חה"כ אמיר אוחנה הושבע, החרדים החרימו

[אדום כתום ירוק]

 

[אדום כתום ירוק]

זה לא נקרא להיות צבוע...

אם פוליטיקאים יהיו נוכחים בארועים טקסיים בכנסת המכבדים קולגות הנוגדים את השקפת העולם האישית שלהם, זה לא יהפוך אותם לצבועים, אלא לשליחי ציבור המכבדים את המוסד ואת התפקיד שלהם. שיבלעו את הרוק ויתייצבו כי התפקיד מחייב.

ושאלה: איך הצדקנות שלי מפתחת שנאה כאשר המחרימים הם אלה שמעבירים את המסר שמותר להחרים ולשנוא את האחר כי הוא נוגד את השקפת עולמם האישית?

אולי אתה לא מבין, אבל הדתיים הם הבונקר בסיפור הזה, לא החילוניים. אנחנו מנסים לפנות אליהם בשלל דרכים והם בשלהם.

 

[ItsikH]

"החופש שלך לנופף באגרופך מסתיים במקום בו אפי מתחיל"
זה הרעיון שהדתיים דוחים על הסף: בתפיסה הדתית, הפרהסיה היא רכוש הדת - לפי שיטה זו, אתה יכול לעשות כל מה שתרצה בהסתר, כל עוד אין איש רואה ואין איש יודע - וברור לכל מי שדוגל בדמוקרטיה הליברלית שהרעיון ההפוך בתכלית הוא זה שעליו מתבסס חופש הדת והפולחן, שבפרהסיה יכול אדם לעשות כמעט ככל אשר יחפוץ כל עוד אינו פוגע פיזית בזולתו, בעוד שדווקא בביתו יש לו הסמכות להגביל את זולתו - זהו רעיון זכות הקנין.
ורק על מנת לחדד, "רכוש הדת" אינו מטבע לשון בלבד, דת אינה אמונה פרטית בשיטה זו, כי אם ממסד ריבוני בעל שררה, שמשליט את שררתו על הפרהסיה - והנה עוד רעיון שהדמוקרטיה הליברלית שוללת על הסף: אין שמץ ריבונות לדת בגישה זו, אדם יכול להאמין ולעשות באמונתו ככל אשר יחפוץ כל עוד אינו פוגע בזולתו. זה שאדם מרגיש דחף לאו בר כיבוש לכרוך רצועות פרה מתה על זרועו ולמלמל הברות סתומות מדי יום - זכותו היא, ואפילו בפרהסיה, אך רק על סמך אותם עקרונות ממש שמתירים לזולתו "ללבוש חוטיני ונוצות ולרקוד על משאיות" כי זה מה שמרגיש לו נכון, ראוי ונחוץ.

 

[ItsikH]

וספציפית בענין הנוכחות בהשבעה
גם אם אני מתעב את אוחנה ואת עמדותיו, לא אצא מהמליאה לכן לכשיושבע, מבלי לערער בכך על יסודות המדינה אותה אני מתיימר להוביל, ובפרט הרעיון הדמוקרטי: אם אדם שנבחר בכפוף לחוקה אינו ראוי בעיני להיות נציג הציבור, אני מערער בכך על החוקה עצמה ולכן גם על מעמדי שלי בזכותה.
ובכל אופן, סלידתם של חברי הכנסת הדתיים מאוחנה לא נוגעת לדיעותיו ואפילו לא לתמיכתו בערכים כאלו ואחרים של הקהילה [והוא הצהיר כבר שאינו מחויב להם בהכרח - כלומר בהחלט בר שיח תאורטי לאותם חברי כנסת דתיים משיקוליו הפוליטיים], כי אם לזהותו כאדם, מי שהוא ממש. אין זה נכון לייחס לכל הדתיים האלו רצון לרצוח אותו, או אפילו הסכמה בשתיקה לרציחתו בידי איזה "פנחס" מתועב, אלא התכחשות למציאות בה עובדתית זהותו של אדם אינה ענין לבחירה - אם אלוהים אמר שאין זהות כזו, אז אלוהים ודאי יודע [האפשרות שמי שמצטט אותו הוא זה שטועה אינה קיימת מבחינתם].

 

[אימקא ירושלים]

כמי שמוטרד יומית באוטובוס

על ידי הומואים חרדים מסכנים, אני מרים גבות על "הכעס".