חדש בפורום.
אז אחרי שהלאיתי את החברים עם שאלות ברומו של עולם לגבי כרטיסי עמידה שונים ומשונים לפני הבמה / אחרי הבמה, להופעות בחו"ל , חשבתי שיהיה נחמד להציג את עצמי ואיך הכל התחיל. ליאור , גר בפ"ת נשוי ואבא ל 2 בנות חמודות להפליא. מוסיקה בורידים מגיל 9 מאז שקיבלתי את הווקמן הראשון מתנה מסבא וסבתא. בגילאי יסודי / חטיבה שמעתי בעיקר יורופופ כי זה מה שהיה ברשת ג' שהייתה תחנת המוסיקה היחידה באותם שנים. ניק קרשאו / אלפאוויל / סמנתה פוקס ושכמותם. את דפש מוד הכרתי מהמצעד הלועזי של יגאל רביד, השיר הראשון ששמעתי היה shake the disease , ומאז ההתמכרות החלה. קניתי את אלבום הסינגלים שיצא אז (81 - 85 ) , אחריו את חגיגה שחורה, עד היום השלמתי את כל אלבומי האולפן שלהם. אני יודע שאני בעמדת מיעוט, אבל אני לא יכול לשמוע את enjoy the silence , כי זה שיר שנטחן בגלגל"צ עד כלות, ואני לא סובל את התחנה הזו וכל מה שהיא מייצגת. מה שכן, BLACK CELEBRATION אלבום מדהים, כנ"ל SONGS OF FAITH ... ו ULTRA. לאט לאט אני מתחבר גם לאלבום החדש, וזו אחת הסיבות שלא הייתי בהופעה בארץ. לקח לי זמן לעכל אותו. סיבה נוספת, פחדתי שאם אני אראה את ההופעה מהדשא, הערס הישראלי המצוי ימצא את הדרך לדפוק לי מרפק בצלעות, (ובדיעבד מתברר שזה היה נכון, שני חברים שלי שאין קשר בינהם, היו בקדמת הבמה, ושניהם סבלו בחלק מהזמן). היום אני שומע בעיקר פורטיסחרוף לדורותיהם , ומוסיקה ישראלית מתקופת הרוקסן (אור כשדים / ג'וני שועלי / כרמלה גרוס ואגנר) בנוסף, כל ה 80S האפלוליים שמתחברים מעולה לסגנון הקודר של דפש מוד (גארי ניומן / בהוהאוס / מינימל / טוקסידומון ושכמותם ) קצת pixies קצת סיאטל ושאריות ספידמטאל. (לא לגמרי נגמלתי מהתיכון). בקצת שאני פה, ראיתי המון דברים מעניינים, שלא לדבר על הפינה החדשה "שיר ליום", ממש אהבתי.
אז אחרי שהלאיתי את החברים עם שאלות ברומו של עולם לגבי כרטיסי עמידה שונים ומשונים לפני הבמה / אחרי הבמה, להופעות בחו"ל , חשבתי שיהיה נחמד להציג את עצמי ואיך הכל התחיל. ליאור , גר בפ"ת נשוי ואבא ל 2 בנות חמודות להפליא. מוסיקה בורידים מגיל 9 מאז שקיבלתי את הווקמן הראשון מתנה מסבא וסבתא. בגילאי יסודי / חטיבה שמעתי בעיקר יורופופ כי זה מה שהיה ברשת ג' שהייתה תחנת המוסיקה היחידה באותם שנים. ניק קרשאו / אלפאוויל / סמנתה פוקס ושכמותם. את דפש מוד הכרתי מהמצעד הלועזי של יגאל רביד, השיר הראשון ששמעתי היה shake the disease , ומאז ההתמכרות החלה. קניתי את אלבום הסינגלים שיצא אז (81 - 85 ) , אחריו את חגיגה שחורה, עד היום השלמתי את כל אלבומי האולפן שלהם. אני יודע שאני בעמדת מיעוט, אבל אני לא יכול לשמוע את enjoy the silence , כי זה שיר שנטחן בגלגל"צ עד כלות, ואני לא סובל את התחנה הזו וכל מה שהיא מייצגת. מה שכן, BLACK CELEBRATION אלבום מדהים, כנ"ל SONGS OF FAITH ... ו ULTRA. לאט לאט אני מתחבר גם לאלבום החדש, וזו אחת הסיבות שלא הייתי בהופעה בארץ. לקח לי זמן לעכל אותו. סיבה נוספת, פחדתי שאם אני אראה את ההופעה מהדשא, הערס הישראלי המצוי ימצא את הדרך לדפוק לי מרפק בצלעות, (ובדיעבד מתברר שזה היה נכון, שני חברים שלי שאין קשר בינהם, היו בקדמת הבמה, ושניהם סבלו בחלק מהזמן). היום אני שומע בעיקר פורטיסחרוף לדורותיהם , ומוסיקה ישראלית מתקופת הרוקסן (אור כשדים / ג'וני שועלי / כרמלה גרוס ואגנר) בנוסף, כל ה 80S האפלוליים שמתחברים מעולה לסגנון הקודר של דפש מוד (גארי ניומן / בהוהאוס / מינימל / טוקסידומון ושכמותם ) קצת pixies קצת סיאטל ושאריות ספידמטאל. (לא לגמרי נגמלתי מהתיכון). בקצת שאני פה, ראיתי המון דברים מעניינים, שלא לדבר על הפינה החדשה "שיר ליום", ממש אהבתי.
