חדש ניצב בשער...

[חוזר בתבונה]

חדש ניצב בשער...

שלום... מהסס... רועד... כוסס צפרני מקלדת...
לספר על עצמי? טוב... אני אבא לילדים, 30 פלוס... מוברג היטב היטב בתוככי החברה החרדית, לא המודרנית... נושא תפקיד השפעה רוחנית, (משגיח בישיבה חסידית מפוארת) אשה "כשרה" וכל מה שמאפיין את כולנו, גולש בסתר, והפורום הפך לחלק מסדר יומי, כקורא סמוי, והגיעה העת לשתף ולהעיז לכתוב.
אני חייתי את כל חיי עד כעת, בלימוד התורה מעמיק ומתמסר, בכל חלקי התורה והיהדות, רכשתי בקיאות ואף חיברתי, ועודני - חיבורי תורה ומוסר וכו', הוסמכתי לרבנות ובדרך לדיינות, אני מנהל בית רוחני שהיה הרבה זמן 'אור' לאחרים, אף הפצתי יהדות בכמה מגזרים, בהרצאות למעגלים סגורים וציבוריים, הייתי מה שאומרים הכי "על אמת" שאפשר...
הם היו אמיתיים ומלאים, לא מזגזגים ולא פוזלים, כמו היהודי הכשר הקלאסי, ויותר מזה...
החיים שלי החרדים כנראה, מגיעים לקיצם, לפחות כשאלוהים לא רואה... יחד עם זאת, ניחנתי במדה של סקרנות חוקרת, היהדות לא יושבת לי בלב כבר כל כך, הענינים מתחילים להיות חונקים ואוזקים...
אין דרך אחרת, אלא לפרוק את אשר על הלב, לספר את דילמות החיים הקשות, כאן, לעיניכם, חברים וחברות לצרה או לרווחה, או לעיני תלמידיי הסמויים (?) יש מן המרתק להעיז לחיות בשלום עם עצמך למרות הררי אמונה שנערמו עשרות שנים, הקושי גדול, החופש גדול אף הוא, הם לא חברים... צרעס... אני לא אדם נהנתן במובן האמיתי של המילה, כך שלא זה מה שגרם לי לפקוח עינים... הם נפקחו "בעל כורחן"...
מקוה שמספיק בינתיים... אם אדרש, אספר עוד...
שלכם
חוזר...

 

[nonsensical]

Sounds good

יהי בואך ברוך

כשאני רואה איך חדשים מציגים עצמם כזקני ורגילים
אני נזכר במבוכה שמעולם לא טרחתי להציג עצמי

פשוט צצתי והתמרפקתי פנימה

 

[קרש קפיצה]

אז אתה מוזמן עכשיו לספר על עצמך..

 

[שלג הלבנה]

אז ברוך הבא

 

[nonsensical]

היחידה שהבינה את הרמז שלי

 

[nonsensical]

מספר שאלות ברשותך

הקונפליקט בין אמונתך לתפקידך, אינו מטריף את דעתך?
כלומר, כמשגיח, סביר להניח שעשרות פעמים ביום אתה נאלץ להטיף לבחורים כנגד דעתך האישית.
איך אתה מתמודד עם זה?

ובאותו הקשר.
היית שש להיפטר ממשרתך הנוכחית?

יש תוכניות לעתיד?
או שבשלב הזה אתה נותן לזרם החיים להובילך?

וקבל דפח"ח על בלוגך היפהפה.
ושוב, יהי בואך ברוך לשלום.

 

[חוזר בתבונה]

תשובות למספר שאלות

לmonsensucal
אכן הקונפליקט הזה אינו פשוט, אקוה שלא יטריף את דעתי, הוא די חדש, כי בכל יום שעובר, הקונפליקט מ'בל דין 'חזקה'.
אך בגדול, אני יכול לומר, כי ההטפה, בכל אופן כשהיא יוצאת מפי, אין לה כלום עם הטפה דתית, אלא שמירה על המנהל, הרי ברור, שהם נכנסו ללמוד במקום כזה, ועליהם לעמוד בחוקי המקום, כשם שאני עומד בחוקיו... סביר להניח שאם מעסיקיי ידעו על הבלוגים החמודים שלי, היו מפטרים אותי, אך גם אני עושה את מלאכתי נאמנה... ההתמודדות של תלמידים עם חוקי מקום לימודם, הוא קנין שיכול לעזור להם גם בהמשך החיים - עבודה, נישואין וכו', כך שאני רק עוזר להם, ואני יכול לשאוב מכך סיפוק.
ואכן, הייתי שש להפטר ממשרתי הנוכחית, אילו לא הייתי חושש להרמת גבות משמעותית וגם חסרון הפרנסה.
יש תוכניות? אוי, כמה שזה לא היה מתוכנן, כמה שזה "פגש" אותי... אני באמת לא יודע לאן זה יתפתח.
אם כי, הזרם של החיים מונע על ידינו, יש לנו חופש בחירה...
ותודה על המחמאה על הבלוג, תמשיך לעקוב, אח יקר

 

[יעקבאבן]

מותר לי לקפוץ?

שאלת שאלה חזקה וכבדה...

גם אני הייתי מגיד שיעור ומחנך בישיבה, ועוד יותר, היה לי שם של „מאמין עמקן„ הנהלת הישיבה שלח לי בחורים שהיה להם שאלות, אבי, אחד מגדולי המחנכים ומשפיעים באמריקה שלח (ועדיין שולח, אין לו ידיעה של כלום במצבי) לי אברכים ובחורים שצריכים חיזוק באמונה, בקיצור, זה היה חיי, ופרנסתי.

בזמן שעדיין היה לי קשיות, עדיין הייתי מתמודד עם זה, אבל, ברגע שישבתי את הדת ונכנסתי תחת גדר „חרדי בעל כורחי", התחיל זה להיות פשוט יסורי איוב, לא הייתי מסוגל לצמצם את עצמי כלל לעשות עבודתי, ופשוט עזבתי את הישיבה, בטענה שאני חולה..., לאחר כחצי שנה, כשהיה לי חברים, וחיזוק בהצד השני - החילוני, אז חזרתי לישיבה, פשוט שצרכתי פרנסה, אבל אז זה היה יותר בנקל, אבל עדיין קשה.
לאחרונה לאחר שאני רואה האור בסוף (יש לי עדיין דרך ארוכה, אבל אני רואה הסוף) עם משפחתי, ונראה שבקרוב אוכל להיות "זוג יוצאים בשאלה„, קבלתי עבודה במקום אחר, מסבה אחרת לגמרי, בכדאי שיהיה לי פרנסה כשאני עוזב.
שבת שלום, והצלחה בכל דרכיך.

 

[זוגי2]

ברוך הבא בשם יהוה ואשרתו!

 

[כנף קצוצה]

ברוך הבא

נהדר שיש מצטרפים חדשים רהוטים ובהירים

 

[בעל מחשבות]

מזדהה עם דברים רבים שכתבת, כאן ובבלוג.

אני נמצא במשבצת דומה להפליא לזו שלך.

אם הבנתי נכון, אתה פוסע את פסיעותיך בטריטוריית התבונה, הכוללת במחוזותיה האינסופיים מרחבי מרעה ובארות מים חיים, אתרי טיפוס מאתגרים לצד איזורי סקי חלקלקים הנושקים לתהומות, אנשים טובים לצד חיות רעות ומשונות, ימי סערות וסופות לצד תקופות רוגע ושלוות נפש אמיתית.

דע, כי לוקח זמן לא מועט כדי להבין את תנאי השטח על מעלותיו ומגרעותיו וצורת ההתנהלות הראויה בו (אם הליכה המלווה בחשש תמידי מפני חשיפה הרת אסון יכולה בכלל להקרא 'כראוי'...).

בהצלחה!

 

[חלושעס]

אם כבר אז כבר

אליבא דהבלוג שלך - מעניין לראות את קפיצת הדרך מאז הפוסטים של 2008.

 

[בעל מחשבות]

אכן, דינמיקה תבונתית במיטבה

 

[מביט ומקשיב5]

שלום

אשמח מאד לשוחח איתך בצורה פרטית.

 

[קרש קפיצה]

ברוך בואך

סוף סוף יש גם משגיח לפורום...

 

[אגנוסטיקן אדוק]

שאלת השאלות!

היי שלום, שיהיה לך בהצלחה!

שאלה שמציקה לכול בחור ישיבה ובחור ישיבה לשעבר,

ותענה לי בתשובה "משגיחית"

עם מה עדיף להתפלל, במניין, או עם כובע וחליפה???

 

[חוזר בתבונה]

בכייף, הנה התשובה.

ענין לבישת כובע וחליפה הוא מצד 'הכון לקראת אלוקיך ישראל', וכמבואר בברכות ל' ע"ב, ועניין מנין הוא חיוב מדינא דגמרא ושו"ע עד מיל, ולכן אם אתה יכול לעשות 'הכון' בלי כובע וחליפה, היינו לסדר את עצמך כראוי, ולהתפלל במניין - ירא שמים יוצא ידי שניהם!

 

[בעל מחשבות]

הוספה בשביל הכייף. לחפרנים בלבד!

לבישת כובע וחליפה במקום שרגילים לעמוד כך לפני אנשים חשובים (ובאירועים חשובים), אינה "מעלה" אלא חובה מצד הכון וגו'. (עיין שו"ע או"ח סי' צ"א ס"ב וע"ש בביאור הלכה די"א שהוא לעיכובא, ועי' עוד בשו"ת אגר"מ יו"ד ח"ג סי' ס"ח, אור לציון ח"ב פ"ז אות י"ג, דברי יציב ח"א סי' ס' ותשובות והנהגות ח"ד סי' כ"ו שדנו דאולי יש חובה להתעטף בכובע וחליפה בתפילה גם במקום שאין רגילים ללובשם בפני אנשים חשובים!).

מאידך, לגבי תפילה במנין יש מחלוקת ראשונים אם היא "מעלה" (כפי שמשמע בברכות ז' ע"ב וכן מבואר בלשון הרמב"ם ריש פ"ח מהל' תפילה) או "חובה" (כדעת רש"י בפסחים מ"ו ע"א והרמב"ן במלחמות במגילה כ"ג ע"ב, וכן נראה דעת השו"ע סי' צ' סעיף ט"ז).

למעשה, דעת רש"ז אויערבאך (הליכות שלמה תפילה ב' ט"ו) שתפילה במנין עדיפה, והרב אלישיב ור' חיים קניבסקי סוברים ומורים בתוקף שהכון דוחה תפילה בציבור (דס"ל לדינא שמנין הוא מעלה ולא חובה).

הערה: כותב שורות אלו אינו נוהג להתפלל אם לא במקום ההכרח והאונס, או אז הינו נמצא בתלבושתו הרבנית המלאה, כך שהשאלה אינה רלוונטית לשכמותי...

 

[חוכך בדתי]

אם יורשה לי

הדיון אם הכון וגו' לעיכובא הוא רק לגבי "לבו רואה את הערווה" (כשלובש חלוק בלי מכנסיים),
כובע וחליפה אנו למדים רק ממה שנאמר בסעיף ה (באותו סימן) שצריך לעמוד בתפילה כדרך שעומדים בפני גדולים.

אלא שיש לדון בגדר "גדולים", שהרי לא נהגו להדר במקומינו לחבוש כובע העשוי מלבד כשעומדים לפני נשיא מדינתינו,
וכמדומני שאף לא בפני נשיאים שאינם מזרע ישורון.
ואכמ"ל.

המקור היותר מוסמך לענין הנשגב של לבישת שחורים הוא ממה שנאמר בקידושין מ. ובחגיגה טז.
אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ.

 

[בעל מחשבות]

חפרתי די...

בכל אופן, אם אתה סבור שיש בדברי טעות, אל תשאר תקוע בהם, כמאמר החכם