חובזות = לחם ערבי

[קשכפית]

חובזות = לחם ערבי

האם הכותרת אומרת משהוא למישהוא? אחרי שאקרא את התשובות אז אני אגיב. בנתיים זה בעצם מין חידון שכזה...

יאללה ביי.

 

[דרדרית]

זה הצמח הירוק הזה שקטפנו

ואכלנו. יודעת איך נראה רק קשה לתאר. בטוחה שאזהה אותי כשאראה. לא זוכרת את הטעם רק זוכרת שבהשפעת חברות ילדות נהגתי לקטוף ולאכול ואפילו אמרתי שזה טעים. ואגב- החמצוצים? הם באמת היו טעימים.....

 

[פרחבר]

אכלנו את הכותרת, נראה כמו

פרח עבה, ירוק ובשרני. מאוד אהבתי לאכול, עד היום אם רואה חוטפת כמה ואוכלת, הילדים שלי לא מבינים מה אני אוכלת בדיוק ומסרבים התוקף לטעום...

 

[גלי®]

יודעת כמה ברל'ך אכלתי ככה בטעות?

))) הייתי ילדת טבע, למרות שגדלתי בעיר... נהגתי לשוטט בהר שעל יד הבית ולכרסם צמחים ופרחים, למדתי דרך ניסוי וטעיה אלו פרחים מותר לאכול ואלו אסור.. )

 

[דרדרית]

אכלת את הברל'ה???? לא יפה../images/Emo46.gif

 

[גלי®]

בטעות, נו... ))

 

[אָלוֹנָה]

../images/Emo5.gif

 

[קשכפית]

טוב קצת על חובזות

גדלתי בערד (מדבר) ושם גדלו שיחים שעליהם עיגולים ירוקים כאלה עטופים במעטה של עלה וככה קראו לזה חובזות = לחם ערבי ואהבתי את זה בטרוף, הייתי מתיישבת ליד שיח וקוטפת המון המון ואז באה הביתה ומקלפת ורוחצת אותם ואוכלת כמו גרעינים יאמי יאמי בתל אביב אין כזה וחבללל

 

[אָלוֹנָה]

גם אנחנו אכלנו חובזות

הם נראו כמו עגבניות קטנטנות וירוקות, שמעתי שבזמן המצור בירושלים אני חושבת שגם בצנע עשו מהן תבשילים. אבל שכחתן? היה עוד שימים בצמח, אותו פרי שלא אכלנו צמח והפך למקור החסידה שהתייבש קצת ונהיה חום שמנו אותו על החולצה וה"מחטים" הסתובבו לסלילים. קראנו להם שעון. זוכרים?

 

[גלי®]

ברור... והיו גם את השיבולות האלו

(כן, דפקא לכם, לא "שיבולים")) ) שהיינו זורקים והם היו נתקעו בסוודר... וסירה קוצנית, מי זוכר?יודעים כמה נוח לישון על ה"קוצניה" הזו?

 

[דרדרית]

אהבנו לראות איך מקור החסידה מסתובב

לו ועד היום זה נשמע לי מעניין. אגב חובייזה הייתה גם בנוף ילדותי באשקלון שם, הייתה לסבא שלי גינה שנראתה בעיני כילדה- ענקית. היו שם בסוף החורף- אביב מיליוני פרחים- עין התכלת שנראתה כה גדולה, דם המכבים וסביונים וחרציות. זוכרתשהסתובבתי שם בין הפרחים כשהרחציות כמעט כיסו אותי בגובהן ודמיינתי לי שאני בארץ האגדות.

 

[bimbo.]

אני גרתי בבית עם חצר גדולה,

ושם, נוסף לעצי פרי, גן ירק, חתולים, עז תרנגולות וברווזים, צמחו וגדלו גם כל השיחים/צמחים שהזכרתן. היה אז כיףףףףףףףףףףףףף

 

[אָלוֹנָה]

שיבולות שועל../images/Emo6.gif

לא סתם שיבולות. והיו קוצים כאלה עגולים שהיו חוזרים איתנו על הגרביים בעיקר ואיפה לא?

 

[גלי®]

את יודעת שהשיבולות האלו, הן אחד

דברים המסוכנים ביותר לבעלי חיים? כשקוץ כזה נכנס לאוזן של כלב או חתול, או מתחת לעור, חבל"ז על הזמן...

 

[נֵנָה]

אגלה לכן עוד דבר ../images/Emo107.gif

בקשר לאותה "שיבולת שועל". אם אנחנו מתכוונים לאותו צמח עם הזיפים והקוצים הקטנים שנדבקים למכנסיים, לגרביים ולשערות הכלבים ... כשהיה לי פעםכלב שהסתובב חופשי בחוץ, הוא חוזר תמיד כששערות השפם שלו דבוקות לגמריא עם הקוצים הקטנים והירוקים האלה ולא הבנתי, מה יש לו לחפש דוקא בין העשבים האלה ... מסתבר, שבעלי החיים ובעיקר הכלבים, נוהגים לאכול את העלים הארוכים הירוקים של אותו צמח, כי זה עוזר להם בעיכול וכשהם מרגישים לא טוב ... ובאותה "הזדמנות" שהם אוכלים את עלי הצמח, נדבקים מסביב לפיהם הקוצים הזעירים שלו (הרי זוהי אחת מצורת הפצת הזרעים בטבע ...). עד היום, כשאני יורדת עם הכלבים החוצה, הכלבה הזקנה מחפשת תמיד בתוך הדשא את העלים הירוקים בעיקר כשהם עדיין צעירים ורעננים (ואז טרם צמחה השיבולת עם הקוצים) ואוכלת אותם ...

 

[פרחבר]

היינו קוראים להם "שעון", כי לפעמים

אחד המחוגים היה המתלפף סביב השני ונפתח לאט, ממש כמו מחוג של שעון..

 

[נֵנָה]

וזוכרים מה עשינו עם השושן הסיני?

אם אינני טועה, זה השם ... אם לא, אנא תקנו אותי

היינו מורטים את עלי הכותרת מסביב, מפרקים בזהירות את העלי הדק והארוך שבקצהו העליון האבקנים ובקצהו התחתון השחלה השמנמנה והדביקה והיינו מדביקים אותה על האף ...?

 

[מודולרי]

זה לא שושן סיני

זה היביסקוס

 

[deathcaster]

או יותר מדוייק

השושן הסיני בששפת העם נקרא היביסקוס סיני ( האדום ) להבדיל מההיביסקוס המצוי ( הלבן ) יש להבדיל בין ההיביסקוס הסיני ( שפרחיו פתוחים ) לבין הדבוקית המעוצה ( שפרחיה סגורים ) למרות שבילדותי את שניהם הייתי מדביק על האף

לגבי "מקור החסידה" שהוזכר כאן קודם , או אחותו " ציפורן החתול " היינו לוקחים את כל הגבעול , עושים לולאה ו"יורים" את ה"מקור" לשערות ראשיהן של הבנות

, למי שהיה לה תלתלים זה היה בעסה !