חדש בפורום
אני בן 16 ועוקב אחרי הפורום כבר שנתים בערך ועכשיו סוף סוף החלטתי שהגיע הזמן לרשום. סוג הגמגום שלי הוא לא "הסטיגמה" של האנשים של חזרה על אותיות/מילים, אלא הבעיה שלי היא שאני לא מצליח להגיד את המילה הראשונה במשפט. כאילו המילה הזאת תקועה אצלי בגרון ואני לא יכול להגיד אותה. אם אני אומר אם המילה הראשונה במשפט אז כל המשפט זורם לי 80%-90% חלק. אם אני לא מצליח להגיד את המילה הראשונה אז גם כל המשפט נתקע לי. כשאני מגמגם אם אנשים זרים אני נתקע 20%-30%. לעומת זאת כשאני מדבר עם המשפחה אני נתקע עד 10%. הגמגום שלי התחיל בערך בגיל 11-12 אני חושב. כשההיתי ביסודי אמרו לי שלפעמים אני מגמגם ואני אמרתי להם שאני לא שומע או שם לב שאני מגמגם ובאמת לא ידעתי שאני מגמגם. כשההיתי בן 12-13 אני אולי ידעתי שאני מגמגם אבל לא פחדתי מזה או משהו כזה. אני זוכר את עצמי שההיתי מזמין פיצה הביתה והיה צריך להגיד את הטלפון, כתובת, איזה פיצה אני רוצה, תוספות וכו' ואני זוכר שאמרתי את כל הדברים האלה בלי שום בעיה. עכשיו אני לא יודע איך היה לי האומץ להתקשר ולהזמין פיצה, אני כבר לא הזמנתי פיצה בערך 3 שנים. כעת כשאני מודע לגמגום שלי, אני גם מפחד לדבר. אני חושב שפעם כשההיתי קטן, לא כל כך היה אכפת לי מזה אבל ככל שהתבגרתי אני נהייתי יותר מודע לגמגום וכתוצאה מכך אני גם חושש לדבר היום. קיום הדבר הכי קשה שאני מתמודד איתו זה שיעורי אנגלית בבית הספר. כל שיעור אנגלית זה פשוט סיוט בשבילי. אני בשיעורים לא משתתף ואני מפחד מהרגע שהמורה תגיד לי לקרוא שיעורים ואני לא יצליח לקרוא ולהגיד מילה אחת ושכל התלמידים בכיתה יסתכלו עלי ברחמים. מתחילת השנה עוד לא יצא לי לקרוא או להתתף בשיעור אנגלית. פעמיים המורה אמרה לי לקרוא שיעורים ופעמיים אמרתי לה שלא עשיתי למרות שעשיתי אותם. אני לא רוצה יותר להגיד שאני לא עשיתי שיעורים משום שהיא תחשוב שאני ילד לא חרוץ או לא יודע מה ותוריד אותי ל- 4 יחידות. אני יודע אנגלית מצויין ותמיד עושה שיעורים באנגלית ותמיד מבין הכל הכל אבל כשאני קורא באנגלית בפני מישהו אני מגמגם בכל מילה, בכל מילה! לפעמים אני סתם קורא איזשהו טקסט בבית באנגלית ואני לא מגמגם בכלל וזה נשמע כל כך יפה! רק אם יכולתי לקרוא ככה גם בפני אנשים אחרים.... יש לכם רעיונות מה לעשות בשיעורי אנגלית כדי לא לקרוא או איזשהי שיטה לא להשתתף בשיעורים? אני לא אדם דתי אבל כל יום אני שואל את אלוהים לא דווקא אני. אם לא ההיתי מגמגם אני ההיתי יכול לעשות כל כך הרבה דברים בעולם. לדבר עם אנשים, לספר בדיחות, חוויות וכל מני דברים. אם לא ההיתי מגמגם אני ההיתי הבנאדם הכי מאושר בעולם... מצטער על המגילה אבל זאת הפעם הראשונה שאני נפתח ומדבר על הגמגום שלי. אפילו עם ההורים שלי אני לא מדבר על הגמגום שלי משום שהם חושבים שאין לי שום בעיה כי אני כמעט ולא נתקע כשאני מדבר איתם. אם יש לכם שאלות, תשאלו חופשי. תודה על ההקשבה.
אני בן 16 ועוקב אחרי הפורום כבר שנתים בערך ועכשיו סוף סוף החלטתי שהגיע הזמן לרשום. סוג הגמגום שלי הוא לא "הסטיגמה" של האנשים של חזרה על אותיות/מילים, אלא הבעיה שלי היא שאני לא מצליח להגיד את המילה הראשונה במשפט. כאילו המילה הזאת תקועה אצלי בגרון ואני לא יכול להגיד אותה. אם אני אומר אם המילה הראשונה במשפט אז כל המשפט זורם לי 80%-90% חלק. אם אני לא מצליח להגיד את המילה הראשונה אז גם כל המשפט נתקע לי. כשאני מגמגם אם אנשים זרים אני נתקע 20%-30%. לעומת זאת כשאני מדבר עם המשפחה אני נתקע עד 10%. הגמגום שלי התחיל בערך בגיל 11-12 אני חושב. כשההיתי ביסודי אמרו לי שלפעמים אני מגמגם ואני אמרתי להם שאני לא שומע או שם לב שאני מגמגם ובאמת לא ידעתי שאני מגמגם. כשההיתי בן 12-13 אני אולי ידעתי שאני מגמגם אבל לא פחדתי מזה או משהו כזה. אני זוכר את עצמי שההיתי מזמין פיצה הביתה והיה צריך להגיד את הטלפון, כתובת, איזה פיצה אני רוצה, תוספות וכו' ואני זוכר שאמרתי את כל הדברים האלה בלי שום בעיה. עכשיו אני לא יודע איך היה לי האומץ להתקשר ולהזמין פיצה, אני כבר לא הזמנתי פיצה בערך 3 שנים. כעת כשאני מודע לגמגום שלי, אני גם מפחד לדבר. אני חושב שפעם כשההיתי קטן, לא כל כך היה אכפת לי מזה אבל ככל שהתבגרתי אני נהייתי יותר מודע לגמגום וכתוצאה מכך אני גם חושש לדבר היום. קיום הדבר הכי קשה שאני מתמודד איתו זה שיעורי אנגלית בבית הספר. כל שיעור אנגלית זה פשוט סיוט בשבילי. אני בשיעורים לא משתתף ואני מפחד מהרגע שהמורה תגיד לי לקרוא שיעורים ואני לא יצליח לקרוא ולהגיד מילה אחת ושכל התלמידים בכיתה יסתכלו עלי ברחמים. מתחילת השנה עוד לא יצא לי לקרוא או להתתף בשיעור אנגלית. פעמיים המורה אמרה לי לקרוא שיעורים ופעמיים אמרתי לה שלא עשיתי למרות שעשיתי אותם. אני לא רוצה יותר להגיד שאני לא עשיתי שיעורים משום שהיא תחשוב שאני ילד לא חרוץ או לא יודע מה ותוריד אותי ל- 4 יחידות. אני יודע אנגלית מצויין ותמיד עושה שיעורים באנגלית ותמיד מבין הכל הכל אבל כשאני קורא באנגלית בפני מישהו אני מגמגם בכל מילה, בכל מילה! לפעמים אני סתם קורא איזשהו טקסט בבית באנגלית ואני לא מגמגם בכלל וזה נשמע כל כך יפה! רק אם יכולתי לקרוא ככה גם בפני אנשים אחרים.... יש לכם רעיונות מה לעשות בשיעורי אנגלית כדי לא לקרוא או איזשהי שיטה לא להשתתף בשיעורים? אני לא אדם דתי אבל כל יום אני שואל את אלוהים לא דווקא אני. אם לא ההיתי מגמגם אני ההיתי יכול לעשות כל כך הרבה דברים בעולם. לדבר עם אנשים, לספר בדיחות, חוויות וכל מני דברים. אם לא ההיתי מגמגם אני ההיתי הבנאדם הכי מאושר בעולם... מצטער על המגילה אבל זאת הפעם הראשונה שאני נפתח ומדבר על הגמגום שלי. אפילו עם ההורים שלי אני לא מדבר על הגמגום שלי משום שהם חושבים שאין לי שום בעיה כי אני כמעט ולא נתקע כשאני מדבר איתם. אם יש לכם שאלות, תשאלו חופשי. תודה על ההקשבה.
