strangebrew
New member
חדש על המדף ../images/Emo220.gif
במסגרת הנסיונות הבלתי פוסקים שלי להגיע לפשיטת רגל ולחרפת רעב, קניתי המון המון דיסקים חדשים. כמובן שכל זאת בניגוד מוחלט להבטחות חסרות תוכן לעצמי שאפסיק. קניתי את זה -> ברגע שראיתי את זה בחנות נכנס בי שד והכריח אותי לקנות את זה, בגדול זה אוסף של 4 דיסקים ממיטב הפסיכדליה של סן פרנציסקו בשנים הטובות. בחירת השירים פשוט עילאית, הבוקסה הזאת לוקחת את המאזין לתקופה שונה לגמרי דווקא משום שזה אוסף. ואמנם עשיתי לעצמי הרגל לא לקנות אוספים, אבל בכל כלל יש יוצא מן הכלל ונראה לי שליוצא מן הכלל הזה מגיע כלל משל עצמו. באמת שאין לי מילים להתחיל לתאר את הדבר הנהדר הזה. כל מי שיכול להשיג את זה, ראו את זה בגדר חובה. ואפילו לא התחלתי לדבר על הספר (באמת ספר) שמצורף לבוקסה, מלא בתמונות צבע, מידע והמון המון השקעה. נראה לי שעם זה אפשר להתחיל לקבל קצת מושג לגבי מה הלך שם בשלהי שנות השישים העליזות. אין לי מושג מי בישל את זה, אבל רואים שזה נעשה עם המון אהבה והערכה. ואגב כל זה במחיר מצחיק של 170 ש"ח.. count five - psychotic revelation קאונט פייב זה מין גארג' מגניב מה60, יש להם שיר מאוד מוכר בשם psychotic reaction, אפילו יש אותו ביוטוב אבל כל מה שמראים שם זה וידאו דבילי של תקליט מסתובב. אז הנה שיר אחר, קצת פחות מופרע מהראשון, אבל הם אחלה חבר'ה והם יודעים איך לעשות שמח. בשעה טובה התחדשתי עם happy trails של QMS, שנראה לי להוסיף מילים עליו רק יגרע, פה צריך לתת למוזיקה לדבר בעד עצמה. כנ"ל גם לגבי I-feel-like-i'm-fixin'-to-die של קאנטרי ג'ו והדג. אני כל כך אוהבת אותם, אבל למען האמת קצת מבאס אותי לשמוע אותם בחורף. לא יודעת איך להסביר, אבל האווירה שלהם עוברת למאזין הכי טוב כשיש שמש חמימה בחוץ. קניתי את החדש של ניל יאנג, chrome dreams II, בדרך כלל אני נמנעת מלקנות דיסקים חדשים של אמנים שעבר זמנם, לרוב זה יוצא מביך על גבול המביש. וכולם כמובן מיהרו לומר לי שלא כך המקרה אצל ניל יאנג. מה אגיד ומה אומר.. מהדיסקים הטובים שלו זה בטח לא, וגם לא מהמביכים (והיו כמה), אבל לא בטוחה כמה הייתי אוהבת אותו אם זה לא היה ניל יאנג. יש בו שירים נהדרים ושקטים ויש בו שירים שממש היה לי קשה לאהוב. בתור אלבום הוא לא יוצא מגדר הרגיל, אבל אפשר לקחת מפה כמה לאיזה אוסף נחמד. faine jade - introspection: a faine jade recital זה כבר האלבום השני הנושא את השם אינטרוספקשן שאני לחלוטין מאוהבת בו. פשוט דיסק נהדר, אפשר לצלול איתו למעמקים נדירים מחד ולרחף לגבהים עוצרי נשימה מחד. פסיכדליה במיטבה. ice - ice man לאייס הגעתי אחרי שחיפשתי אמנים דומים לthe end, אלוהים יודע איך הגעתי אליהם כי הכרה הם לא ממש מקבלים. אייס היא מהלהקות שהיה יכול לצאת להן סיפור מעניין אם רק מישהו היה שומע עליהם פעם. הדיסק הזה הוא פחות או יותר כל מה שאייס אי פעם הקליטו. מאוד קשה לי לכתוב עליו משהו שיחדש מהדיסק שמעליו, גם זאת פנינת פסיכדליה נהדרת שעושה רק טוב, חבל שהיא קצת נסתרת מהעין. ואחרונים חביבים הם skip bifferty - the story of skip bifferty איזו להקה אדירה, אני חושבת שהם התגלית הכי גדולה שלי של התקופה האחרונה, הם מין פסיכדליה מאוד כיפית, קאצ'ית וקלילה כזאת ונורא קל להתחבר אליה. הדיסק הכפול הזה הוא בעצם התמצית של מה שהם הוציאו, ותאמינו לי זה פשוט כיף טהור. אין מצב שאתם שומעים את זה בלי חיוך. הם מאוד מזכירים לי את הפריטי ת'ינגס וקצת קינקס ובאמת שווים שמיעה רצינית. חבל שהם לא הוציאו עוד דברים.. חוץ מזה קניתי את קוואדרופניה של המי סוף סוף, את אופל של בארט, את זמן סגירה של טום וויטס, דיסק אוסף מגניב של the creation, אנתולוגיה של the nazz, משהו של הוט טונה, השני של july, הופעה חיה של קרול קינג ואת הדיסק lowa by the sea של להקה בשם turnquist remedy שאפילו עוד לא שמעתי אז אין לי בכלל מה לכתוב. אז האמת שאין לי זמן להרחיב על השאר, שלא לדבר על לשמוע. אבל כל זאת בפרק הבא של "איך עוברים לגור ברחוב ובונים בית מדיסקים". וזה אפילו לא יום ההולדת שלי..
מוקדש למיכה
במסגרת הנסיונות הבלתי פוסקים שלי להגיע לפשיטת רגל ולחרפת רעב, קניתי המון המון דיסקים חדשים. כמובן שכל זאת בניגוד מוחלט להבטחות חסרות תוכן לעצמי שאפסיק. קניתי את זה -> ברגע שראיתי את זה בחנות נכנס בי שד והכריח אותי לקנות את זה, בגדול זה אוסף של 4 דיסקים ממיטב הפסיכדליה של סן פרנציסקו בשנים הטובות. בחירת השירים פשוט עילאית, הבוקסה הזאת לוקחת את המאזין לתקופה שונה לגמרי דווקא משום שזה אוסף. ואמנם עשיתי לעצמי הרגל לא לקנות אוספים, אבל בכל כלל יש יוצא מן הכלל ונראה לי שליוצא מן הכלל הזה מגיע כלל משל עצמו. באמת שאין לי מילים להתחיל לתאר את הדבר הנהדר הזה. כל מי שיכול להשיג את זה, ראו את זה בגדר חובה. ואפילו לא התחלתי לדבר על הספר (באמת ספר) שמצורף לבוקסה, מלא בתמונות צבע, מידע והמון המון השקעה. נראה לי שעם זה אפשר להתחיל לקבל קצת מושג לגבי מה הלך שם בשלהי שנות השישים העליזות. אין לי מושג מי בישל את זה, אבל רואים שזה נעשה עם המון אהבה והערכה. ואגב כל זה במחיר מצחיק של 170 ש"ח.. count five - psychotic revelation קאונט פייב זה מין גארג' מגניב מה60, יש להם שיר מאוד מוכר בשם psychotic reaction, אפילו יש אותו ביוטוב אבל כל מה שמראים שם זה וידאו דבילי של תקליט מסתובב. אז הנה שיר אחר, קצת פחות מופרע מהראשון, אבל הם אחלה חבר'ה והם יודעים איך לעשות שמח. בשעה טובה התחדשתי עם happy trails של QMS, שנראה לי להוסיף מילים עליו רק יגרע, פה צריך לתת למוזיקה לדבר בעד עצמה. כנ"ל גם לגבי I-feel-like-i'm-fixin'-to-die של קאנטרי ג'ו והדג. אני כל כך אוהבת אותם, אבל למען האמת קצת מבאס אותי לשמוע אותם בחורף. לא יודעת איך להסביר, אבל האווירה שלהם עוברת למאזין הכי טוב כשיש שמש חמימה בחוץ. קניתי את החדש של ניל יאנג, chrome dreams II, בדרך כלל אני נמנעת מלקנות דיסקים חדשים של אמנים שעבר זמנם, לרוב זה יוצא מביך על גבול המביש. וכולם כמובן מיהרו לומר לי שלא כך המקרה אצל ניל יאנג. מה אגיד ומה אומר.. מהדיסקים הטובים שלו זה בטח לא, וגם לא מהמביכים (והיו כמה), אבל לא בטוחה כמה הייתי אוהבת אותו אם זה לא היה ניל יאנג. יש בו שירים נהדרים ושקטים ויש בו שירים שממש היה לי קשה לאהוב. בתור אלבום הוא לא יוצא מגדר הרגיל, אבל אפשר לקחת מפה כמה לאיזה אוסף נחמד. faine jade - introspection: a faine jade recital זה כבר האלבום השני הנושא את השם אינטרוספקשן שאני לחלוטין מאוהבת בו. פשוט דיסק נהדר, אפשר לצלול איתו למעמקים נדירים מחד ולרחף לגבהים עוצרי נשימה מחד. פסיכדליה במיטבה. ice - ice man לאייס הגעתי אחרי שחיפשתי אמנים דומים לthe end, אלוהים יודע איך הגעתי אליהם כי הכרה הם לא ממש מקבלים. אייס היא מהלהקות שהיה יכול לצאת להן סיפור מעניין אם רק מישהו היה שומע עליהם פעם. הדיסק הזה הוא פחות או יותר כל מה שאייס אי פעם הקליטו. מאוד קשה לי לכתוב עליו משהו שיחדש מהדיסק שמעליו, גם זאת פנינת פסיכדליה נהדרת שעושה רק טוב, חבל שהיא קצת נסתרת מהעין. ואחרונים חביבים הם skip bifferty - the story of skip bifferty איזו להקה אדירה, אני חושבת שהם התגלית הכי גדולה שלי של התקופה האחרונה, הם מין פסיכדליה מאוד כיפית, קאצ'ית וקלילה כזאת ונורא קל להתחבר אליה. הדיסק הכפול הזה הוא בעצם התמצית של מה שהם הוציאו, ותאמינו לי זה פשוט כיף טהור. אין מצב שאתם שומעים את זה בלי חיוך. הם מאוד מזכירים לי את הפריטי ת'ינגס וקצת קינקס ובאמת שווים שמיעה רצינית. חבל שהם לא הוציאו עוד דברים.. חוץ מזה קניתי את קוואדרופניה של המי סוף סוף, את אופל של בארט, את זמן סגירה של טום וויטס, דיסק אוסף מגניב של the creation, אנתולוגיה של the nazz, משהו של הוט טונה, השני של july, הופעה חיה של קרול קינג ואת הדיסק lowa by the sea של להקה בשם turnquist remedy שאפילו עוד לא שמעתי אז אין לי בכלל מה לכתוב. אז האמת שאין לי זמן להרחיב על השאר, שלא לדבר על לשמוע. אבל כל זאת בפרק הבא של "איך עוברים לגור ברחוב ובונים בית מדיסקים". וזה אפילו לא יום ההולדת שלי..
