חדש
היי
<זהירות חפירה>
אני בן 24, ההורים שלי היו מסורתיים עד שבגיל צעיר סביי נפטרו ומאז הם התחזקו.
למדתי בתיכון בישיבה תיכונית על גבול החרדלית אך לא המשכתי לישיבה/מכינה.
לפני כשנה וחצי התחלתי ללכת בלי כיפה .
באותה תקופה התחלתי לגלח את הראש ובד"כ כשמישהו היה שואל לאן הכיפה נעלמה הייתי
עונה בחיוך משהו בסגנון של עפה ברוח כי אין כבר שיער שיחזיק אותה וכך נקטע הדיון,
התחלתי גם לחשוב מהו אדם דתי או מה למעשה גורם לאנשים להגדיר מישהו כדתי,
האם זו אמונה? לא, כי ישנם מסורתיים שנופלים גם הם לקטגוריה הזו
האם זו הכיפה? גם לא, אני מקביל את זה לדתייה שהולכת בלי חצאית (ואני יודע שיש לא מעט שלא יאהבו את הקבלה הזאת)
המסקנה שלי הייתה שבסופו של דבר מדובר בשמירת שבת.
במקביל לתהליך החיצוני הזה , כבר מספר שנים שבתוכי מקונן פקפוק בקשר לקיומו של אלוהים או כוח עליון כזה או אחר.
הגעתי לסביבה חדשה לפני קרוב לשנה בה אנשים כמעט ולא יודעים על הכיפה שהייתה מונחת על ראשי עד לא מזמן ,
באזור המרכז, בסופשים חוזר להוריי ושם למעשה נבלע בשבת, בשאר השבוע אני חי כחילוני לכל דבר -
אוכל במקומות לא כשרים (עדיין לא הגעתי לאכילת חזיר/שרימפס/בשר וחלב , אולי זה יקרה..)
יוצא למועדונים
לא מניח תפילין/מתפלל/כל טקס דתי כזה או אחר
לא שומר נגיעה
יש לי עוד המון לכתוב אבל אני לא אעשה זאת בבת אחת
בסופו של דבר אני מרגיש כלוא בין 2 עולמות (אגב - גם בבית אני הולך בלי כיפה , הפעם היחידה שאני עם כיפה
היא בבית כנסת בערב שבת) , עולם הסופ"ש ושאר השבוע..
האם יש פה מישהו שהיה בסיטואציה דומה? כיצד זה התפתח?
ובאופן כללי , אשמח להתארח כאן , מקווה שגם טיפוסים כמוני רצויים במחוזותיכם.
היי
<זהירות חפירה>
אני בן 24, ההורים שלי היו מסורתיים עד שבגיל צעיר סביי נפטרו ומאז הם התחזקו.
למדתי בתיכון בישיבה תיכונית על גבול החרדלית אך לא המשכתי לישיבה/מכינה.
לפני כשנה וחצי התחלתי ללכת בלי כיפה .
באותה תקופה התחלתי לגלח את הראש ובד"כ כשמישהו היה שואל לאן הכיפה נעלמה הייתי
עונה בחיוך משהו בסגנון של עפה ברוח כי אין כבר שיער שיחזיק אותה וכך נקטע הדיון,
התחלתי גם לחשוב מהו אדם דתי או מה למעשה גורם לאנשים להגדיר מישהו כדתי,
האם זו אמונה? לא, כי ישנם מסורתיים שנופלים גם הם לקטגוריה הזו
האם זו הכיפה? גם לא, אני מקביל את זה לדתייה שהולכת בלי חצאית (ואני יודע שיש לא מעט שלא יאהבו את הקבלה הזאת)
המסקנה שלי הייתה שבסופו של דבר מדובר בשמירת שבת.
במקביל לתהליך החיצוני הזה , כבר מספר שנים שבתוכי מקונן פקפוק בקשר לקיומו של אלוהים או כוח עליון כזה או אחר.
הגעתי לסביבה חדשה לפני קרוב לשנה בה אנשים כמעט ולא יודעים על הכיפה שהייתה מונחת על ראשי עד לא מזמן ,
באזור המרכז, בסופשים חוזר להוריי ושם למעשה נבלע בשבת, בשאר השבוע אני חי כחילוני לכל דבר -
אוכל במקומות לא כשרים (עדיין לא הגעתי לאכילת חזיר/שרימפס/בשר וחלב , אולי זה יקרה..)
יוצא למועדונים
לא מניח תפילין/מתפלל/כל טקס דתי כזה או אחר
לא שומר נגיעה
יש לי עוד המון לכתוב אבל אני לא אעשה זאת בבת אחת
בסופו של דבר אני מרגיש כלוא בין 2 עולמות (אגב - גם בבית אני הולך בלי כיפה , הפעם היחידה שאני עם כיפה
היא בבית כנסת בערב שבת) , עולם הסופ"ש ושאר השבוע..
האם יש פה מישהו שהיה בסיטואציה דומה? כיצד זה התפתח?
ובאופן כללי , אשמח להתארח כאן , מקווה שגם טיפוסים כמוני רצויים במחוזותיכם.
