עוטף עצמו בתוך עשן לצורך הבידוד הרגשות הופכים כהים גם אהבה וגם כאב וזה מקשה על הכתיבה אבל מקל קצת על הלב

 

[jack1]

למה לקחת ללב שהגברים יקחו במקומנו!!!!!

למה לקחת ללב תני לו שהוא יתפוצץ וירדוף אחרייך אגב לא רע בתור משוררת את יכולה להצליח לא רע!!! אירית

 

[,,ליאור]

אירית צודקת, שהגברים ימשיכו לבכות בלילה

 

[קרני]

זה נשמע כמו הכרזת מלחמה...

ואני חושבת שהכי קל זה להאשים... ומזדהה עם אדמוני - יש שני מפסידים וכל אחד מהם מתמודד אחרת עם ההפסד. השאלה החשובה היא כיצד מתמודדים?!?

 

[אדמוני*]

שהגבר יתפוצץ?

עם כל הכבוד באהבה אין מפסידים ומנצחים,יש רק מפסידים האחת פחות השני יותר. אהבה לא מבדילה בין גיל ,מין,וגזע. הזמן הוא המרפא על אחת כמה וכמה שמדובר באהבה. הסיבה לשברון לב ידועה לאותו זוג בלבד ,ושם בחדרי חדרים התשובה נמצאת. לא צריך להיות אדם צר מחשבות ,זאת לא השיטה ``שהגבר יתפוצץ`` חוכמה גדולה להגיד זאת מהצד שמעורבים רגשות שהלב נשבר.

 

[,,ליאור]

תגובה לאדמוני

אתה יודע שבמקרה הזה נוח לנו לדבר כי כך מורידים אבן מהלב, כל עוד זה לא מזיק נמשיך לדבר. זה רק בנינו

 

[יפעת*]

תודה

תודה לכולכם על התגובות נהנתי לקרוא אותן. רק רוצה לציין שבכמה שורות קשה מאוד להבין או להסביר יחסים שלמים. אין לי שום רצון שהוא יתפוצץ או שיכאב לו, הפרידה הזו לא תהיה יותר קלה אם כן. בכל מקרה לא תמיד יש צד רע בפרידות, לפעמים הן צריכות לקרות ולפעמים החיים מאלצים אותנו לעשות דברים שאנחנו לא ממש רוצים אבל אין ברירה.אני מקבלת עלי את כאב הפרידה כמו שקיבלתי את אהבתו ונתתי את שלי, ואני רק יכולה לאחל לעצמי שפעם אצליח לממש אהבה שכזאת. ושוב תודה יפעת

 

[קרני]

יפעת מתוקה...

חשיבה מדהימה, ואני בטוחה שהיא תוביל אותך למקום הנכון! לפני הכל, לא שכחת שמדובר ברגשות בני אדם, וזה מקסים! בהצלחה!!! @ @ J U

 

[erez32]

לאירית

הי צודקת מעבר להשגה אחת : ואם האישה היא המנייקית אז ניתך להפוך את המשפט שלך (עם כל הכאב עדיין צריך להמשיך לשרוד לחייך ולהמשיך הלאה) ארז [email protected]

 

[שועלון]

לוקח לריאות

הגברים לא לוקחים ללב רק אם הוא לא מעשן אחרת הוא תמיד לוקח לריאות אבל האמת שהגבר תמיד לוקח ללב רק שהוא מפנים זאת לכן בבתי אבות יש יותר אמהות כי הנשים גורמות לנו לקחת ללב והרוצח השקט גומר עלינו לאט אבל בטוח

 

[דין1]

תגובה

היי יפעת , אין פרידות שמחות, כל פרידה תומנת בחובה עצב וכאב אפילו מידיד שרק נוסע רחוק מאיתנו כל שכן לאהוב שנפרד מאיתנו .לא חשובה הסיבה לפרידה , מה שחשוב זה איך מתגברים עליה על הכאב והעצבות. קראתי כאן את תגובותיהם של `` חברינו `` לצערי כל אחד מאיתנו שוכח , כשהוא מגיע `` לתת יעוץ בגרוש `` כיצד במצבים דומים הוא חש הכאב הוא כאב והעצב הוא עצב אצל כולנו. אין מנצחים והן מנוצחים אין שמחים ואין עצובים בסיפורים מסוג זה , כאן כולם מפסידים .מי יותר ומי פחות,אבל כולם מפסידים בסופו של דבר . לצערי הדרך היחידה להתמודד עם כאב זה הזמן הוא הזמן, והיכולת שלנו לאסוף את השברים קטנים כגדולים לחבר להתגבר ולהמשיך קדימה . אל לנו להיסתכל לאחור בערגה למרות שלעיתים נעים וכייף להיזכר בתקופות היפות שהשארנו מאחור `` בשביל החיים`` . תמשיכי לחיות , תבני לך חיים חדשים תוך למידה מטעויות העבר עד כמה שניתן ותראי תמיד את חצי הכוס המלאה . מצחיק שאני אומר לך זאת , כי אותי תמיד מאשימים שאני רואה את חצי הכוס הריקה , אבל באמת ישנם כל כך הרבה דברים יפים מסביבנו תראי אותם ותמשיכי קדימה בתנופה . דרך אגב אני לא בטוח שהרצון כפי שמבטאות זאת חלק מחברותנו לפורום לראות בסיבלו של השני הוא הפתרון הנאות . לכל אלה שמציעים / מציעות זאת , תזכרו פ ע ם א ה ב ת ן א ו ת ו ( או אותה מאוד ) , שנאה היא לא פתרון לשום דבר בחיים . ממני

 

[יפעת*]

דין 1

תודה על הדברים שכתבת, יותר מכולם אתה נגעת במה שאני חושבת אם תקרא את התגובה שלי (תודה) תבין שאין כאן שנאה או כעס אלא המון אהבה. יפעת

 

[erez32]

תיאור ממצה !

יפעת כל מילה נכונה. עכשיו נשאלת השאלה איך יוצאים מהמעגל והיכן את ההית משובצת בסיפור ארז [email protected]

 

[טוליפ,]

על הפרידה...

בכל התחלה,מתחיל להיווצר גם סממן של פרידה..הסקרנות,החיזור, ההתאהבות,האהבה..ההתעלסות..כל כך ממוקדים בעצמם,שאינם שמים כלל לב,לעוצמת הפרידה המתחזקת והולכת.והמאיימת להתרחש בכל רגע. זוגות זוגות,הם קיימים ההפכים בינינו..ורבים לאין ספור.. ולכן לכל התחלה,יש אי שם גם סוף..מי שמטפס על ההימלייה,חייב בסוף לרדת..ארוחה טובה..הצגה..ואפילו ספר טוב,כמו סדרת הארי פוטר,מסתיימים..ככל שיודעים לזהות את גרעין הפרידה,בתחילת הדרך אפשר אולי,,לשמרו קטנטן,,פוטנציאלי אמנם,אבל חלשלוש,ונטול כוח..אך כשאיננו שמים לב לפוטנציאל הפרידה..ואיננו מכינים עצמינו אליו,הוא מתחזק והולך..מתערב יותר ויותר בחיי היוםיום, ואז,הוא יוצא מהכח אל הפועל..כמעט תמיד כשאיננו מוכנים נפשית אליו,דווקא כאשר עוצמת האהבה..התשוקה,והרצון להתאחד,הם בשיאם.. ואז,עוצמת הפרידה,כמוה כתחושת אובדן נוראי,ללא נשוא..ותחושת האבל על האובדן..נראית נצחית..חסרת מוצא.אבל,מתחתית הבאר אפשר לעלות רק למעלה..העלייה,קשה..ויש חברים שעוזרים..ויש שמיים כחולים,בקצה הבאר..ואהבה חדשה..שאולי ממתינה בפינה.אפשר