חוגים
לפני יומיים התחיל בצהרון הקיבוצי שאביגיל (כיתה א´) נמצאת בו אחרי ביה"ס, חוג ג´ודו. השיעור הראשון היה שיעור נסיון והדגמה, והמון ילדים באו בשמחה לראות, וכך גם אביגיל וחברותיה הטובות. השיעור, כפי שנראה לי מהצד, היה הצלחה - המורה, עולה מרוסיה, לא צעיר, נראה בהתחלה מעט מרתיע: שומר על משמעת נוקשה (זה, כפי שידוע לי חלק מהתורה), אבל בהחלט גם מפרגן ומשבח כל הצלחה, גם חלקית, וסה"כ נראה בסדר גמור. הבנות חזרו נלהבות - כל אחר הצהריים הן הראו לכל מי שרק הסכים את התרגילים שלמדו, והסכימו כולן שחובה ללכת לחוג. למחרת דיברתי עם אביגיל על החוג - ופתאום התברר שהיא לא רוצה ללכת. למה? כי החברות החליטו לא ללכת, כי המורה לא נחמד וכל הזמן צועק (הוא לא), וכי זה בכלל לא היה מעניין ולא כיף. לי זה מאד חבל, כי אני חושבת שלא יזיק לה תגבור בתחום הפיזי. היא מאד מפותחת מבחינה שכלית, אבל מבחינה פיזית היא בהחלט ממוצעת (לא פחות, לא יותר מכפי גילה), ולא מאד מתענינת בתחום (משחקי ספורט וכו´), ודווקא עכשיו, כשנכנסה לכיתה א´, וכל היום רק יושבים, זה נראה לי ממש נחוץ. בנוסף, כפי שאמרתי, התרשמתי שהיא ממש נהנתה בשיעור, וההחלטה שלא ללכת נובעת מהחלטת החברות, לא ממנה (אחת משתי החברות הלכה איתה גם לפני שנה לחוג ריקוד, והתקשתה מאד להתמיד, כל פעם "לא התחשק לה" או ש"היה לה משהו אחר"). השאלה היא, האם להתעקש, לנסות לשכנע אותה, ואם כן איך, לפחות ללכת מספר פעמים בלי החברות כדי לראות, או לעזוב את הענין. אין לי ספק שמעצמה היא ילדה עם יכולת התמדה וענין, והייתי רוצה שהיא לפחות תיתן לזה צ´אנס. מצד שני, זה חוג שלה, ואם עיקר הכיף הוא ללכת עם חברות, אולי החברות יותר חשובות מתוכן החוג? אני צריכה לציין שרשמתי אותה גם לחוג רכיבה, אתמול היה שיעור ראשון (בלי קשר לחברות הפעם) והיא נהנתה נורא, היתה כל כך נרגשת, ששאלה אותי "אם יהיו עוד חוויות מרגשות השבוע, כי אחרת היא רק תחשוב על החוג כל הזמן עד שבוע הבא"...
לפני יומיים התחיל בצהרון הקיבוצי שאביגיל (כיתה א´) נמצאת בו אחרי ביה"ס, חוג ג´ודו. השיעור הראשון היה שיעור נסיון והדגמה, והמון ילדים באו בשמחה לראות, וכך גם אביגיל וחברותיה הטובות. השיעור, כפי שנראה לי מהצד, היה הצלחה - המורה, עולה מרוסיה, לא צעיר, נראה בהתחלה מעט מרתיע: שומר על משמעת נוקשה (זה, כפי שידוע לי חלק מהתורה), אבל בהחלט גם מפרגן ומשבח כל הצלחה, גם חלקית, וסה"כ נראה בסדר גמור. הבנות חזרו נלהבות - כל אחר הצהריים הן הראו לכל מי שרק הסכים את התרגילים שלמדו, והסכימו כולן שחובה ללכת לחוג. למחרת דיברתי עם אביגיל על החוג - ופתאום התברר שהיא לא רוצה ללכת. למה? כי החברות החליטו לא ללכת, כי המורה לא נחמד וכל הזמן צועק (הוא לא), וכי זה בכלל לא היה מעניין ולא כיף. לי זה מאד חבל, כי אני חושבת שלא יזיק לה תגבור בתחום הפיזי. היא מאד מפותחת מבחינה שכלית, אבל מבחינה פיזית היא בהחלט ממוצעת (לא פחות, לא יותר מכפי גילה), ולא מאד מתענינת בתחום (משחקי ספורט וכו´), ודווקא עכשיו, כשנכנסה לכיתה א´, וכל היום רק יושבים, זה נראה לי ממש נחוץ. בנוסף, כפי שאמרתי, התרשמתי שהיא ממש נהנתה בשיעור, וההחלטה שלא ללכת נובעת מהחלטת החברות, לא ממנה (אחת משתי החברות הלכה איתה גם לפני שנה לחוג ריקוד, והתקשתה מאד להתמיד, כל פעם "לא התחשק לה" או ש"היה לה משהו אחר"). השאלה היא, האם להתעקש, לנסות לשכנע אותה, ואם כן איך, לפחות ללכת מספר פעמים בלי החברות כדי לראות, או לעזוב את הענין. אין לי ספק שמעצמה היא ילדה עם יכולת התמדה וענין, והייתי רוצה שהיא לפחות תיתן לזה צ´אנס. מצד שני, זה חוג שלה, ואם עיקר הכיף הוא ללכת עם חברות, אולי החברות יותר חשובות מתוכן החוג? אני צריכה לציין שרשמתי אותה גם לחוג רכיבה, אתמול היה שיעור ראשון (בלי קשר לחברות הפעם) והיא נהנתה נורא, היתה כל כך נרגשת, ששאלה אותי "אם יהיו עוד חוויות מרגשות השבוע, כי אחרת היא רק תחשוב על החוג כל הזמן עד שבוע הבא"...